טיים אאוט timeout

"סיפורה של שפחה" עונה 2 פרק 4: ג'ון מאבדת את זה

| מאת: נעמה רק

דודה לידיה נטשה את העינויים הפיזיים לטובת שיטה אכזרית בהרבה, ומשאירה שובל של סימני שאלה מציקים. ג'ון מתה, קבלו את של-פרד ונחשו מה קרה לכתובת שעל הקיר. סיפורה של שפחה עונה 2 פרק 4: ספוילרים, בנוהל

"סיפורה של שפחה", עונה 2 פרק 4 (צילום: באדיבות HOT)

בין אם אהבתם את סוף הפרק הראשון בעונה החדשה של "סיפורה של שפחה" (ע"ע "אני ג'ון אוסבורן, אני חופשייה"), או חשבתם שהסצנה מאכילה את הצופים בכפית, בתחילת פרק 4 הגיעה תמונת המראה שהבהירה שבסוף כל עלייה מחכה ירידה חסרת רחמים.

אחרי שבפרק הקודם ניסיון הבריחה שלה נכשל, ג'ון מסומנת בשנית, נקשרת למיטה בחדר המזויף שלה וקוראת לעצמה בשמה המקורי באקט נואש – צעד לפני הטירוף. לידיה מתעקשת על של-פרד ונענית ב"זה ג'ון", שהוא יותר יריקה מתשובה. הגיבורה שלנו בשפל חסר תקדים. אם נצטט את הלהיט הנשכח של עופר בשן: "אתמול הרחתי ריח של חופש, עכשיו אני לגמרי מסטול". קשה לומר שג'ון הייתה חופשייה באמת עד עכשיו, אבל הייתה לה זכות הבחירה האנושית והבסיסית להגדיר את עצמה. קרי, להחליט מה השם שלה ואם בכלל יש לה שם. עכשיו זה מתפוצץ לה בפנים.

ג'ון אין צ'יינס. מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

עוד כתבות מעניינות:
"סיפורה של שפחה" פרק 1-2: מה לעזאזל?
"סיפורה של שפחה" פרק 3: חלק ענקי מגלעד נחשף
המדריך שיעשה לכן סדר בעלילה

הטריק של דודה לידיה פשוט כמו שהוא מסוכן: להפריד את הילדה הטובה של-פרד מהילדה הרעה שיוצאת לפעמים כשלא משגיחים, ג'ון. מכאן שהשקר שהיא והווטרפורדים ממשיכים לספר לכולם, על פיו ג'ון נחטפה ולא ברחה, הוא בעצם קצת נכון. השפחה הצייתנית נחטפה על ידי החילונית הפרועה והמסוכנת והרעיונות המחורבנים שלה. יכול להיות שבגלל זה אף אחד לא שואל את ג'ון מה קרה לה, מי עזר לה להימלט או ניסה להבריח אותה ובאיזה טריקים היא השתמשה כדי להימלט. כאילו, ברצינות, אפשר לאזוק אישה בהריון למיטה אבל לא לתחקר אותה? אפילו לא קצת?

ואם נראה לכם שזה לא דרמטי, חכו שתראו את המבטים האוהבים שהיא מפנה לעבר ניק בבית בלי בושה, לנגד עיניה החושדות-תמיד של סרינה ג'וי. מדובר בתמרור אזהרה עצום ורמז לגודל המצוקה שג'ון חווה בשובה אל בית המשפחה – זה לא סתם מרדני, זה מטומטם, סכנת נפשות לשניהם. יש להניח ששומר שנתפס ברומן ארוך עם שפחה הריונית ובניסיון הברחה מגלעד מקבל לפחות לינץ' על ידי גדוד של שפחות, ואולי אפילו עונש חמור יותר שעוד לא ראינו (זה המקום לשאול: איך הוא לא נתפס?). אבל ג'ון, כמו שאמא שלי אומרת, "לא לגמרי איתנו". של-פרד הולכת ומשתלטת עליה, וזה לא מראה נעים. של-פרד היא כמו תינוק בן יומו, או אסיר באזקאבן אחרי נשיקה מסוהרסן. אין לה תושיה, ממלכתיות, תכונות אופי או אפילו שמץ של תקווה. היא שורדת. העיקר לא לספור פרחים על כיסוי המיטה.

72 פרחים, קל. מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

איך לעזאזל הוא לא נתפס? מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

אנשים זקוקים נואשות למסגרת, למערכת חוקים. אבל אם תציעו להם מסגרת הדוקה מדי – הם יתמרדו. תנו להם מסגרת בלתי אפשרית – והסטנדרטים שלהם יצנחו. זה מה שקורה לג'ון בתא הכלא הפרטי שלה. החוק הכי בסיסי הוא שאסור לזוז מריבוע קטן של כמה מטרים, אבל הקושי האמיתי הוא חברתי. יותר משבני אדם זקוקים לחוק ברור, הם יצורים חברתיים שזקוקים למישהו שיהיה איתם. האו"ם וגופים אחרים מכירים בכליאה בבידוד כעונש אכזרי ומשפיל, ובתנאים מסוימים כעינוי של ממש. הנזקים הפיזיים והנפשיים הם עצומים – לטווח ארוך וקצר – ובידוד של אנשים הסובלים ממצוקה נפשית, בטח כאלה עם היסטוריה של פגיעה מינית, אסור לחלוטין בחוק. בדו"ח של ארגון רופאים לזכויות אדם על בידוד כלואים מופיע ציטוט ממכתב של אסיר שנשמר בתנאי בידוד לאחר אונס: "כל יום אני רואה את האדם שתקף אותי, אני רואה אותו בצלחת האוכל, בכוס שאני שותה בה, אני מתעורר בבוקר ופותח את ברז המים לרחוץ את פני אך רואה את פניו במקום […], אף אחד לא מרגיש את מה שאני מרגיש". אבל כל זה היה פעם, כשעוד היה טינדר ומכרו קורנפלקס מומתק מחוץ לקנדה.

