טיים אאוט timeout

"Disenchantment": הביקורות הצוננות פספסו דבר חשוב מאד

| מאת: עמית קלינג

הסדרה החדשה של יוצר "הסימפסונס" שנונה, קולחת וחפה מחשיבות עצמית, אבל נחתה בנטפליקס חסרת הסבלנות. מישהו בכלל זוכר של"סימפסונס" לקח שלוש עונות להתרומם?

"disenchantment"

יש נחמה מיידית ב"Disenchantment" (מילולית משהו כמו "סוף לאשליות" או "אכזבה", אבל גם "ההיפך מקסם"), הסדרה החדשה שיצר לנטפליקס מאט גריינינג, האבא המיתולוגי של "הסימפסונס" ו"פיוצ'רמה". היא נמצאת בסגנון הוויזואלי הכל כך מזוהה של גריינינג, שקופץ לעין מיד גם אם אף אחד לא צהוב: העיניים הגדולות עם האישונים הפיציים, קווצות השיער הקוצניות, הקו העקום של הפה שנפתח ללוע שואג, השיניים הבולטות. כשאתה מאט גריינינג, כלומר יוצר האנימציה הכי חשוב בטלוויזיה מאז 1989 (חוץ מכמה שנים בהן אלו היו טריי פארקר ומאט סטון עם "סאות'פארק") – יש לך את הפריבילגיה הזאת. אתה יכול לשגר צופים לעולם שלך, או לכל אחד מהעולמות שלך, בפריים אחד.

הצופים, בתורם, יודעים שלכל הפחות יהיה כיף ומצחיק, גם אם ברור בשלב הזה שהברק החד פעמי של תור הזהב של "הסימפסונס" (מה שבגדול אפשר לתחום בעונות 10-3 שלה – איזו סדרה יכולה לרשום לעצמה הישג שכזה?) כבר לא יחזור. אבל האם זה בכלל הוגן למדוד באותם כלים, בלית ברירה, את "דיסאנצ'נטמנט", כפי שנשפטו גם "פיוצ'רמה" (שהיו לה עונות מבריקות לא פחות, גם אם היא מעולם לא הגיעה לשאת את אותו מטען תרבותי) או עונות אחרות של "הסימפסונס"? הרי הברק הזה היה לא רק עניין של הגאונות של גריינינג, המכנה המשותף לשלוש הסדרות, הוא היה גם שילוב נדיר של תעוזה, חוצפה, חדר כותבים חד פעמי (קונאן או'בריאן!) תזמון קומי ותזמון תרבותי. "הסימפסונס" בתור הזהב שלה הייתה האמירה השלמה ביותר על ארצות הברית (ומעבר לה) בניינטיז. "דיסאנצ'נטמנט" היא, במקרה הטוב, האמירה השלמה ביותר על ממלכה קסומה בארץ רחוקה אי שם בתחילת ימי הביניים.

מתוך "Disenchantment”

עוד כתבות מעניינות:
נטפליקס: הדברים הכי שווים שעולים החודש
איך לעזאזל "חברים" זה עדיין קטע?
למה כולם עפים על "פטריק מלרוז"?

עולם הפנטזיה הרחב של "דיסאנצ'נטמנט" (שיש בו במידה שווה השפעות מטולקין ומ"טוב טוב הגמד") הופך אותה למעין יצירה משלימה לעולם המדע הבדיוני של "פיוצ'רמה". בתקופה בה הומור הופך לעתים יותר ויותר תכופות לכלי פוליטי, הבחירה הזאת דווקא משחררת אותה מכל הקשר עכשווי או מציאותי. זאת למרות שהגיבורה הראשית – הנסיכה הפרועה והאלכוהוליסטית בין (בדיבוב מוצלח מאוד של אבי ג'ייקובסון מ"ברוד סיטי", שמביאה לדמות דווקא משהו מהטרוריסטיות החיננית של השותפה שלה לסדרה, אילנה גלייזר) – היא אחלה גיבורה נשית לימינו, גם אם ארכיטיפ הנסיכה המורדת הוא לא בדיוק טרי. מלווים אותה השטן המסית הפרטי שלה, לוצי (אריק אנדרה, שמקבל את שורות הדיאלוג הטובות ביותר בסדרה אבל לרוב לא מצליח להתרומם מעל להגשה הצפויה שלהן) והאלף הנאיבי אלפו, שהמצפן המוסרי שלו הרבה יותר חלש משהוא חושב (נט פקסון, שעושה עבודה מדהימה עם דמות נהדרת).

