טיים אאוט timeout

תומר ישעיהו הוא צומת של כל הדרכים הנכונות במוזיקה הישראלית

| מאת: נדב נוימן

לא פלא ש"יום אחד" נטחן ברדיו בלי הפסקה ושהצליל שלו תפס: תומר ישעיהו משלב בין מזרח, מערב, שמימי וארצי. לקראת אלבום רביעי הוא רותם את הגל האורגני למוזיקה שלו ומסביר איך הסולואים שלו קשורים לצחי בוקששתר

תומר ישעיהו (צילום: מיכאל טופיול)

בחודש שעבר הופיעה בתל אביב הלהקה המעולה אלטין גון, שעושה רוק אנטולי במיטב המסורת הטורקית שנמשכת משנות ה־60 עד היום – שילוב של רוקנ'רול, אסתטיקה פסיכדלית ומוזיקה טורקית שורשית, או במילים אחרות: פולק רוק. למוזיקאים צעירים מאיסטנבול יש על מה להישען. בסצנה הישראלית לעשות מוזיקה ש"נשמעת כמו פעם" עלול להיות מלכוד. ההופעה המצוינת עוררה מחשבות על המקום שהמוזיקה המסורתית תופסת ברוקנ'רול במקומות שונים בעולם. בישראל זה מורכב: המוזיקה הישראלית השורשית היא למעשה מוזיקה רוסית וצרפתית מכאן ומוזיקה ערבית וים תיכונית מכאן. שורשי אוויר. היו בשנות ה־60 כמה ניסיונות לעשות פולק רוק ישראלי (מהו "הבלדה על יואל משה סלומון" אם לא ניסיון כזה?), אבל בגלל הטריות של המוזיקה הישראלית, רק היום אפשר באמת לקבל פולק רוק מקומי. תומר ישעיהו, במידה רבה, הוא חלוץ במובן הזה.

ישעיהו (29) עבר מסלול מגוון שהביא אותו למקום הזה. בגיל 20, כשהוא כבר נגן בוזוקי מוכשר ועם ניסיון בלהקת הנח"ל, השתתף ב"כוכב נולד" ("למזלי הרב נבעטתי מהר החוצה"). הוא הקים אחר כך את להקת הבשורה, ניגן עם זמרים בהם מיקה קרני ואמיר דדון, וב־2013 הקים את Isaiah, שאלבומה הראשון היה אחד האלבומים המדוברים ביותר באותה שנה, עם סאונד חם, פסיכדלי במידה, ועם שירים שאף שהיו כתובים באנגלית היו מחוברים מאוד למקום.

עוד כתבות מעניינות:
אלון עדר רוצה לבעוט במיינסטרים מבפנים ופוזל לכיוון הטלוויזיה
הליינאפ של פרימוורה 2019 הגיע עם טעם לוואי
הכי מושמעים בספוטיפיי: איזה שיר אתם ומה זה אומר עליכם?

היציאה שלו לקריירת סולו עברית ב־2016, "יום אחד" מהאלבום "טריפולי" שהיה שיר השנה של כאן 88 וגרסת הכיסוי שלו ל"שיר העמק" המופתי מ־1934, השלימו את הטרנספורמציה. ישעיהו הפך למוזיקאי ייחודי שמתיך השפעות יווניות, צפון אפריקאיות ומה שנהוג לכנות "ארץ ישראל הישנה והטובה" לכדי פולק רוק ישראלי אמיתי. לא מפתיע, אולי, שהשלב הנוכחי של המסלול הזה, אחרי הקלטה של אלבום סולו רביעי שייצא בקרוב, כולל מעבר מתל אביב למושב גבעת שפירא בשרון. "עזבתי, פשוט עשיתי את זה", הוא מספר על המעבר. "בינתיים אני מסתדר. יש פחות השראה כי לא קורה שם כלום אבל אני מרגיש יותר נינוחות, אין ספק. זה סוג של חלום".

הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש, "שיר של קיץ", הוא פולק רוק חולמני שממשיך את הקו הפסטלי והפסטורלי שלו. זהו גם הקליפ הראשון שהוא עושה, והוא מלא געגוע לאותה ארץ ישראל ישנה וטובה, עם קריצה וחיוך, ותיעוד צבעוני, נדיר וקסום של ישראל ההיא. "אני לא אוהב קליפים כי זה מטשטש את המאזין", הוא אומר, "אבל סמכתי על רועי ריק (הקולקטיב – נ"נ) שהפיק את הקליפ. הוא אמר לי 'תשמע, קיבלתי סרטונים של סבא וסבתא שלי שהיו פה בביקור מאנגליה ב־1949, ואני רוצה לשתול אותך בפנים'. יצאנו למשמר העמק, עמק חפר, עכו, ובזהירות הכנסנו אותי לפריימים. זה שיר געגוע, ורועי לקח את זה למקום של געגוע למדינה של פעם".

