הזוהר הדרומי: המוזיקאית זוהרה על חלליות, מציאות ומוזיקה אלקטרונית

"תחנת השינה מזכירה קצת משרד", אומר קול אישה מסומפל בשיר "Amplify Me" של היוצרת והמוזיקאית זוהרה. "יש לנו כאן מחשב, כמה צעצועים, ספרים, בגדים ועוד דברים שגורמים למקום הזה להרגיש קצת כמו בית", ממשיכה האסטרונאוטית האמריקאית. זוהרה נידם (27) עוד לא הגיעה לחלל החיצון, אבל האולפן הביתי שבו בילתה את רוב זמנה בשנים האחרונות שימש לה מעין חללית מבודדת, שבה היא יכלה לערוך ניסויים בתנאי מעבדה בעולמה הפנימי והמוזיקלי.

בשנה האחרונה התגלתה זוהרה בקליפים מרשימים לשירים המתקיימים בשטח המפורז בין פופ ניסיוני לאלקטרוניקה ביתית. ב"Soldier", הקליפ והסינגל הראשון שלה, חשפה זוהרה פן עדין אך כעוס, שאי אפשר היה לנתק אותו מן המציאות המיליטנטית הישראלית. ״ילדים עומדים במחסומים ועושים דברים שהם יצטערו עליהם״, היא אומרת אך נזהרת ומוסיפה שהנושא מורכב. להוציא שיר זה ו"Box Full of Beez", שנכתב בעקבות המחאה החברתית, ברוב השירים שזוהרה הוציאה מאז היא שחררה מעט את אחיזתה בקרקע והרשתה לעצמה להתעופף קצת למחוזות דמיוניים. בשיר "Bass & Drum", למשל, הדמיון הילדי שלה לוקח אותה לסיפור על נער שהיא אהבה אך התביישה לומר לו על כך ובמקום זאת המציאה סיפור אהבה איתו. ״הייתי רואה אותו כל הזמן ולא היה לו בכלל מושג כמה אנחנו מאוהבים. בראש שלי״, היא מודה.

אף שיש לה כבר מספיק חומרים לשני אלבומים כמעט, אלבום הבכורה שלה דווקא מבושש לבוא. זה לא מנע ממנה לשתף פעולה על הבמה עם שלומי שבן וכן להיות מוזמנת על ידי המוזיקאי האמריקאי פרפיום ג'ניוס לחמם את הופעתו בבארבי מוקדם יותר השנה. נוסף על כך, לפני כשלושה חודשים היא פתחה גם את הופעתו של אמן הנויז והאמביינט בן פרוסט בהופעתו בלבונטין 7.

פרפיום ג'ניוס יוצר מוזיקה שונה מאוד מזו של בן פרוסט. למה לדעתך נמצאת מתאימה לחמם את שני האמנים האלה?

"אני חושבת שבמוזיקה שלי יש כמה ממדים, ויש בה כתיבה שיכולה לעבוד גם עם הפסנתר. זה משהו שמתאים יותר לפרפיום. עשיתי פעם הופעה באוזןבר רק עם פסנתר, ויש אנשים שעד היום חושבים שזאת ההופעה הכי טובה שלי – זו דעתו של כל מי שפחות מתחבר לצפצופים אלקטרוניים. אבל יש במה שאני עושה גם חקר של סאונד (המתאים יותר למחוזות הניסיוניים שפרוסט חותר אליהם ביצירתו – אז"א)".

זוהרה, לשעבר קלידנית להקת אומללה (Umlala), למדה בצעירותה ג'אז ומוזיקה קלאסית ואחר כך פנתה ללימודי קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בירושלים. היא החזיקה מעמד שנתיים, אבל נשארה עם רגע מכונן: במסגרת מטלה ללימודיה האקדמיים היה עליה לעבד יצירה קלאסית לתזמורת, אך היא בחרה לכתוב את העיבוד "לא בשיטה הקלאסית אלא באמצעות מחשב", היא מספרת, "הרעיון לשבת כמו זומבי ולערוך במשך שעות משכה אותי ברמה תרפויוטית".

בחירת השפה הוא נושא שבדרך כלל אין מה להתעכב עליו. נדמה כי נאמר כבר הכל על מוזיקאים ישראלים ששרים באנגלית, אך זוהרה התעכבה על הנושא בעבר ואמרה שפרט לשאיפה המוכרת לשיר באנגלית כדי להגיע לקהל רחב יותר, השפה גם גורמת לה להיות פחות חשופה רגשית. "אני משנה את דעתי לעתים קרובות", היא אומרת כשנשאלת אם היא עדיין מרגישה שהשפה האנגלית מגבילה את חשיפת רגשותיה ובכך מגוננת עליה. "שפה היא אוברייטד. היו לי בני זוג שניהלתי איתם מערכת יחסים באנגלית. לנפש יש כוח הרבה יותר מאיך שאתה אומר את הדברים".

