טיים אאוט timeout

ברייקינג רילי באד: השימוש בקריסטל מת' גובה קורבנות בקהילה הגאה

| מאת: עדי סמריאס

ניו יורק מתה, לונדון נפלה, ברלין חוסלה ותל אביב היא הבאה בתור. השימוש בקריסטל מת' בקהילה הגאה בישראל נמצא בעלייה, והעדויות מזעזעות: התמכרות מהירה ואלימה והתנתקות טוטאלית מהעולם. גורמי הרפואה חסרי אונים, אנשי חיי הלילה רואים שחורות, וכולם מתחננים: אל תתקרבו לזה

איור: דורון פלם

"זה כמו התפוח של גן עדן, ככה אני קורא לזה. פעם אחת ואתה לא יכול להגיד לזה לא", כך מתאר ירון (שם בדוי, 27) את השימוש בטינה, טי, טינוש, כריסטינה – קריסטל מת'. ירון, כמו רבים בקרב האוכלוסייה הגאה, נחשף למת' לראשונה במסיבת כמסקס – אורגיות המשלבות סמים להגברת החשק המיני. "מישהו הוציא את הפייפ. הייתי על סמים אחרים. אפילו לא ידעתי מה זה. ניסיתי שתי שאיפות, הרגשתי כמו מלך העולם". אבל כטיבו של הסם הקטלני, המוכר לרובנו מהסדרה "שוברים שורות", שתי שאיפות הופכות בקלות רבה מדי ליותר מזה.

עוד כתבות מעניינות:
לא התלוננתי: נשים וגברים מספרים על הסיבות בגללן שמרו על שתיקה
אין מה לעשות איתה: למה חיי הלילה בתל אביב גוססים?
קיס אנד תל אביב: סדרת הרשת שנכנסת לתל אביבים לתחתונים

בחודשים האחרונים נחשפים ממדי השימוש וההתמכרות הקשה לסם, ומה שהיה בגדר תופעה נדירה יחסית עד לפני שנתיים, עת החלו מסיבות הכמסקס לצבור תאוצה, הוא כבר בעיה שלא ניתן לדחוס אל תוך הארון ולסגור בכוח. כמו ירון שהסכים להתראיין לכתבה ובימים אלה מנסה להיגמל מהשימוש בו, כך רבים אחרים מתחילים להבין את גודל הצרה – המשתמשים עצמם שמבינים שהתמכרו, גורמי הרפואה, וגם מפיקי המסיבות שמבינים שאחרי שחיסל קהילות בליינים בניו יורק, מיאמי, לונדון, ברלין וספרד, תל אביב היא כנראה הבאה בתור.

"זה כמו מסך שחור. בלי זה, ברגע שזה חסר לך אתה מרגיש שאתה כלום, שאתה לבד, לא נאהב. אנשים מתרחקים ממך ומדברים עליך. וזה עוד יותר שובר מבפנים, אז בורחים לזה", מסביר ירון את מה שמחכה בצדה השני של הדלת ברגע שתמה האופוריה של השימוש. האופוריה הזו יכולה להימשך גם שלושה או ארבעה ימים. בינג' זה נקרא, שאיפה אחרי שאיפה, להרגיש כוכב פורנו, בלי שינה וכמעט ללא אוכל ומים ("אולי בננה או יוגורט"). כדי להמשיך לתפקד לוקחים גם לא מעט ויאגרה. ואז כדור שינה. יומיים של התאוששות, וחוזר חלילה.

"פתאום זה לא רק באורגיה. נפגשים לארוחת ערב ושולפים את זה מהצד. כשהתנסיתי בפעם הראשונה בארץ זה הרגיש מחתרתי, בחדר נפרד, מנוטרל מהסביבה של כולם. היום גם אם יש אנשים שלא מכירים, שולפים את זה". ירון מסביר שההתנסות האישית שלו ושל עוד שני חברים ש"נפלו חזק" דרבנה אותו להציף את הנושא. "זה במקום אחר לגמרי היום. זה מלא, מלא. רק בגלל שזה הגיע לשלב הזה הסכמתי לעשות את הכתבה. לפני שנה לא הייתי מסכים".