מלכוד נטפליקס

אין הרבה טעם לתאר את המהלך העונתי של "דיסאנצ'נטמנט". הוא לא חשוב לצופה, בטח לא לתסריטאים. הכיף בה הוא מה שכיף בכל פרק טוב שיצא מהמפעל של גריינינג – בדיחות הרקע הקטנות, שורות דיאלוג חותכות, משחקי מילים שלא שורדים את התרגום לעברית. מה שכיף בה הוא המסירות של גריינינג לאיך שהיו עושים קומדיה פעם, ממש לא מזמן: בלי טיפה של חשיבות עצמית ואחריות חברתית, רק עם בדיחות. לכל אורכה וכמעט בלי הפסקה, "דיסאנצ'נטמנט" היא כיפית ומצחיקה (להוציא כמה שטחים מתים בפרק הראשון), והיא חפה לגמרי מהיומרות והטרחנות של "ריק ומורטי" לדוגמא, שבעונה האחרונה שלה הפכה להיות מתישה בדיוק כמו המעריצים שלה.

אז למה היא בכל זאת זכתה לקבלת פנים צוננת מהמבקרים? להוציא הנטייה האוטומטית להעדיף חדשנות על פני בדיחות כתובות היטב, הסיבה יכולה להיות גם זיכרון קצר. כאמור, ל"סימפסונס" לקח שלוש עונות להיכנס לתור הזהב שלה וגם העונה הראשונה של "פיוצ'רמה" הייתה מבולבלת. גם שיטת שחרור התוכן של נטפליקס לא בהכרח עושה טוב לסגנון של גריינינג, שמעדיף תמיד להרחיב את העולם ודמויות הרקע מאשר לחפור בפסיכולוגיה של הדמויות שלו; את "דיסאנצ'נטמנט" עדיף שלא לראות בבינג', שהולכת ומתבהרת כשיטת צפייה מזיקה ואנטי-תסריטאית. קל לשכוח את זה כשמסתכלים על מסת היצירה של גריינינג, אבל במובנים מסוימים הוא יוצר מאוד איטי, שאמנם אחראי לסדרה שתיכנס בעוד חודש לעונה ה-30 שלה, אבל למעשה עושה בממוצע סדרה אחת לעשור (את שורשי הרעיון של "דיסאנצ'נטמנט", לדבריו, הוא נטע לפני 20 שנה).

אם "דיסאנצ'נטמנט" תזכה לרוץ עוד מספר עונות – ואין סיבה לחשוב אחרת – היא תזכה לצמוח לממדים האמיתיים שלה, בינוניים או גדולים ככל שיהיו. לא רק הצופים עוברים תהליך עם דמויות חדשות, אלא גם הכותבים, שעדיין לא מכירים את בין, לוצי ואלפו כפי שהם יכירו אותם בחדר הכותבים של העונה השלישית. סבלנות היא אמנם לא מאפיין של צריכת טלוויזיה בתקופה הנוכחית, אבל לתהליכים האלו אין קיצורי דרך, לא משנה כמה מקצוען אתה. אפילו אם אתה מאט גריינינג. "דיסאנצ'נטמנט" מצחיקה מאוד, קולחת וכיפית לצפייה כבר היום. היא אולי לא תזכה את גריינינג במעריצים חדשים, אבל בבוא הזמן היא עוד תבריק ותפתיע.

מתוך "Disenchantment”

← "Disenchantment", כל העונה בנטפליקס

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb