בן גולן מחזיר את האמון ברוק הגברי הישראלי

הגבריות הארץ-ישראלית בבעיה. זה לא חדש. האתוס האריק איינשטייני, של צבר אשכנזי קול שהוא עירוני ובו בזמן מחובר לארץ, נאלץ לעבור לא מעט תמורות והתאמות לתקופתנו, שחשדנית – אולי בצדק – כלפי סממנים הטרו-נורמטיביים בתרבות. על פניו, בן גולן נופל לקטגוריה הזו. הוא גיטריסט קיבוצניק מעמק חפר שמנגן כבר כעשור בלהקת האסיד-רוק טרי, הופיע עם גבע אלון וחבר בסופר-גרופ של ניצן חורש, הקאט אאוט קלאב. אבל באלבום הבכורה שלו, הוא מתגלה כמשהו אחר לגמרי.

בעוד טרי מנגנת כבר לא מעט שנים את הגרסה שלה לרוק הפסיכדלי הסחרחר והאגרסיבי לעתים של החוף המערבי בשנות השישים, "עכשיו", שיוצא בלייבל אווזה (בה יצאו גם אלבומיהם של רועי חרמון ותומר ישעיהו) מציג רוק רך, חולמני, ביישני מעט, עם אווירה של מרחבים פתוחים או כרי דשא בפסגת הר – מעין תיקון לגבריות הארץ-ישראלית של שנות השישים והשבעים שכבר קשה לראות בה מודל למשהו. גולן, שלראשונה סוחב על גבו יצירה שלמה, ועוד בעברית, מצליח לזקק מהרוק הגברי הישראלי של העשורים ההם (אפשר לשמוע בין השורות את אריק איינשטיין, יצחק קלפטר ואחרית הימים, זהר לוי, זוהר ארגוב) את החומר הפעיל ששומר את המוזיקה הזו עדיין רלוונטית, בלי הרתיעה שמגיעה כמעט תמיד כשמוזיקאים צעירים עושים "מוזיקה של פעם".

"זה המון ממה שהמאזין תופס", גולן אומר. "ברגע שאתה שר בעברית השפה מכתיבה לך הלך רוח מסויים, הקצב שבתוך המילים הוא אחר וזה באופן טבעי מחבר אותנו לאיפה שאנחנו נמצאים. איינשטיין, מיקי גבריאלוב, אריאל זילבר וזוהר ארגוב – זה חלק מאיפה שאנחנו נמצאים בסופו של דבר, אי אפשר להתחמק מזה, ואני גם לא מנסה. אני לוקח מה שאני צריך בשביל להשלים תמונה שנמצאת אצלי בראש, אצלנו בראש".

איך היה לכתוב בעברית אחרי שנים של פעילות באנגלית?

"אחרי כל כך הרבה זמן שהתרגלתי לכתוב בדרך מסויימת, באנגלית, קצת התקבעתי, והיה עניין לא קטן לשבור את התבניות האלה. התבנית שהייתה הקשה ביותר לשבירה הייתה תבנית ה'תרגום'. זה נורא מצחיק, אמנם עברית היא השפה הטבעית לי ביותר, אבל כל כך הייתי מורגל בכתיבה באנגלית שבהתחלה תבניות הכתיבה ואופן התיאורים זלגו לתוך העברית. וכך יצאו מין שירים ב'עברית מתורגמת מאנגלית'. זה היה נורא והייתי צריך להיפטר מזה, ורק אחרי חודשיים-שלושה התחלתי להתקרב למשהו שהרגשתי חיבור אליו".

"עכשיו" מציג את הווירטואוזיות של גולן הגיטריסט, אבל מדובר בווירטואוזיות שמתבטאת בגיוון וברגישות, בלדעת מתי לנגן, איך ומה – ולא במהירות. גולן הוא גיטריסט מיומן ששולט בכלי ויודע להשתמש בו בצורה אינטליגנטית. עבורו הגיטרה אינה מטרה אלא אמצעי. השירה שלו ישירה ושטוחה, אבל מתאימה מאוד לשירים, שבניגוד למופעים רבים של רוק עברי היום, עוברים כפזמונים לא רעים עד מצוינים. זה לא נשמע כמו אלבום בכורה במובן הזה, יותר כמו אלבום שלישי.

על האלבום עבד גולן אחרי שעזב את הקיבוץ ועבר למפרץ חיפה. הוא מספר שבסיבוב של הקאט אאוט קלאב בחו"ל – הודו, טורקיה, רוסיה, ספרד, ניו יורק – הוא הרגיש שהוא מאבד את הזהות שלו. כשחזר לארץ ניסה למצוא אותה מחדש, והאלבום הזה הוא התוצאה. תחילה עבד עליו עם המתופף נווה קורן, גם הוא רבע מלהקת טרי. "היינו נפגשים פעם בשבוע, בכל פעם הייתי מביא שיר-שניים, לפעמים גם שום דבר, והקלטנו סקיצות", אומר גולן. "אחרי חודשיים-שלושה החלטנו שהגיע הזמן לקחת את העניין לשלב הבא. יצרתי קשר עם רועי חרמון, נפגשנו, הקלטנו שיר ניסיון, וזה עבד ממש טוב. מלבד נווה ורועי שהפיק וניגן את כל המקלדות, את חלק מתפקידי הבס, חצוצרה וקולות, הצטרפו אלינו גם אמיר שדות שניגן בס בארבעה קטעים, ודורון טלמון מג'יין בורדו ששרה איתי דואט ומשתתפת בעוד שני שירים".

"עכשיו" הוא חלק ממגמה נחבאת אל הכלים ברוק הישראלי העכשווי. לצד גולן אפשר למנות גם את רועי חרמון (סולן להקת ארמון שהוציא השנה את אלבום הסולו היפהפה "גמביה") ותומר ישעיהו (סולן Isaiah לשעבר שהוציא השנה את "בוידעם" הקסום), בין היתר, כנציגים של הזרם הגברי שמצליח לצאת מגבולות הציניות של ההיפסטריות ששולטת ברוק המקומי, ולהציע גישה אחרת – מוזיקלית כמו גם גברית.

האזינו לאלבום בבכורה:

בן גולן ישיק את "עכשיו" (ויארח את דורון טלמון ותומר ישעיהו) באוזן בר, קינג ג'ורג' 48 תל אביב, חמישי (30.11) 22:30, 40 ש"ח