מתוך "יונתן אגסי הציל את חיי". הצפייה בסרט עזרה לרבים לדבר בקול על בעיית ההתמכרות שלהם. צילום: שוקי גוזיק

בשנה האחרונה ישנה עלייה משמעותית בדיווחים על ניסיונות הברחה של קריסטל מת' לישראל, לרוב מתאילנד ולאוס, אזור "משולש הזהב" (הכולל גם את בורמה) הידוע כמוקד הפצה גלובלי של סמים שהפך בשנים האחרונות לחביב במיוחד על ארגוני פשע ורשתות הברחה ישראליים.

המתאמפטמין סונתז לראשונה בשנת 1893 ואת המוניטין המפוקפק שלו הוא קיבל כבר בימי מלחמת העולם השנייה. החיילים הנאצים, ובעיקר טייסי חיל האוויר, השתמשו ב"כדורי הרמן גרינג" כדי לשמור על ערנות ומסוגלות להילחם שעות רבות. תופעות הלוואי היו כה חמורות – התנהגות דמויית זומבי למשך יומיים, אלימות והנגאובר – שב־1940 קיצצו בחדות את השימוש בו. בשנות ה־50 השתמשו בו כעזר לדיאטה ולטיפול בדיכאון, אבל בתחילת שנות ה־70, לאחר שהרשויות בארצות הברית הבינו את הסכנות שבשימוש בו, הוא נכנס לפקודת הסמים תחת הקטגוריה השנייה, שאוסרת על שיווק והפצה שלו שלא על ידי מרשם. היום הוא נמכר תחת שם המותג דסוקסין. העובדה שפשוט יחסית לייצר קריסטל מת' באמצעים ביתיים עם תרופות מרשם הפכה אותו לברירת המחדל של קהילות מוחלשות בארצות הברית כמו אפריקאים־אמריקאים ובאזורים כפריים בדרום ארצות הברית.

בישראל המתאמפטמין הוצא מחוץ לחוק ב־2003, אבל היום, עם שווקי הסמים בטלגרם, כל מה שצריך כדי לרכוש אותו הוא טלפון חכם. הפופולריות הגואה הביאה להצפה בשוק, גם בשל המלחמה בהברחות של יקיר הקהילה הקודם – הג'י (GHB) – בעקבות ריבוי מקרי המוות והאונס שקשורים אליו. אל הוואקום שנוצר נכנס המת', והוא לא פוסח על שום שכבת אוכלוסייה או מגדר. בישראל הוא אמנם פופולרי בעיקר בקרב הקהילה הגאה, אבל הוא מכרסם גם ב"מיינסטרים הסטרייטי" הודות לזמינותו ההולכת וגוברת. מחיריו יורדים, אם כי הם עדיין יקרים למדי בישראל. שיחת טלפון, 1,100 ש"ח, ויש לכם גרם.

"מרגיש שאתה בתוך פורנו"

"בשנים האחרונות כיכבו בעיקר הג'י והקטמין ופחות הקריסטל מת'. זאת כנראה ההתמודדות הבאה שלנו", אומרת ד"ר רות גופן, יו"ר שותפה של החברה לרפואת להט"ב ורופאה במרפאת כיכר הבימה של מכבי,  "הולך להיות קשה במיוחד". ד"ר גופן היא בגורמי הרפואה שהחלו להבין לאחרונה את המצב הנפיץ. לדבריה, מאז סרטם של האחים הימן "יונתן אגסי הציל את חיי", המתעד את כוכב הפורנו הגאה ובעיית ההתמכרות שלו, "התחיל דיבור על השימוש בטינה, ואני מודה שזה השאיר אותי המומה". המראה שהעמיד הסרט בפני הצופים הצליחה להציף אצל חלקם את מה שכל כך ביקשו להדחיק: "יש לי בעיה ואני צריך עזרה". במידה רבה "יונתן אגסי הציל את חיי" (שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים), וההצצה האינטימית שלו לחייו של אגסי, מערכות היחסים המורכבות וההבנות האמיצות והכואבות, אפשר לחלק מהצופים בו לבטא בקול את מה שעד לצפייה בו, ביקשו להשתיק ולהשאיר בחדרים חשוכים.