שייק ירוק אין, שייק ירוק אאוט. מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

וראו זה פלא, כל מה שדודה לידיה הייתה צריכה לעשות זה לתת לג'ון לבלות יותר מדי זמן עם עצמה, ועם אתגר אינטלקטואלי בודד בדמות ציפה פרחונית. אחרי כמה ימים כאלה, רבות וחזקות מג'ון כבר היו רואות את לידיה כמשיח הפרטי שלהם. סרינה מציינת בהמשך כי השפחה נעדרה מהבית ל-92 יום, כלומר, היא בילתה משהו כמו חודש בבידוד כל כך קשוח שהמוח שלה הפך לפירה והחוקים איבדו משמעות. את הכאוס הזה ג'ון פשוט לא מסוגלת לסבול עוד, אז היא בוחרת באפשרות האנושית קצת יותר, זאת שתתן לה חלון להביט החוצה ממנו (ומדי פעם גם אל פניו הנאות של ניק).

התהליך לא מיידי אבל הוא קורה, ומהר. והדודה לא עושה הנחות: כשג'ון הישנה מזכירה פרט מחייה הקודמים במסיבת ההכנה ללידה של סרינה, לידיה מורידה לה בעיטה אחרונה וניצחת – הפעם דווקא לא פיזית. זו מגיעה בדמות גופתו התלויה של נהג המשאית החביב, איש המשפחה שהכניס את ג'ון לביתו בפרק שעבר.

אפשר את הג'ירפה אחרי הצילומים? מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

נקודת המפנה. מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

לטיפול הממוקד יש השפעה ישירה על המוח של ג'ון, והכל הפך לעיסה אחידה: ייסורי מצפון ישנים על ש"גנבה" את לוק מאשתו; ייסורי מצפון חדשים על הפגיעה באנשים שפגעו בה או בשפחות האחרות, שהמומים החדשים שלהן נחשפים אליה בתפארתם במסיבה של סרינה; הכמיהה לאהבה, קבלה, תחושת שייכות, עם התלותיות האלימה של סרינה בה; מבטיה שבורי הלב של אשתו של לוק למראה האנה התינוקת; נוכחותו הדוממת של ניק; העובר שלה-לא-שלה. נפשה של ג'ון מתפרקת ונולדת מחדש בצלם הדמות שפיסלה עבורה הדודה. וסרינה? הנפש שלה כבר רקובה לגמרי, מפורקת לחתיכות ברחבי הבית הגדול. קשה להאמין, אבל גם כשהיא מוקפת מתנות וממתקים, היא כנראה במצב גרוע לא פחות מג'ון. אולי אפילו גרוע יותר. אבל על זה נדבר כבר בפעם אחרת.

כמה קטנות

1. אם החזקה בבידוד היא כל כך מסוכנת, למה ואיך יצא שאנחנו בכלל משתמשים בה? "Adam Ruins Everything", התוכנית מנפצת המיתוסים והמעולה של אדם קונובר, מציעה הסבר קצר ופשוט:

2. חבר חדש במיקסטייפ הנשים המרשימות של עונה 2 – השיר "Hate" של קאט פאוור משנת 2006, שחותם את הפרק. "Anyone can tell you there's no more road to ride". אין לך מושג, נשמה.

3. הריונית טובה לא זוכה רק להסתובב בבית בלי שלשלאות: היא מקבלת שירותי סיעוד צמודים מלידיה, שמפקחת על טמפרטורת המים באמבטיה, על הרגלי ההיגיינה הנשית, על המשקל ובאופן כללי ממליצה למנוע "כל סוג של שוק למערכת". להיקשר למיטה זה, כידוע, יציבות מערכתית בהתגלמותה.

השייק הירוק נכנס לפעולה. מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

4. בעונה הקודמת ג'ון שאבה נחמה מסוימת מכיתוב שנחרט בתוך הארון שבחדרה: “Nolite te bastardes carborundorum". משפט בלטינית (לא טובה במיוחד – פרופסור ללימודים קלאסיים הסביר שזה כמו תרגום מאנגלית ללטינית של גוגל טרנסלייט) שמשמעותו "אל תתני לממזרים לשבור אותך". מדובר בבדיחה פרטית משיעורי הלטינית בבית הספר של מרגרט אטווד, פתגם לא-אמיתי שקיבל אחרי שילובו בספר (ובסדרה) זהות חדשה כמעין סיסמת קרב וזריקת מוטיבציה פמיניסטית. זה היה גם שמו של הפרק הרביעי בעונה הקודמת. בפרק הרביעי של העונה הנוכחית, מתברר שהכיתוב כוסה ונמחק.

← "סיפורה של שפחה", החל מה-26.4, ימי חמישי בבוקר ב-HOT VOD וב-22:00 ב-HOT HBO

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601