מרחף עם נילס הולגרסון

האסתטיקה הפסטלית והחולמנית וההפקה העשירה בשכבות קלידים עם כלים אקוסטיים מחברת את הפולק רוק הארצי של ישעיהו לממד גבוה יותר, שמימי, מרחף. הסגנון הזה משותף למוזיקאים נוספים, בהם להקת ארמון, רועי חרמון, בן גולן והלייבל אווזה. קשה לשים אצבע או להגדיר במילה את המיני סצנה הזו, אבל ישעיהו מספק הגדרה לא רעה: אורגניות. "כולם שם חברים מאוד טובים שלי ואנחנו משתדלים לנגן יחד. אנחנו רוצים שדברים יהיו יותר אורגניים, פחות סינתטיים. כמו שיש נהירה לאוכל ומשקאות אורגניים, אנחנו רוצים ליצור מוזיקה שהיא כזו. יש חיפושים אחר משהו אמיתי יותר, שתוכל להסתכל ולהגיד 'וואלה, אני רואה את הדרך שהדבר הזה עבר'. אני תמיד רוצה שהמאזין יראה איזה שביל, שלא יקבל רק תוצאה".

מעניין שאתה מדבר על שביל ודרך, נראה שיש לך כמעט אובססיה עם דרכים ומרחבים. האלבום "טריפולי" מלא בשירי דרך.
"זה משהו שיצא באלבום האחרון. הבנתי מביקורות שקראתי שאולי הגזמתי פה", הוא צוחק. אבל צחקוק המבוכה הזה מסתיר משהו אמיתי. המוזיקה של ישעיהו היא מוזיקה שפתוחה למרחבים. ב"יום אחד" הוא שר על "מאה הופעות מלבנון ועד מצרים / סיבוב ארוך, כשבסוף ירושלים" וב"זמן פריז" מופיע "כביש של חוף צפונה". במדינת אי כמו ישראל כל עיסוק בדרכים ומרחבים הוא פוליטי במידה מסוימת.

ב"כביש הערבה" אתה שר "שר התחבורה אשם או שר הכלכלה / שר התקשורת הוא ראש הממשלה / האישה כבר השתגעה, בקיץ מלחמה". חוץ מזה שצריך להוסיף עכשיו גם את שר הביטחון לרשימה, השיר הזה יוצא דופן. למרות הנוסטלגיה למדינה אחרת שעולה מהקליפ החדש אתה לא מתעסק בפוליטיקה באופן ישיר.
"אני קורא עיתונים ומעודכן אבל אני מרגיש שהפוליטיקה מלאה בשומן עודף, אני לא מצליח לראות בה רבדים. אני כותב מעמדה של אזרח שמבולבל עד עמקי נשמתו. אני מרגיש שהמון אנשים לא מבינים ומקבלים מידע לא נכון מהתקשורת, וגם אני ככה. אם היו אומרים לי משהו נכון הייתי מכניס אותו לשיר אבל זו לא המציאות".

תומר ישעיהו (צילום: מיכאל טופיול)

נוסף לאלבום המתקרב ישעיהו מפיק פרויקט אחר בימים אלה – הזמרת האלמונית לורן נוימן הגיחה משום מקום עם שיר יפהפה, "Battle War", שהוא חלק מ־EP שישעיהו הלחין והפיק למילותיה של נוימן. הוא כבר הפיק בעבר את אלבום הבכורה של ג'יין בורדו, אבל הפעם הסאונד הוא ישעיהו מובהק, ומתכתב בכך עם המפיקים הגדולים בפופ של שנות ה־60 שכל תקליט שהוציאו נשא את חתימת הצליל שלהם.

אתה לא חושש לחלוק את הצליל שלך עם אחרים?
"ניסיתי ליצור לה דמות. אני לא יודע כמה יש לי סאונד משלי, הכל נשען על דברים שכבר היו פה, מהסיקסטיז והסבנטיז, אבל אני מנסה שיהיה ייחוד מסוים. החשש קיים, אבל יותר במובן שלא יבינו אותה או דברים שאני עושה. בסוף אני רוצה שהמוזיקה תנעים לאנשים את הזמן. זה נחמד להיות מאחורי הקלעים, להסתכל מהצד. זה כיף שאני יכול לראות איך אנשים מגיבים לזה ולהישאר מפוכח, זה מקום מאוד מפויס".

שאלה לסיום: סיפרת בעבר ש"יום אחד" מושפע מנילס הולגרסון. זה נכון?
"כן, בפתיח האנימציה הזה שבו הוא עולה על האווזה יש משהו מאוד תמים ובתולי, ואני מרגיש שהשיר עצמו יצא ברגע של המון אופטימיות. כשניגשתי לעבוד על המוזיקה למילים באמת היה לי בראש משהו כזה – שמים פתוחים שאפשר לנסוע ולעוף. אני מושפע מעוד דברים. יש סולואים קטנים שבהם אני מושפע מתוכניות בישול, למשל היה פעם פתיח של 'טעמים' עם צחי בוקששתר שהייתה תמיד פתוחה אצלנו בשישי, משהו יווני־איטלקי כזה, וזה לפעמים נכנס לי לשירים".

← תומר ישעיהו יופיע בבארבי, דרך קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שלישי (18.12) 20:30, 65 ש"ח

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0