טיים אאוט timeout

מה ששמעתם: מבקרי מוזיקה מהעולם כותבים על מוזיקה ישראלית

| מאת: אורי זר אביב

העברנו למבקרי המוזיקה הנחשבים בעולם שישה אלבומים בולטים לביקורת וביקשנו 100 מילה עד מחר בבוקר. זה מה שהיה להם להגיד על זה

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/11/sizes/FINAL-Hurricane_Girl_EP_Cover-H_wo_680_382.jpg
עדי אולמנסקי

פסטיבל Tune in Tel Aviv שייערך בסופ"ש הקרוב יארח ברחבי העיר שלל ההופעות של הרכבים ויוצרים מקומיים, החל מעדי אולמנסקי ועד הקולקטיב, במטרה להפגיש ולערבב אותם עם בכירי תעשיית המוזיקה העולמית. רגע לפני שזה קורה, בקשנו מכמה מבקרים מרחבי העולם לתת את דעתם על מיטב האמנים שהפסטיבל מציע.

"Pangea" של הקולקטיב

בנג'י אייזן, כתב בכיר ב"רולינג סטון מגזין"

שילוב מדהים של טקסטים מתוחכמים ומלודיות פולק קליטות. "OTM", שיר שמורכב מנגיעות קצביות קודרות המשלבות אלקטרוניקה ואינדי פופ, הוא אחד הקטעים המוצלחים באלבום (ויש כמה כאלה), שמשקף סאונד שלהקות כמו "Alt-J" מטפחות בשנים האחרונות.

האלבום הופק על ידי חברי הלהקה וניכר כי הם מוזיקאים של ממש, שהצליחו לשלוט בז'אנר הפופ הפרוגרסיבי באופן שיישמע רציף ועכשווי. עוד האזנת חובה היא הרצועה "The Happiest of All Memorial Days" – שיר עצוב אך קליט, שמתעלה על כל שכניו לאלבום. הקולקטיב היא להקת פולק פופ מתוחכמת, שללא ספק תכבוש את לבם של הקהל המיינסטרימי וההיפסטרי כאחד.
הקולקטיב יופיעו ב-21.11 בפאפאיתו במסגרת הפסטיבל

"Bengali Cinema" של Garden City Movement

גווליאם מאמפרד, עורך המשנה של מדור התרבות ב"גרדיאן"

"Bengali Cinema" הוא האי.פי השני תוך שנתיים של להקת הפוסט-דאבסטפ הים תיכונית Garden City Movement, והוא טוב מכל הסיבות הנכונות. זה נכון שבעבר השוו את ההרכב ללהקות כמו Youth Lagoon או Friendly Fires, וההשוואות אינן חסרות בסיס, אך הן לא נותנת לטריו את הקרדיט שמגיע לו.

הטקסטורה של "Lir", השיר השלישי מהסוף, היא קסם טהור – כתיבה טובה, הסאונדים המזרחיים מתמזגים עם קצביות סוחפת והתוצאה ממכרת. "Terracata', השיר הפותח של האי.פי, ממוקם נכון ובולט אף הוא והסימפולים שלו הופכים אותו ללהיט דאנס חמים ואפלולי. השיר היחיד השנוי במחלוקת הוא שיר הנושא של האלבום,"Bengali Cinema", שעל הפקת הדאנס המכובדת שלו מעיבות מילים מעט עממיות.
גרדן סיטי מובמנט יופיעו ב-22.11 במועדון האזור במסגרת הפסטיבל

"Hurricane Girl" של עדי אולמנסקי

דייב, המייסד והעורך הראשי של" ברוקלין ויגן"

האי.פי של אולמנסקי הוא מה שקורה כשילדה ירושלמית לבנה ניזונה מדיאטה בריאה של מוזיקת היפ הופ ואר אנ' בי אמריקאית. ששת השירים באי.פי משקפים את יכולות ההפקה ואת הכתיבה החצי רצינית־חצי שובבית של אולמנסקי המוכשרת, שלא לדבר על הפלואו המרשים שלה.