גורמי הרפואה הלהט"בית ניסו לקדם בשנים האחרונות את דוקטרינת הפחתת הנזקים – כיצד להשתמש נכון ובאילו סמים, מה אסור לערבב ומהם המינונים הנכונים. "אבל עם קריסטל מת' אין כל כך האופציה של הארם רידקשן כי זה סם כל כך הרסני וכל כך ממכר", אומרת בעצב ד"ר גופן, "שחוץ מלהגיד 'אל תגעו בטינה' – שזה לא מאוד יעיל – קשה מאוד לעסוק במניעה ובטיפול".

זו לא הפעם הראשונה שד"ר גופן נתקלה בשימוש במת'. לפני יותר מעשור החלו בארץ להתוודע לשימוש בעיקר דרך ישראלים ששהו בחו"ל והתמכרו שם. "לפני 13 שנים בניתי אתר בריאות לבית הפתוח בירושלים והיה אז דיבור על מתאמפטמינים. הדיבור היה אל תגעו", היא מספרת. "המטופלים שנתקלתי בהם בעבר הם אנשים שאיבדו הכל – את העבודה, את מרבית החברים ואת הבית שלהם. זה סם הרסני גם פיזית, ההתמכרות כל כך גדולה ואנשים מאבדים ממש הכל. המשתמשים החדשים של היום נמצאים עדיין לפני השלב הקשה הזה". אבל ההמשך ידוע מראש.

אחד האנשים שהתוודעו אל הסם בחו"ל הוא דניאל (שם בדוי, 35). לפני כמעט עשור, לאחר שהשתחרר משירות קרבי כקצין בצנחנים, הוא זכה להצעת עבודה מכובדת בניו יורק. "הייתי הולך למסיבות, אבל לא נגעתי באף סם, בכלל, שום סם. חלק מהמסיבות המשיכו בבית לאורגיות, פי אנד פי, פארטי אנד פליי, מה שהיום נקרא כמסקס – ממשיכים את הסטלה בבית עם הרבה אורגיות. מישהו נתן לי לעשן את זה ומאוד אהבתי את זה. מהשאיפה הראשונה זה ישב עליי טוב. זה סם מאוד מיני". הוא מעיד שכלל לא ידע באיזה סם מדובר באותה עת. "הוא שואב אותך כמו איזו משאבת לחץ ששואבת את כל המים. בהתחלה הבוכנה יותר רחבה ואתה נשאב לאט לאט אבל בסוף אתה לא יכול לצאת מזה ואתה הורס לעצמך את החיים ואת החלומות שבנית".

השימוש של דניאל נמשך כמעט שש שנים, בהדרגתיות הרסנית. "אתה לא יכול להפסיק. זה לא קורה ישר בהתחלה. אתה חושב שתעשה את זה ותקום לעבודה. אבל אחרי היי כל כך גדול אתה לא מסוגל לחשוב או לתפקד ואז מתחילים השקרים. אתה פתאום חולה, לא הולך לעבודה". בתוך שנתיים הסם כבר היה אצלו פק"ל, תוך שהוא מנהל חיים כפולים ומתחזק את השימוש. סופי השבוע הארוכים, שבהם נשאר ער שלושה וגם ארבעה ימים, התחילו לזלוג אל השגרה.

"זה סם מאוד קשה. פיזית. הגוף מרגיש כל כך רע כי הקריסטל נכנס למוח. יש לך כאבים בצדדים כאילו יש לך סרטן המוח. אתה יודע שרק אחרי יומיים זה יירגע. אתה לא יכול לאכול, אתה לא יכול לזוז ואתה מת שזה יעבור. כל הגוף כואב. זה עינוי. אתה מתחיל לאכול את השפתיים. העור חיוור".

