טיים אאוט timeout

הלילה של אריקה היסטריקה, מלכת דראג בפאי ובכולי עלמא

| מאת: נועה בונה

אריק/ה קולוסוב היא כוכבת עולה בקהילת הלהט"ב הלילית. יש לה שני ליינים, אין סוף אנרגיות וגישה חיובית שלא יזיק לכם לאמץ: "החיים קצרים מדי מכדי שלא נעשה שטויות"

אריקה היסטריקה (צילום: תמיר דוידוב)

לבלות: בקיץ כל הזמן בים, בחורף כל הזמן בבית

לעשות ליפסינק: אין שיר אחד שאני יכולה לבחור אבל אם ממש חייב – אז "התקווה"

לשתות: וודקה רדבול. בכל זאת, אני בת ימית במקור

ללבוש: משהו נוח ובלי יותר מדי בד, כי תמיד מגיע השלב הזה שאני ערומה בקלאב

להתאפר: הייליטר. במיוחד של ג׳פרי סטאר

למנצ'ז: במבה נוגט שהייתה במקפיא עשור

אריקה היסטריקה (צילום: תמיר דוידוב)

19:00 אריק/ה קולוסוב (22), אריקה היסטריקה מיס אמריקה בשבילכם, על הרצפה של הפאי. המקום עוד לא פתוח, המיקרופונים עוד לא מחוברים והסאונד אינו עושה חסד עם הפופ המתנגן בווליום דרמטי. לאריקה לא אכפת, היא ממשיכה לעשות חזרות על הנאמבר שלה הערב. הדיסוננס בין העולם הפנימי שבו היא שרויה לבין הברמנים שמעבירים מגב, מוכיח את המובן מאליו – אריקה לא שמה זין על אף אחד. שמה הולך לפניה בקהילת הלהט"ב הלילית ובאמתחתה שני ליינים של מופעי דראג מוצלחים: מקווה בכולי עלמא (שממש לאחרונה חגג שנה להיווסדו) ומסיבת הצפייה השבועית ב"מופע הדראג של רופול" בפאי. "אני דיבור", היא קובעת, "ברגע שמדברים עלייך אנשים מתחילים להתעניין, ואז את מתחילה לקבל עבודה".

19:30 היא לא נכנעת למגדר, מעדיפה שיפנו אליה בלשון נקבה, אבל היא לא מסוג האנשים שיתקנו אתכם. "פעם דיברתי עם אחותי הקטנה ואמרתי לה שאני גם בן וגם בת", היא נזכרת. "ניסיתי להסביר לה מה זה אומר לחיות ללא הגדרה מינית. היא התעניינה, שאלה אותי אם אני לובש שמלות. היא יודעת שאני מופיעה עם פאות וביקשה שאביא לה פאה למדוד, הרי מה זה בן ומה זה בת? אלו תבניות שיצרנו. ויותר עמוק מזה: מה זה להיות גבר ומה זה להיות אישה? זה מוציא מאיתנו את כל התמימות והיופי הקיימת בתוכנו".

אריקה היסטריקה (צילום: תמיר דוידוב)

20:00 היא מסיימת את הסודה שלה בשלוק והולכת להירגע בחלל מועדון האלפאבית הריק לפני שהיא מתאפרת. "אני עושה מופעי דראג פרופר פרופר רק שנה", היא מספרת. "סלדתי מכך בהתחלה. אנשים קוראים לאריקה 'מלכת דראג', אבל היא לא דמות, היא לא אלטר אגו, רואים את אריקה גם כשהיא 'על האריק' עם חברות, מתחרפנת ומשתגעת ברחוב, עושה ליפסינק באמצע החיים סתם כי בא לי". היא התחילה כפרפורמרית בליין הגייז הוותיק "פאג", "רוקדת בחוטיני בשעות הקטנות של הלילה, מכוסה בנצנצים, אטרקציה לסטרייטים". כשזכתה לתגובות חיוביות נפלה עליה התובנה שאולי כדאי להפוך את זה למקצוע. "אני הרי חולה על להופיע, אז חשבתי לעצמי – למה לא להפוך את זה לעסק?".

21:00 "כל אמן צריך לחשוב על עצמו כמותג. את חייבת להישאר בתודעה, חייבת לייצר תוכן, חייבת לחשוב על דרכים לרגש את הקהל שלך. איך גורמים למשהו לקרות? את לא מחכה, את מסמנת לעצמך מטרות ברורות. קניה ווסט עבד בחנות של גאפ ותראי איפה הוא היום – אומר שהוא אלוהים. אז אני לא אלוהים אבל אני פרפורמרית טובה, אני באה מבית בלרוסי קשוח ששאף למצוינות ושבו אין כזה דבר דחיינות. זה התחיל עם המקווה. מה כבר עשיתי? פניתי למנהל המקום עם הצעה, זה לא קשה כל כך".

