טיים אאוט timeout

עד שבועת הסטנדאפ תתפוצץ: 5 הספיישלים הכי טובים בנטפליקס

| מאת: עמית קלינג

סטנדאפיסטים בארה"ב מודאגים מהצפת התכנים במדיה השונים, וחוששים שהבועה פוגעת להם בהכנסות. עד שהיא תתפוצץ, יש הרבה מה לראות בנטפליקס

מארק מארון, מתוך "Too Real" בנטפליקס

מי שמרגיש שבזמן האחרון יש יותר מדי סטנדאפ לראות, יותר מדי סטנדאפיסטים לעקוב אחריהם בטוויטר, יותר מדי פודקאסטים לשמוע – צודק. גם הקומיקאים, לפחות בארצות הברית, לא מרוצים או לפחות מודאגים מזה. אחת לכמה זמן מתפרסם טור של סטנדאפיסט שחושש שהעלייה בכמות הספיישלים היא סוג של בועה. אכן, נטפליקס מעלה כרגע לפחות ספיישל אחד בשבוע, וזה עוד בלי להיכנס לכך שהם התחילו להעלות גם ספיישלים של סטנדאפיסטים מאירופה וממזרח אסיה ("יש פה מישהו מקואלה לומפור? בוא'נה, איך הסינגפורים שונים מהמלזים"). אבל יותר ויותר קומיקאים חוששים שהחשיפה האינטרנטית לא בהכרח מיתרגמת לקהל בהופעות, ושהשפע האינטרנטי אפילו מפריע לאנשים לצאת מהבית ולקנות כרטיסים.

תעשיית הסטנדאפ האמריקאית כבר ידעה בום כזה בעבר, בסוף שנות ה־80, כשג'ורג' קרלין ודניס לירי משלו בכיפה ומועדוני סטנדאפ נפתחו בכל חור. אי אפשר היה אז למצוא פיצרייה שאין בה ערב סטנדאפ פעם בשבוע. אבל הבועה התפוצצה ובשנות ה־90 מועדונים נסגרו בזה אחר זה, רשתות הטלוויזיה הפסיקו להתעניין בקומיקאים והאווירה הייתה די שוממת. באמצע העשור הראשון של המאה היא התחילה להתעורר שוב, כשסטנדאפיסטים בעלי נטייה להומור פחות מיינסטרימי הפסיקו לנסות לפרוץ דרך מועדוני הסטנדאפ והתחילו להקים ליינים משלהם בכל חור. הם גם אלו שעיצבו את יסודות בועת הקומדיה הנוכחית. אבל עד שהיא תתפוצץ – אם היא תתפוצץ (היא כנראה תתפוצץ), יש הרבה מאוד מה לראות בנטפליקס.

טום סגורה, מתוך "Mostly Stories" בנטפליקס

עוד כתבות מעניינות:
ג'ימי קאר לא דומה לאף סטנדאפיסט שאתם מכירים
ההומור של ג'רי סיינפלד לא התעדכן, אז מה? הוא סיינפלד
פנטזיה בחוץ, קומדיה בפנים: המגמות המסתמנות בטלוויזיה

1. Neil Brennan – 3 Mics

לספיישל של ניל ברנן – כותב קומי פנטסטי שכתב עם דייב שאפל את "המופע של שאפל" ואת סרט הסטלנים מספר אחת בכל הזמנים, "Half Baked" (בסדר, "חברים בכל מחיר") – יש קונספט קצת פלצני ומעורר חשד במבט ראשון. על הבמה מוצבים שלושה מיקרופונים, וברנן עובר בתורות בין שלושתם: מיקרופון אחד מוקדש לביצוע פאנצ'ים קצרים, המיקרופון השני מוקדש לבדיחות ארוכות יותר והמיקרופון השלישי מיועד לסיפורים. למה לא פשוט לעבור בין הפורמטים האלו במיקרופון אחד? לא לגמרי ברור, אבל הפאנצ'ים מוזרים וחדים (הם גם החלק הכי טוב במופע), הבדיחות הקצרות קצת יותר חלשות אבל עדיין עובדות והסיפורים הארוכים סוחפים ומרגשים. אי אפשר להגיד שהחלוקה המכנית ביניהם לגמרי מוצדקת, אבל היא כן הופכת את הספיישל לזכיר מאוד, כך שהמטרה שלו הושגה.