"הסם הזה הופך אותך לעבד, לביץ' שלו", מתאר דביר (שם בדוי, 40), שבמהלך שהות של כמה שנים בברלין גם הזריק את הסם. "קמים בבוקר וחושבים על זה, כשהולכים לישון חושבים על זה ותוך כדי שימוש חושבים על זה. זה מרכז העולם. הצלחתי לצאת מזה רק כשהצלחתי לנתק את עצמי משם, ממש לשלוף את עצמי ולבוא לארץ לסביבה בריאה". הוא מספר שלאורך הזמן גם הריגוש מהמין החופשי הפסיק. "אתה חסר מנוחה, לא יכול לישון מול הגריינדר וזה נהיה חיפוש אינסופי אחרי הזין הבא והאורגיה הבאה. אתה נכנס לאורגיה, כולם בסמארטפונים עם הזין בחוץ, חתיכים מהממים, ולאף אחד לא עומד, לא מסתכלים עליך בכלל, אתה מגיע ולא מעניין אף אחד, וגם אם אתה רוצה להיטמע ולהתמזג זה לא קורה, כי אין כבר קשר בין אישי, אפילו בסיטואציה של זיון".

מתוך "יונתן אגסי הציל את חיי" של האחים הימן. צילום: שוקי גוזיק

בשלב מסוים הוא הבין ששפיותו נמצאת על הכף לאחר שחווה התקף פרנויה ברחוב ולא הצליח לזהות אדם שהכיר. "זה עושה קריזים, כאבי שרירים, גפיים, הכל. זה לא פוסח על כלום. והכי גרוע שאתה לא יודע איך תצא מזה. יש אנשים שהתחרפנו, התהפכה להם הקופסה. באחת הגמילות היה בחור שהוא ניצול של טינה והתהפכה לו הקופסה, אתה קולט שהוא לא כמו בעבר, וזה עצוב מאוד".

אבל כשאתה בפנים הפנים האלה של השימוש נסתרות בפניך. "ההתעסקות מסביב, להחזיק את הפייפ, לראות את העשן, יש בזה משהו מאוד מאוד מגרה, אפל כזה, דארק", כך מתאר ירון את מהות המשיכה לקריסטל. דניאל מונה את המיניות שבשימוש שמושכת את המשתמשים פנימה. "כשאתה לוקח אותו בחוויה מינית אתה מרגיש חרמנות יתר וזה מה שגייז אוהבים. אתה ממש מרגיש שאתה בתוך הסרט הכחול, אתה אחד השחקנים, והריגוש כל כך חזק שהוא שואב את הקהילה. זה גם סם של מסיבות, כשאתה עושה את הבאמפ, השאיפה, זה משאיר אותך ער".

"זה סם חברתי, אתה לא תשב ותעשן אותו לבד, אתה תעשן אותו בחברה", מסביר ירון את פרטיקת השימוש. אבל גם הפרקטיקה משתנה לאורך הדרך, כפי שמסביר דניאל. "זה התיישב עליי כל כך טוב שאם קודם זה היה חברתי אחר כך זה הפך להיות לבד. זה כבר השלב הקשה של ההתמכרות. פשוט לשבת לבד, לעשן את זה, להיות על המחשב מול סרט כחול ולהזמין אולי אנשים הביתה. אתה והסם. התבודדות. הוא החבר הכי טוב שלך. ואז הבנתי, עמוק עמוק, שיש בעיה. אבל ההכחשה עדיין שם".

לאחר שאיבד שתי עבודות, דירה ורכב בגלל פיגור בתשלומים ("בגלל הסם כמובן, זה קודם לכל") הוא חזר לישראל ב־2012. "שמחתי נורא, איזה כיף. איזה כיף שהוא לא הגיע לתל אביב. הוא קוטל קהילות שלמות, מגיעים לאשפוזים ומרכזי גמילה. אנשים משתמשים בזה ולא יכולים להפסיק". אבל כבר באותה שנה הוא הצליח להשיג כאן את הסם בדרכים עקלקלות, עד שבעזרתו של חבר קרוב הוא החל בתהליך גמילה יסודי ומאז נמנע מהשימוש.