21:30 "אנרגיות טובות" הוא צמד מילים שחוזר על עצמו מפיה, וכשהיא מדברת על חשיבה חיובית – שצף מילים מרוגש יוצא ממנה. "כשאתה יוצא מהארון, ההורים שלך חוזרים לארון. לאחרונה דיברתי עם אבא שלי בטלפון לאחר שבע שנות ניתוק", היא מתוודה. "ניסיתי להסביר לו שאני מופיע ומתלבש כאישה, והוא לא הבין מה זה בכלל. למרות הכעס על השנים שאבדו, אני לא רוצה להסתכל אחורה ולדעת שפספסתי את אבא שלי, אז אני עובדת על זה, בלי טינה ועם המון כוחות נפשיים. אני מכירה את הקושי מבפנים. אתם חושבים שישראל הומופובית? לא ראיתם כמה הגייז גזענים בינם ובין עצמם. אם לאנשים יש בעיה עם זרם מסוים בקהילה הגאה, אני מאמינה שזה נובע מכך שהם לא השלימו עד הסוף עם ההומוסקסואליות שלהם. אני מתה על האלה שאומרים 'אני רק אקטיבי', 'אני רק עם גבריים'. בחייאת, אנחנו בחורים שעושים סקס בתחת, קצת פחות רצינות בנושא".

22:00 אריקה הולכת להתאפר ולהתלבש בשירותים של הפאי, מאירה את החדרון בפנס של הטלפון ומשמיעה מוזיקת פופ בקולי קולות. היא והפרטנרית שלה להערב, תומר ורסצ'ה, שרות יחד עם המוזיקה. כל אחת עם הרוטינה הקבועה שלה, כל אחת בעולמה שלה.

"הדראג פה הוא לא כמו בארצות הברית, שם הוא ממש מקצוע", היא אומרת חצי מאופרת, עדיין יפה מרוב הדוגמניות, עם כוס סודה ביד. "אני מכבדת כל אחת אבל מרגישה לפעמים שהדראג בארץ מעט עצל. אנשים, בדראג ובתל אביב בכלל, אוהבים להיכנס לנישה המתבייכנת, לעשן את הפייסל שלהם באמצע היום ואפילו לא לקום לקנות במבה בסופר מתחת לבית. אז כן – קשה כאן, אין הכרה במקצוע, אין מספיק קלאבים להופיע בהם, מחורבן בישראל מבחינה כלכלית, אבל אני אומרת 'לא! תנשכו שפתיים ותעופו על זה".

תומר ורסצ'ה (צילום: תמיר דוידוב)

22:30 גשם חזק מצליף על סגירת החורף של הפאי, המקום עוד ריק ברובו, אך אריקה לא מודאגת. "תמיד באים", היא מרגיעה עם קריצה. "וגם אם לא – הופעה אינטימית, מה קרה?". היא חוזרת להתארגן ונבואתה מתגשמת: בזה אחר זה אנשים מתחילים להגיע, מתנשמים מריצה למקום מבטחים מהגשם. חלק ניגשים, מבקשים סלפי או מצלמים סטורי שלה מסתובבת בחצר הפאי עם מניירות של דיווה והנפות שיער שלא יביישו את אריאנה גרנדה.

23:00 "העסק שנקרא אריקה היסטריקה מיס אמריקה עובד!", היא מחווה על הקהל שמתאסף. "בינתיים אני כאן, נותנת במה לבנות צעירות שרוצות להופיע וחוטפת במות בעצמי, מתפתחת, טועה ומגלה את עצמי כאמנית. אבל לכי תדעי, יש מצב שתראי אותי קוברת באחת העונות של רופול, כי אם למדו להבין את הטירוף שלי פה, לא תהיה בעיה להוציא אותו החוצה". כמה צעירים אמריקאים מספרים שהגיעו במיוחד כששמעו שיש מסיבת צפייה ברופול יחד עם מופע דראג תל אביבי.

23:30 – אריקה ותומר מחליפות מבטים וזה הקיו שלהן להתחיל בהופעה. הן מדברות מהר, בעברית ובאנגלית, לקהל האנגלו־סקסי שהגיע, מאלתרות בדיחות ואינטרקציה עם הקהל. והקהל? שבוי, טלפונים שלופים, מתעד כל רגע של ליפסינק מוגזם וכל מחווה קומית. אריקה מתחילה בשיר רגוע שהופך לשיר פופ מהיר ואנרגטי. הקהל מריע, מוחא כפיים ומשתנק כשהיא מסיימת את הנאמבר שלה ב־Death Drop (תנועת ריקוד הכוללת השתטחות מהירה על הרצפה, המזוהה עם קהילת הדראג). אריקה משתחווה לקהל בקלילות והולכת לשבת עם חברות ולצפות בפרק. "לפני כל הופעה אני אומרת לעצמי 'יאללה, עוד יום'. החיים קצרים מדי כדי שלא נעשה שטויות".

אריקה היסטריקה מופיעה בפאי (צילום: תמיר דוידוב)

 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0