שיר הנושא "Hurricane Girl" הוא סינגל חזק, אך לא מזהיר לעומת קטעים כמו "Flawless" – תמונת מצב של האמנית, פרספקטיבה כנה ושברירית של בחורה שמתמודדת עם השדים הפנימיים שלה, או "Work It" – הדבר הכי קרוב ללהיט גנגסטרים אלקטרוני מובהק שאלבום מסוג זה יכול להציע, שבוודאי יהפוך לשיר אהוב על הקהל בהופעות החיות שלה. השיר הכי מוצלח באלבום הוא ללא ספק "Was it You" שמארח את Borgore – טייק עדכני על שירי פרידה עם אלתור עדין ועשיר, שמבושל היטב עם פזמון יפהפה שיגרום לכם לשמוע אותו בריפיט בדרך לעבודה.
עדי אולמנסקי תופיע ב־21.11 במועדון הפסאז' במסגרת הפסטיבל

"Life Happens" של אסתר רדא

מייקל גרינהאוס, העורך הראשי של "רליקס מגזין"

"Life Happens" הוא הסינגל הראשון ושיר הנושא של האי.פי של אסתר רדא, שמגדירה את עצמה "הזמרת האתיופית־ישראלית של המזרח התיכון". הפן הכי מרשים באלבום, מלבד הסאונד של הנשפנים שלה והבייס לייניים המקפיצים, הוא הסולמות, ההשתקפויות והדיאלקטים האתיופיים שאפשר לשמוע לאורכו, שניכרים במיוחד בשיר "Nanu Ney".

הזמרת־כותבת המולטי ז'אנרית חברה לאוסף מוזיקאים ומפיקים מוכשרים והתוצאה היא מוזיקת עולם שבקלות תשביע את רצונם של חובבי ג'אז, סול, פאנק ואפילו אר נ' בי נועזים. על פשטות המילים מפצה מכלול עשיר של הרמוניות קוליות לאורך האלבום, ומפתיעה במיוחד הבלדה "Sorries" שמציגה פן שונה לגמרי של רדא.

"Exit Inside" של The Angelcy

פול ברידג'ווטר, מייסד והעורך הראשי של "בסט ליין אוף"

אלבום בכורה פולקי ועליז לאלה שנהנים לסבול משירים מלנכוליים. ההרכב הטירון עוסק בנושאים מורכבים כגון מלחמה, חיילים, אהבה ומוות, כולם מגולמים בסינגל הבכורה "My Baby Boy".

הקול המשונה והמבטא הישראלי של הזמר הראשי מעניקים ספין חביב לאלבום. לא כל השירים חזקים, המילים נוטות להיות בלתי ברורות ולפעמים נדמה שהחריזה מעט כפויה, אך אף שהלחנים אינם בהכרח דינמיים (ולא שהם חייבים להיות), יש באלבום כמה שירים מעניינים שמתובלים בפריטות גיטרה יפות, לדוגמה "People of the Heavens", שהברידג' היידישאי שלו היה נעים ובלתי צפוי. עוד שיר בולט הוא "Giant Heart", הבלדה הראשית באלבום, שעוסקת בזוג מיוסר. השיר הכי מלודי ובעל הפזמון הקליט ביותר הוא "The Call", והוא התחלה טובה מאוד ללהקה בתחילת דרכה.

"עיר ובהלות" של דודו טסה

אלן מילר, עורך "פילטר מגזין" ומנכ"ל קאלצ'ר קולייד

מה שמניע קדימה את אלבומו של דודו טסה, "עיר ובהלות", הוא קולו המקורי של היוצר. למרות אופיו המגוון, הוא ללא ספק משתייך למדף אלבומי הרוק (ברוב השירים יש סאונד כבד של גיטרות ותופים) ועם זאת, בכמה שירים מופיעים עיבודים לכלי מיתר ערביים, כך שטסה לא זנח לגמרי את שורשיו. טסה הוא אמן שמעניק משקל רב למילים, ונושאים פרוגרסיביים באים לידי ביטוי גם באלבומו הנוכחי. נראה שהפעם הוא לקח הפוגה ממוזיקת העולם המסורתית שהוא ידוע בזכותה.

"To Put to the Head" הוא השיר הכי בולט ב"עיר ובהלות". מה שמייחד את המוזיקה של טסה ומה שגרם לאלבום כולו לזרוח הוא היכולת שלו לשלב אלמנטים מזרחיים ברוב השירים בדיוק במידה הנכונה, שלא גורמת להם להישמע כמו משהו אחר לגמרי, ומצד שני גם לא ממחזרת את הסאונד של שיריו הקיימים, שבטח כבר הפכו לנישה בפני עצמה בסצנת הרוק הישראלית.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: f2fadbfc0df0