שיח על הפחתת נזקים הוא כישלון

ההתמכרות, ההישאבות פנימה לכרוניקה של שימוש בלתי פוסק, היא רק חלק מהבעיה. מחקרים מעידים כי אחוז גבוה מהמשתמשים בסם גם יחוו התקפים פסיכוטיים. לא לחינם העוררות המינית ממצבת את טינה כמלכה של הכמסקס, והעובדה שהסם מסיר כל עכבות מצביע לפי מחקרים גם על קשר ישיר לעלייה באחוזי ההדבקה ב־HIV בקרב המשתמשים בו.

זה שנתיים כמעט מנהלים אבישג רובינשטיין, עובדת סוציאלית קלינית המתמחה בטיפול מיני, ואילון סלייטר, מנחה קבוצות וחבר סגל התוכנית להנחיית קבוצות באוניברסיטת תל אביב, את קבוצות השיח הראשונות בארץ בנושא "Chemsex בקהילה הגאה" בחסות הוועד למלחמה באיידס. העקרונות המנחים הם "לא להחליט מה מותר ומה אסור", "לא לשפוט אותך" ו"לא לגרום לך להפסיק לעשות סמים". מובן שגם הקריסטל מת' נוכח שם, וככל שוותק השימוש גבוה יותר, כך עולה שיעור הנשאות של HIV.

"ארבעה מתוך חמישה בקבוצה היו חיוביים ל־HIV. יש לי מטופל שבעקבות הדבקה פרץ את הסכר ואחר שדרך השימוש הגיע ושם הוא נעצר", אומרת רובינשטיין. "מספרים בקבוצה על מקרים שבהם יש לפרטנר טינה, ואנשים שמים את עצמם בכל מיני פוזיציות, אקטיביות או פסיביות, כדי לקחת חלק בפנטזיה", אומר סלייטר. כל המרואיינים בכתבה, אלה שחוו את השימוש באופן ישיר וגם עקיף, מעידים על לחץ חברתי חזק באותן סיטואציות, עד לרמה של נידוי במקרים של סירוב להשתמש. "הסיפור הוא 'אני לא יכול ללכת לאורגיה בלי כי יפסיקו להזמין אותי', הדינמיקה החברתית נורא לוחצת", אומרת רובינשטיין, וסלייטר מוסיף: "הטינה נורא משרתת את האלחוש, אני יכול לזיין שעות, אני יכול להיחדר שעות, הגוף הופך להיות איזשהו כלי שאני משרת בו את הצרכים הרגשיים שלי בכלל".

"כשמדברים במחקרים על עלייה ב־HIV זה תמיד קשור לקריסטל מת'", אומר ד"ר רועי צוקר, פנימאי מומחה בבית החולים איכילוב וחבר ועד החברה לרפואת להט"ב. "זה גורם לסקס מאוד מאוד אגרסיבי, לפציעות שאתה לא שם לב אליהן במהלך האקט, בניגוד לג'י ואקסטזי". צוקר פעיל מאוד בכל מה שקשור להסברה בנושא הפחתת נזקים בשימוש בסמים. הוא מוכן לדבר על הכל – על ג'י ועל אמ.די ואקסטזי ומה לא, אבל יש קו אדום מבחינתו: קריסטל מת'.

"אני מוכן לדבר על כל הסמים, על ערבובים, אבל קריסטל מת' מבחינתי זה קו אדום, ואני מבין שזה פוגע באנשים שנמצאים שם. זה לומר לאותם אנשים 'אין מה לעשות איתכם', אבל כרגע הפתרונות שמדינת ישראל, וגם מדינות אחרות, מסוגלת להציע לאנשים שמכורים הם פתרונות עלובים, אין כאלה. היכולת שלך להיגמל גם במקומות המסודרים – לו היו כאלה – היא נמוכה. 90 אחוז מהאנשים שעשו קריסטל מת' יחזרו אליו. זה מספר מטורף".

