טיים אאוט timeout

"קמע" של בולניו הוא גרסה מרוכזת של כל מה שעושה אותו סופר גדול

| מאת: נדב נוימן

"קמע" מכיל את כל הדברים שהפכו את בולניו לסופר אהוב מאוד בישראל. הוא אולי לא יכה את הקוראים בתדהמה כמו "בלשי הפרא", אבל הסיום שלו ענקי

ב־2018 לא נבנתה אנדרטה למשורר ארנסטו קרדנאל מניקרגואה. צריך לבדוק את זה בגוגל כי אי אפשר לסמוך על רוברטו בולניו. הוא שם את כל כובד משקלו הספרותי על המעשה הכל כך דרום אמריקאי של ערבוב מציאות ודמיון, אלא שהוא עושה זאת באופן ששואב את הקורא עמוק לתוך המערבולת שהוא יוצר, כך שהקורא לא נשאר מביט משתאה מהצד אלא מעורב לגמרי בעולם שנוצר עם רגע הקריאה.

אאוקסליו לקוטור, גיבורת “קמע" שתורגם כעת לעברית, פוגשת בחייה ובמהלך הרומן הקצר דמויות מומצאות (חלקן מתוך היקום הספרותי המוכר של בולניו) ואמיתיות; היא מאזכרת אירועים אמיתיים ובדיוניים; לאורך שני עמודים היא מנבאת נבואות ספרותיות: ולדימיר מאיאקובסקי יחזור לאופנה ב־2150, וירג'יניה וולף תתגלגל במספרת ארגנטינית בשנת 2076, עזרא פאונד ייעלם ב־2089, וב־2018 יבנו לארנסטו קרדנאל אנדרטה. קוראיו של בולניו, שכתב את “קמע" ב־1999 ומת ב־2003, אינם יכולים שלא לתהות אם הנבואה של השנה הנוכחית התגשמה. ובכן, לא. לפחות עדיין לא.

לקוטור, משוררת אורוגוואית ואשת בוהמה שחיה במקסיקו ("האם של השירה המקסיקנית"), מנבאת את הנבואות האלה לקראת סוף הרומן, כשהיא בשיא הזיותיה לאחר כשבועיים ללא מזון בתא השירותים של הפקולטה לפילוסופיה וספרות באוניברסיטה הלאומית במקסיקו סיטי, שבו הסתגרה בספטמבר 1968 עם הפריצה האלימה של צבא מקסיקו לקמפוס, לפני הטבח המפורסם בסטודנטים ומפגינים שהתרחש בתחילת אוקטובר.

לא זרקור. רוברטו בולניו (צילום: GettyImages)

מי שקרא את "בלשי הפרא" של בולניו יזכור שלקוטור המתחבאת בתא הגיחה לביקור בין דפי הרומן ההוא. "קמע" הוא הסיפור שלה, שכמו תמיד אצל בולניו מאיר אור על הספרות והפוליטיקה של אמריקה הלטינית, ומתוך כך על הספרות והפוליטיקה בכלל. אך האור, כרגיל, הוא לא זרקור. בתא השירותים שבו היא מסתתרת מחליק אור הירח על המרצפות ושולח אותה שוב ושוב בהזיותיה לעבר ולעתיד, אם כי קשה לומר שהדברים אכן מתרחשים בדמיונה. מפגשים עם משוררים וציירים ברחובות מקסיקו סיטי מסופרים תמיד כהתרחשות המרכזית, משונה ככל שתהיה, ורק רמזים שחוזרים מדי פעם מזכירים איפה המוח שבתוכו מתרחשים הסיפורים האלה נמצא.