אפשר לראות גם את הפרק של משה כשר ב"The Honeymoon Special", שאותו הקליט עם אשתו, נטשה לגרו (שני הפרקים האחרים בספיישל הם הסטנדאפ שלה, המוצלח פחות, וקטע משותף ולא ממש נחוץ של שניהם).

2. Tom Segura – Mostly Stories

אין שום דבר מיוחד מדי במה שטום סגורה עושה. הוא בחור קירח עם כרס ותובנות על חיים פשוטים של גבר בגיל העמידה שרק רוצה שיניחו לו. לכאורה זהו המודל של כל סטנדאפיסט שני, אבל משהו בבניית הסיפורים של סגורה כל כך קולח והפרצוף החייכני שלו כל כך כריזמטי וחיובי, שזה פשוט עובד. חוץ מזה, הספיישל מסתיים בסיפור פשוט מדהים על מפגש משנה חיים של סגורה עם מייק טייסון.

אפשר לראות גם את הספיישל האחר שלו בנטפליקס, "Disgraceful". או את "2017" של לואי סי.קיי, אם כבר הפסקתם להחרים אותו.

3. The Standups: Nate Bargatze, Fortune Feimster

"הסטנדאפיסטים" היא סדרת ספיישלים קצרים (חצי שעה) של שישה סטנדאפיסטים לעונה. לא כולם ברמה אחידה ולא חייבים לראות את כולם – העונה השנייה, להוציא קייל קיניין המצוין, קצת חלשה – אבל נייט ברגצי ופורצ'ון פיימסטר מצטיינים בפרקים שלהם בעונה הראשונה. את החצי שעה הכיפית של ברגצי כדאי לצלוח בעיקר בשביל להגיע לקטע הסיום, שבו הוא מתאר ביקור מסויט באקווריום נחשים. פורצ'ון פיימסטר היא לא בהכרח כותבת הפאנצ'ים הכי מושחזת שיש, אבל נוכחות הבמה שלה כיפית וייחודית.

אפשר לראות גם את הפרק של קייל קיניין מהעונה השנייה ואת הפרק של דיאון קול מהעונה הראשונה.

4. Greg Davies – You Magnificent Beast

אולי הספיישל הכי מצחיק ברשימה. משהו באופן שבו גרג דיוויס הבריטי בונה ומגיש סיפור מזכיר את בניית הבדיחות של ג'ים ג'פריס, אבל הפרסונות שלהם לא היו יכולות להיות שונות יותר. דיוויס משפיל ומבזה את עצמו בכל צעד ושעל בסיפורים המסועפים שלו, וזה פשוט מדהים (ולפעמים אפילו מלווה בתמונות מהחיים האיומים שלו). הסיפור על התקופה שבה הוא נהג לקיים יחסי מין מלאים עם דוב הצעצוע שלו נשאר בתודעה הרבה זמן.

אפשר לראות גם את "Humanity" של ריקי ג'רבייס. מי שהיה תחת הרושם שבשנים האחרונות ג'רבייס הסתאב, התפזר והתאהב בעצמו – צודק. אבל ב"Humanity" הוא הולך כל כך רחוק לתוך התחת של עצמו שהוא יוצא מהצד השני, והוא יוצא משם מצחיק מאוד.

5. Marc Maron – Too Real

מארק מארון, שקנה לעצמו שם עולמי בעיקר בזכות פודקאסט הראיונות הוותיק והמוערך שלו, "WTF with Marc Maron", הוא קומיקאי עם סגנון אישי, שעובד בשיטת "מכסה המנוע פתוח": הוא משתף את הקהל בתהליכי החשיבה והכתיבה שלו, מבקר את עצמו, סוקר את עצמו, כותב בדיחות על הבמה בקול רם. זה נשמע קצת מטרחן ומאוד נרקיסיסטי (בשני הספיישלים הקודמים שלו, המבריקים גם הם, זה באמת היה נגוע בכך מעט), אבל כאן הוא שכלל את הנטיות הרפלקסיביות שלו כך שלא רק שהן לא מפריעות לבדיחות, הן מעצימות אותן. הדבר הראשון שהוא אומר בספיישל, שצולם לפני כשנה, מתייחס לדונלד טראמפ – "אני לא יודע מה הוא הולך לעשות!", אבל באותה מידה הוא היה יכול להגיד את זה גם על עצמו.

אפשר לראות גם את "Loose in Chicago" של קייל קיניין, המבריק והמפוזר באותה מידה, שגם היה בעבר מופע החימום הקבוע של מארון.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601