עלון רפואי להפחתת נזקים. "ביום שאצטרך לחלק אותה זה כישלון"

הוא עוצר לרגע, "בוא תבין למה אני מתכוון", ושולף עלון רפואי המחולק בלונדון – "להפחתת נזקים בתחום המת'" – המפרט באופן גרפי כיצד להזריק נכון את הסם, פרקטיקה המכונה סלאמינג, וכיצד לנהוג עם אדם שחווה התקף פסיכוטי. "זו חוברת שביום שאצטרך לחלק זה כישלון, שם אני מוותר. זה מחריד שמסבירים לך איך לעשות סלאמינג כמו שצריך, זה הזוי. בלונדון, ברלין וניו יורק הבינו שהרכבת מזמן יצאה מהתחנה, אין להם מה לעשות, והגישה היא שאם אתם עושים טינה, וואלה אין לנו מה לעשות אבל לפחות תעשו סלאמינג כמו שצריך". כמה רחוקים אנחנו משם? "לא כל כך רחוקים, התהליכים החברתיים קורים פה הרבה יותר מהר. המלחמה צריכה להיות לא להגיע לשם מראש".

זומבים במועדונים

הגישה של צוקר – להוציא את השימוש במת' מגבולות השיח הלגיטימי – מזכה אותו גם בביקורת. למה סמים אחרים כן ומת' לא? "אני לא רואה את הקריסטל כשווה ערך לסמים האחרים, זה ממד פיזיולוגי אחר לגמרי. הדרך שבה קריסטל מת' עובד הכי דומה להרואין, זה בעצם ההרואין החדש, וזה יותר גרוע כי הוא כנראה גם הרבה יותר ממכר מהרואין. הוא משנה את החברה, ואתה רואה את זה פה לאט לאט, אבל לא סתם ראשי קהילת הלילה שהמסיבות שלהם הכי מצליחות יוצאים בגלוי נגד השימוש בו".

סמים וחיי לילה מאז ומתמיד הולכים יד ביד, אבל בעוד שסמים אחרים נחשבים לסמי מסיבות שתורמים לאווירה, הטינה נחשב במידה רבה ל"אנטי חיי לילה" בשל העובדה שהמשתמשים בסופו של דבר מעדיפים להסתגר בבתיהם, באורגיה או מול פורנו. איש חיי הלילה תומאס שמש, מפיק ליין המסיבות Beef, מספר שמפיקי חיי הלילה בעיר מודעים להשלכות ההרסניות של הסם. "אנחנו מדברים הרבה על כמה זה מפריע לנו. אנחנו עושים לילות כימים ומשקיעים הרבה כסף במסיבות כדי לעשות שמח, ואנחנו מגלים שהמון המון אנשים – מאות ותכף גם אלפים – נפלו לדבר הזה".

אפשר לייחס לדבריו של שמש נימה צינית, הרי המפיקים דואגים לכיס שלהם וצריכים למכור כרטיסים ואלכוהול ("הם לא שותים, לא אוכלים, לא סוציאליים, הם עושים דברים שאם הם היו רואים את עצמם מהצד הם היו נגעלים, הם מאבדים את זה והופכים להיות חייתיים"). אבל ממרום גילו (שמש נושק ל־50) הוא כבר זכה לראות את ההשלכות ההרסניות של הקריסטל.

"מה קורה בשנים האחרונות בקהילה מבחינת חיי לילה? ניו יורק מתה, זה הרג את המסיבות והמועדונים. זה עבר מהמועדונים לאינטרנט, ללמצוא מקום לסקס ואורגיות עם טינה. אחרי זה לונדון נפלה, רזידנטים וחברים שהיו שם פשוט עברו, המסיבות לא רלוונטיות. פריז עכשיו חווה את זה בבום מאוד גדול, ברצלונה ומדריד קורסות".

הדי.ג'יי גיא שיימן, עם רזומה של 15 שנים בפסטיבלים גדולים בעולם ובמועדונים בארצות הברית ובאירופה, בתמימות דעים עם שמש. "זה פשוט הורס את חיי הלילה", הוא אומר. "במקום לצאת למסיבה אנשים נשארים בבית. זה הרס לגמרי את הסצנה בלונדון. נכנסו למצב שזה גמר אותם. הידרדרו לזנות. זה פשוט הרס את הסצנה. גם באיסט סייד בניו יורק אין ספק שזה פגע, המסיבות מלאות רק בפסטיבלים, אנשים לא יוצאים". כשהם כן מגיעים למסיבה, "אתה רואה אותם מתעוותים והולכים כמו זומבים בסרטים. אנשים נכנסים למסיבות וזה מפחיד".

