טיים אאוט timeout

מלחמתו הסכיזופרנית של דני בן ישראל

| מאת: רות פרל־בהריר

דני בן ישראל כיכב על שערי מגזינים כסולן להקת פיקוד צפון, עד שנמאס לו והוא הוציא את האלבום הפסיכדלי הישראלי הראשון, שנאסר לשידור. אחרי כן הגיעו סמים, גלות וגם עדנה מחודשת. השבוע הוא הלך לעולמו בגיל 75

  • https://static2.timeout.co.il/media/2019/03/sizes/daniH_wo_680_382.jpg
דני בן ישראל. צילום: דודי פטימר, עיבוד תמונה: דורום פלם

הקללה הראשונה הגיעה שלוש דקות לתוך הנסיעה: "כוס אומ־אומ־אומ־אומו, אי אפשר לשמוע את זה בכלל". המלין, הזמר דני בן ישראל, הגיב לשיר "ילד של אבא" של מוקי שהתנגן ברדיו בדרך לאירוע פרטי שנערך ביהוד ושבו הוא היה אמור להופיע על תקן סולן להקת פיקוד צפון. ב־30 הדקות הבאות – מהרגע שבו נכנס בן ישראל למכונית מחוץ לביתו שברחוב לבונטין ועד להגעה למועדון המנדי'ס – הוא לא הפגין שמץ של רחמים. אביב גפן, שלמה ארצי – לא היה אחד לדבריו שראוי להשמעה ברדיו בימים אלה, חוץ מכמה מוזיקאים מהז'אנר הים תיכוני. "שם יש כמה קולות טובים", הוא אמר.

כמה דקות לאחר ההגעה ליהוד עלה בן ישראל לבמה כשהוא מתחזה לצבר היפה. הפאסון נסדק רק מעט כשהכריז בתום ההופעה, לא בלי מידה של שמחה לאיד: "סגרו איתי רק על שלושה שירים". הקהל הנוסטלגי המשולהב נאלץ להמשיך להתרפק על די.ג'יי דייב אורן, עם שירי ארץ ישראל הישנה והטובה.

ליד פחי הזבל של המנדי'ס, בן ישראל הרגיש שוב בנוח לאוורר את תסמונת הטורט שלו. על שאכטה, הוא המשיך להטיח עלבונות בכל מי שנראה לו ראוי, בקטנה. קשה היה להעריך אם הוא האמין לעצמו כשענה לשאלתנו, אם הוא היה מעדיף שלא להופיע באירועי יום הולדת של נשים בנות 65 ביהוד. "אם אני משמח אותם, אז מה אכפת לי?", הוא אמר.


במידה רבה פיצול האישיות הזה מאפיין היטב את הקריירה של בן ישראל, שהלך השבוע לעולמו בגיל 75. הקריירה של בן ישראל החיפאי (במקור דני רוייר), החלה בראשית שנות ה־60 עם גיוסו ללהקת פיקוד צפון. כסולן הלהקה, בן ישראל הותיר חותם עם הלהיטים שהיו מזוהים עמו: "נר בחלונך" ו"כוכב הצפון". הוא המשיך בקו הנקי עם אלבומו הראשון "דני בן ישראל", שכלל להיטים מהתקופה שלו בלהקה הצבאית, לצד שירים כמו "אור של חצות" ו"כשמיקה עצובה". הטוויסט הגיע בשנת 1968, אז חזר ארצה משהות ארוכה בווינה והקליט את "חנטריש ¼ 3", שנחשב כיום לאחד מאלבומי הרוק הפסיכדלי החשובים במוזיקה הישראלית.

עם שלמה ("הנדריקס הישראלי") מזרחי ולהקת הבמה החשמלית, בן ישראל שר על סמים, על הממסד ועל ילדים טובים שהפכו לרעים. "איזה בררה, איזה חנטריש, בואי כפרה ודי כבר עם חשיש", הוא שר ב"כפרה". בשיר "מלחמתו הסכיזופרנית של אוציק פחנוציק" הוא מחה: "במדינת קרמישה בורלינגה יש שליט כל יכול, השליט כיסאון רודנובסקי שולט על הכל, שולט על פרחים ועל הדברים, רודה במחשבות, אסור לטפס על העצים, אסור לאהוב ולצחוק, יש לו רדאר מגלה כל דבר, יש לו צבא – כל תושב במדינה".


האלבום נאסר לשידור ברדיו ובן ישראל עזב לארצות הברית, שם הופיע עם מוזיקאים ישראלים כגון עוזי פוקס וגבי שושן. באותה תקופה הקליט גם את השיר: "The Hippies of Today Are the Assholes of Tomorrow".