בריחת מוחות

בעבר דווקא כן כתבה בעברית, כשלמדה באקדמיה למוזיקה. "יש לי מחסום זהות רציני עם עברית, היא אומרת. "העברית הפואטית היא מאוד אשכנזית בתפיסה, והיא מתחברת לז'אנר הזה שאני לא יכולה להיות חלק ממנו. יוני רכטר, סשה ארגוב, מתי כספי – אני לא חלק מכל זה".

זאת המרוקאית שבך מדברת עכשיו?

"כן, בדיוק. אתה יודע, אני חושבת שזה לא רק הסיפור שלי. אתה לא יכול להשתחרר מהסיפור העדתי, זה תמיד מודבק שם. אם אתה עושה משהו שיש בו פן לא אשכנזי – אתה כל הזמן 'האחר', אתה נתפס כמישהו שבא עם משהו אוריינטלי".

אז הבחירה באנגלית היא בריחה מהתמודדות עם הזהות שלך?

"זה אסקפיזם מוחלט, לגמרי".

על האלבום עבדה זוהרה לצד המרצה והמוזיקאי יחזקאל רז. "אני מאוד בלגניסטית באופי שלי. הוא איחד, ליקט, ניקה, סידר, הכניס היגיון. הוא גם מוזיקאי מטורף. אחרי פעם אחת שהייתי אצלו, הוא שלח לי לינקים למה שהוא מאזין ופשוט לא האמנתי. היה לי דימוי מעוות על אנשים ששומעים מוזיקה אלקטרונית. לא חשבתי שהוא ישלח לי רביעייה של ברהמס. זה היה חיבור מושלם עם מישהו מאוד מוזיקלי שגם מבין מאוד בסאונד".

במרכז ההתרחשות

בשבוע הבא זוהרה צפויה להופיע לראשונה בפסטיבל אינדינגב, אליו כל הכרטיסים נמכרו מראש. אף שהופיעה כבר מול קהלים גדולים, כשהייתה זמרת בצה"ל וגם בטורים בחו"ל בשורות להקת אומללה – התרגשותה לקראת הפסטיבל גדולה. זו תהיה הפעם הראשונה שהיא תעמוד מול אלפי אנשים עם חומר משלה, כשהיא במרכז הבמה, אם כי היא לא תהיה שם לבדה אלא בהרכב שיכלול גם את גל הוכברג בתופים ונמרוד גולדפרב על בס וסינתי.

"עד ההרכב הזה, כל ההופעות שלי היו לבד או עם מתופף", היא אומרת, "עכשיו זו פעם ראשונה שיש התרחשות על הבמה – שיש הרבה על מה להסתכל, יש אנרגיה".

יש לך ציפיות מההופעה באינדינגב?

"יש לי ציפיות מעצמי. הציפייה שלי מהקהל היא שיבוא פתוח, זאת מוזיקה לא פשוטה. אני מצפה שגם אני אבוא פתוחה. זה הכי גבוה כפרפורמר, לא להפעיל שום מנגנון הגנה למרות שכולם מסתכלים עלייך. האמנים שהכי נהניתי לראות אותם הם האמנים שמצליחים להיות פגיעים ואנושיים ורכים. חוץ מזה, אני גם מחכה לראות את ההופעה של הילה רוח וגם סט לייב של רד אקסס. עוד לא ראיתי אותם כלהקה, רק מאחורי עמדות תקלוט".

כמעט כל השירים של זוהרה שיצאו ברשת, לוו בקליפים שאף על פי שבוימו בידי במאים שונים, הם הצליחו לשמור על איזושהי אסתטיקה מובחנת ונקייה. וכשאני אומר נקייה אני מתכוון גם לקליפ האחרון של השיר "New Village" שבו המון טחינה נשפכת על סנטרים ואצבעות (אבל גם המון צבע ורוד וטורקיז נשפך מהפיתות). "זאת הסיבה שאנחנו עושים מה שאנחנו עושים", אומרת זוהרה, "אחרי הכל זה פשוט רצון להגביר יופי בכל הפרמטרים".

זוהרה תופיע בפסטיבל אינדינגב (אזלו הכרטיסים) בשישי (16.10) 19:30, ובכולי עלמא בשלישי (27.10) 22:00