"זה הולכת להיות מכה מאוד קשה", מעריך שמש. "יהיה קשה למגר את התופעה כי קשה להגיד לא, אנחנו בעידן האינסטוש וכולם רגילים להיות פיקצ'ר פרפקט. זה דור שרוצה עכשיו, פה ומיד. הפחד הכי גדול זה הילדים בני ה־20, הצעירים, שמגיעים לתל אביב ומחפשים שיאהבו אותם. הם הגיעו ממקום קטן ופתאום כולם אוהבים אותם, פתאום יש עם מי להזדיין, אז איך הם יגידו לא? בגיל הזה רוצים רק חיזוקים, ואז הוא יחווה את החוויה ויגיד 'וואו', פתאום כל החוויה התל אביבית הופכת לרגע שקרי אחד. הוא לא יודע לאן הוא נכנס".

בור שחור. איור: דורון פלם

כשרובינשטיין נשאלת אם היא הצליחה לרדת לעומקו של מנגנון כלשהו בשיחות בקבוצה, לרדת לעומקה של השאלה מה מוביל לשימוש הכפייתי, נראה שגם לה אין תשובה טובה. "כשמנקים הכל יש המון כאב. בן אדם לא קם בבוקר ואומר 'אני רוצה לעזוב הכל ולהתמכר לדבר הזה'. זה מתוך רצון לקשר, לתשומת לב, לאהבה".

אחרי שמתמכרים לזה, יש תמימות דעים בקרב גורמי הרפואה לגבי הטיפול. "יש אוזלת יד מול הדבר הזה", אומרת בכאב ד"ר גופן. "אין לנו כל כך מסגרות מתאימות. אלה שאני מפנה אליהן זה מסגרות הרווחה שלא בהכרח מתאימות". ד"ר צוקר מסכים: "זה עצוב להגיד, אבל כמערכת בריאות היכולת לתמוך באנשים שעושים מת' היא כלום, והיום אם מישהו יבוא ויבקש עזרה אני אעשה את כל מה שאפשר, אבל בתוכי אדע שהסיכוי שזה יעזור הוא מאוד מאוד קטן. לכן המלחמה שלי היא לגרום לאנשים לא להגיע לשם. גם בחו"ל אין מספיק משאבים. מי שעמוק בעולם הזה ורוצה להפסיק צריך להתנתק בחווה מבודדת בצפון". רובינשטיין מספרת ש"הרבה פעמים נורא מפחיד להתעסק עם אנשים שצורכים טינה, יש תחושה של חוסר אונים, אין לי מה לעשות, והתוצאות של זה הן לא פשוטות. בור שחור כזה".

הסיפורים שעולים בכתבה מזכירים לדניאל את מה שהוא עבר. "הרבה עצב, זה מזכיר לי את הסיפור שלי. התל אביבים לא מכירים את הסם יותר מדי ואלה שמכירים נמצאים בהכחשה. זה יושב טוב על מה שהם אוהבים, הריגוש המיני, הפארטיות והסאטלות, ואני יודע שאלה שמשתמשים לא הולכים להפסיק".

הוא מבקש להעביר מסר לאלה שטרם התנסו בו: "מהקריסטל מת' לא יוצאים. זה ידוע. אני מרגיש שיצאתי כי עזבתי את המקום, חזרתי מארצות הברית לישראל שבה לא היה קריסטל. אני מאוד מקווה שאנשים יהיו יותר חכמים ולא יהיו בהכחשות, ושאלה שמשתמשים ידברו על זה". הנקודה האחרונה של דניאל חשובה – הקהילתיות, השיח הלא שופט והמסגרת העוטפת את אלה שחווים את ההתמכרות. לדברי רובינשטיין, "יש המון ערך בלהגיע לרופאת משפחה ולשאול על מחלות מין. משם היא שואלת על שימוש ויודעת להפנות לגורמי הטיפול. גם אם לא תפסיק, אתה לפחות לא לבד. גם אם אתה חווה התקף פסיכוטי אתה לא לבד בזה. וזה חשוב".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: 1127911d3a532