מזרחי, שניגן ב"חנטריש ¼ 3" קטעי גיטרות פסיכדליים שהעיפו את הטקסטים של בן ישראל לכוכבים, סיפר על שיתוף הפעולה ביניהם: "בסוף 1968 אני, אלי טובול, שלדון כהן ודובי אלדמע, שהיינו הגלגול השני של הבמה החשמלית, גרנו ועשינו חזרות במין מקום בירושלים שנקרא 'המפלגה הקומוניסטית'. דני שמע עלינו והגיע לשם והייתה לנו אינטראקציה מדהימה. היינו להקת רוק פרובינציאלית ירושלמית לא ממש מוכרת ולו כבר היה להיט, 'כוכב הצפון', שאהבתי מאוד. מהמפגש שלו עם להקת רוק מגובשת נולד בעצם אלבום הרוק הפסיכדלי הראשון שיצא במדינת ישראל".

מזרחי הוסיף וסיפר על פגישה מקרית עם בן ישראל, שהובילה בסופו של דבר למופע איחוד של השניים בשנת 2014: "אמרתי לו תשמע, דני, עשית כזה תקליט, בוא תעשה לו הופעה. הוא קיבל את ההצעה שלי והעלה את ההופעה הזאת בבר גיורא וגם הגעתי להתארח שם, אמרתי לו שהייתי שמח לעבוד איתו עוד פעם ואפילו להפיק לו הקלטות חדשות, אבל זה כבר לא קרה".

באקט ג'נטלמני לא הזכיר מזרחי כי במהלך ההופעה התרעם בן ישראל על כך שהגיטרה של מזרחי "חזקה מדי" ושהוא "משתלט" על השיר. בסופו של דבר העדיף מזרחי ההמום לרדת מהבמה באמצע.


"דני עשה את המסלול האידיאלי של כוכב אמיתי, עד שהוא מאס בזה", מסביר העיתונאי וחוקר המוזיקה דודי פטימר, שהיה חברו של בן ישראל, "הוא היה אחד מאלילי הנוער הראשונים של להקת פיקוד צפון, עם להיטי ענק ביחס לתקופה, תמונות במגזינים, הכל. אבל בשלב מסוים הוא החליט ללכת נגד החוקים ועשה את 'חנטריש ¼ 3'. זה היה אז בגדר וטו טוטאלי, אסרו את ההשמעה של האלבום הזה, והוא שילם על זה מחיר כלכלי גדול אבל הוא פשוט מעולם לא רצה להיות הילד הטוב שהבנות המעריצות, וגם בתקופה שהוא עשה את זה, הוא עשה את זה רק בשביל הפרנסה. אחרי שהוא שר בסוף שנות ה־60 'בואי כפרה ודי כבר עם חשיש', אף אחד כבר לא חשב שהוא הילד הטוב".


לדברי פטימר, כשהרוק הפרוגרסיבי בישראל החל לפרוץ, בן ישראל כבר לא היה כאן כדי ליהנות מהבשורה. "הוא קיבל את הבעיטה שלו ועזב לאירופה ואחר כך לארצות הברית והתפרנס מהופעות מול קהילות יהודיות, עבד בהצגות יידיש", הוא מספר. הוא היה בתקופה שבה הוא השתמש לא מעט בסמים וזה היה בשבילו כסף קל. אבל כשהוא חזר לבסוף לישראל, בשנות ה־80, גם אז הוא לא רצה לרכוב על העבר אלא התחיל להעלות מופעים מחתרתיים של שירי זימה בציבור, לא בדיוק שרה'לה שרון. היה לוקח כל מיני שירי ארץ ישראל ומלביש עליהם מילים גסות, וזה היה קאלט וקאמבק מטורף. אירחתי אותו בהופעות שהנחיתי, מול קהל שדווקא בא לשמוע את שירי ארץ ישראל. אז הוא שר להם 'נר בחלונך' ו'כוכב הצפון' אבל יכולת לראות בקלות שהוא מסתכל על זה מרחוק, כמשהו שהוא עשה פעם ואין לו עניין גדול. לפני חודש הוא הופיע בתדר עם שירי הזימה שלו ועם שירים מ'חנטריש', וראית שהדברים האלה עדיין בוערים בו, גם אם הקהל לא בדיוק הבין מי זה הזקן הזה ששר שירים גסים ומשתעל, אבל בסוף גם הם התחברו אליו. הוא היה תמיד בן אדם מחתרתי, גם כשהוא היה למטה וגם כשהוא היה למעלה".

השתתף בהכנת הכתבה: עמית קלינג

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: f2fadbfc0df0