הקוראים הישראלים מכירים את בולניו בעיקר בזכות "בלשי הפרא" שתורגם ב־2011 והציע הרפתקה סוחפת ומסתורית, גם ברמת הסיפור וגם ברמת הקריאה, על משוררים שדולקים בעקבות ההרפתקה עצמה, במידה רבה. גם "2666" שיצא כאן ב־2015, הגם שהיה מאתגר הרבה יותר לקריאה (883 עמודים!), עשה לא מעט רעש בשכונה הקטנה של קוראי הספרות הישראלים. כנראה ל"קמע" לא יהיה את אותו אפקט, וזה מובן. זה ספר יחסית קטן, שולי ביחס ליצירות המונומנטליות של בולניו (אם כי חיזיון הסיום שלו הוא מרגעיו הספרותיים הגדולים ביותר), מרוכז מאוד ולא תמיד זורם, אבל מי שיקרא אותו בזהירות יגלה שהוא מכיל הרבה ממה שהופך את בולניו לסופר מצוין ואהוב מאוד: ההצבה של האמנות והספרות מעל לעולם בעולם שהתנכר מזמן לאמנות ולספרות; התחושה שהחיים והסיפור מקיימים יחסים אלגוריים שלא יתפענחו בקלות, אם בכלל; וקול מספר שמכשיל את עצמו במכוון ונסחף אחרי אסוציאציות עד שאינו זוכר מה התכוון לומר.

או אם לתת לאאוקסליו לקוטור עצמה לנסח את הדברים האלה, בעת שהיא יושבת על האסלה בחצאית מופשלת בשירותים בקומה הרביעית (נדמה לה) ומסתתרת: “אני סבורה, אם תורשה לי סטייה קלה, שהחיים מלאים תעלומות, התרחשויות קטנות שרק מחכות למגע העור, למבט, כדי להצטרף לרצף עובדות סיבתי שבדיעבד לא יכול לעורר בנו אלא פליאה ואימה". יש עוד כמה חודשים עד תום 2018. שווה לעקוב אחר החדשות בניקרגואה.

רוברטו בולניו, "קמע", עם עובד, תרגום: אדם בלומנטל, 153 עמ'

ספרים נוספים של בולניו שכדאי לקרוא

בלשי הפרא

הרומן בה"א הידיעה של בולניו. יצירה מושלמת שעומדת לכל אורך הספר על יסודות רעועים, בלתי מהימנים. זהו סיפורם של בן דמותו של בולניו, ארטורו בלאנו, וחברו אוליסס לימה, משוררים בעלי חוש סכנה והרפתקה שעורר את קנאתם של כל משוררי תל אביב, שמסופר על ידי עשרות דמויות בשלושה חלקים, לאורך עשורים ועל פני כמה יבשות.
עם עובד, תרגום: משה רון ואדם בלומנטל, 641 עמ'

2666

יצירתו האחרונה של בולניו שיצאה לאחר מותו מורכבת מחמישה חלקים והיא לפרקים כמעט בלתי אפשרית לקריאה. מי שיתמיד ויצלח את החלק הקשה העוסק בפרטי פרטים ברציחות של יותר מ־300 נשים ימצא כאן הומור שגורם לקורא לצחוק בקול לבדו, פארסה מצוינת, סיפור בלשי מרתק ומעללי מלחמה שהופכים לפנטזיה. רומן אפי.
עם עובד, תרגום: אדם בלומנטל, 883 עמ'

נוקטורנו בצ'ילה

אולי הרומן האישי ביותר של בולניו, אם כי יש שיאמרו שגם התקופה הזאת בהיסטוריה הפרטית שלו מעורבבת בבדיה. כומר צ'יליאני על ערש דוויי מספר על התקופה האפלה של שלטון פינושה (בולניו נכלא, לדבריו, בעת שחזר לצ'ילה ממקסיקו ב־1973 במטרה לעזור למהפכה) וחושף את הקשר המחליא – אם כי מלא ההומור לעתים – בין אנשי הרוח לאנשי השלטון.
עם עובד, תרגום: טל ניצן, 147 עמ'

שיחות טלפון

קובץ הסיפורים הקצרים הזה, שיצא לאור במקור בספרדית בשנת 1997, הוא תוצר הפרוזה הראשון של בולניו, שעד אז בכלל ראה את עצמו כמשורר. הוא עוד רחוק מהפרא שמאפיין את "בלשי הפרא", אבל כולל כמה סיפורים נוגעים ללב ממש, על סופרים כושלים ונכשלים.
עם עובד, תרגום: אדם בלומנטל, 234 עמ'

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601