להוציא שחורים: למה להוליווד כל כך קשה להציג הומואים שחורים?

הדרמה החדשה והמדוברת "אור ירח" היא הייצוג השלם והעגול ביותר של גיבור שחור והומו. עד כה, גיבורים כאלה הסתובבו בשולי העלילה, הפכו לקריקטורות או סתם נכתבו על ידי סטרייטים לבנים שלא באמת הבינו אותם עד הסוף

גאווה שחורה. עם כיוון השעון: "הסמויה", "קשר בכל מחיר", "האלמנט החמישי", "צ'ייסינג איימי", "עמוק באדמה", "אור ירח"
גאווה שחורה. עם כיוון השעון: "הסמויה", "קשר בכל מחיר", "האלמנט החמישי", "צ'ייסינג איימי", "עמוק באדמה", "אור ירח"
25 בינואר 2017

בסרט "אור ירח", שעולה למסכים בחמישי (26.1) ונחשב לאחד מהמועמדים החזקים לסחוף את האוסקר השנה, מוצג סיפור ההתבגרות של שיירון מילדותו (גיל 10) ועד בגרותו (גיל 26). הילד הרגיש שגדל במיאמי, בן לאם חד הורית המכורה לסמים, צריך להתמודד לא רק עם סביבתו האלימה אלא גם עם המלחמה הפנימית שלו כמתבגר שמגלה לראשונה את הזהות שלו. זהות של גבר שחור הומוסקסואל. או הומוסקסואל שחור. מי יודע.

נדיר למצוא על המסך דמות מורכבת שכזו, אחת שנאלצת להתמודד עם זרות כפולה, וכשמדברים על גבר הומוסקסואל שחור ישנה עוד שכבת "אתה לא אחד מאיתנו" נוספת – הגבריות. בעוד שדמויות של לסביות שחורות זוכות ליחס אדיש במקרה הטוב ומזלזל במקרה הרע, גברים להט"בים עומדים כמנוגדים לאתוס הטסטוסטרוני של הקהילה השחורה בארצות הברית. למעשה, האובססיה של הקהילה השחורה למאצ'ואיזם היא הגורם לנקודת המפנה המרכזית ב־"אור ירח".

היחס הזה הוביל לתופעות תרבותיות ייחודיות לקהילה השחורה, או לפחות שנולדו שם והופצו הלאה. חלק מהתופעות לשוניות בלבד, כגון "No Homo" – ביטוי שנאמר לאחר כל משפט שעשוי להיתפס כבעל רמיזה מינית גאה (נניח, "הנקניקייה שלך נראית טעימה – "נו הומו!"). ההתנערות מכל מה שאפילו נשמע קרוב לגיי היא מסוג הדברים שגורמים לשחורים שנמשכים לגברים לפנות לדרכי חיים אלטרנטיביים, כגון "Low Down" – כינוי לגברים שתופסים את עצמם כהטרוסקסואלים, מנהלים מערכות יחסים עם נשים, אבל בסתר מקיימים יחסי מין מזדמנים עם גברים ואינם מזדהים כחלק מהקהילה. למעשה נראה שבעיני הקהילה השחורה הגברית, המסורתית וההומופובית, יש רק מקום אחד שבו גבר יכול לקיים יחסי מין עם גברים – הכלא. הביטוי "Prison Gay" מתאר את הדואליות הייטב – לגבר מותר "להפוך לגיי" בין כותלי הכלא, כל עוד זה רק בין כותלי הכלא, ולרוב רק אם הוא לא הפסיבי (למשל אדיביסי מ"אוז"). אין פלא שהם נמצאים במשבר זהות תמידי.

פול, "קשר בכל מחיר"

לכן כשמציצים בהיסטריית הייצוג של האפרו־אמריקאי הגיי בקולנוע ובטלוויזיה מוצאים בעיקר אנומליות. אחד המקרים הראשונים בהם נראתה דמות כזו בסרט מיינסטרימי היה ב"קשר בכל מחיר" מ־1993 – שהיה התפקיד הראשון של וויל סמית בקולנוע. סמית משחק בסרט את פול, נוכל צעיר ושחור שאוהב את חיי הפאר. פול מצליח להסתנן לבתיהם של אנשי הבוהמה של מנהטן (ולגנוב מהם אלפי דולרים) בעזרת מסכת שקרים מבריקים על היותו הבן של השחקן סידני פואטייה (השחקן השחור הראשון שהפך לכוכב) וקסם אישי בלתי מבוטל.

הסרט מבוסס על מחזה מאת גון גוור, שביסס את דמותו של פול על הנוכל האמיתי דייוויד המפטון שהצליח בשנות ה־80 לרמות את מלאני גריפית', קלווין קליין ואף את הדיקן של אוניברסיטת קולומביה לעיתונות. גם דמותו של פול נשארת ברמת הקוריוז, ספק נוכל מושלם (ההומוסקסואליות שלו אפילו הוצגה כחלק מהחלקלקות שלו), ספק אדפטציה מודרנית לדמות "הכושי הקסום", מונח שתבע ספייק לי המתאר דמות של אדם שחור בעל כוחות קסם, או לפחות יכולת תבונית מיוחדת בזכות ה"אותנטיות" שלו, שכל מטרתו היא לעזור לדמויות הראשיות (הלבנות) להתעורר מתרדמתן הדוגמטית ולהבין משהו על החיים. זוכרים את "גרין מייל"? בדיוק.

הופר X, "לרדוף אחרי איימי"

יוצא דופן מעניין, אם כי גם משקף, הגיע דווקא מהצד הגיקי של התעשייה. "לרדוף אחרי איימי" של קווין סמית, שעסק בזהות הלהט"בית בצורה מורכבת – ועדיין בעולם הילדותי והקומיקסי של סמית – הציג את דמות המשנה של הופר X, שמבין שהיותו קומיקסאי שחור, גאה ומעט נשי זה קוריוז, ולכן בוחר לפנות לצד השני ומעמיד פני מלקום אקס דמיקולו, כולל צעקות "זעם שחור" ואצבע קלה על הדק של אקדח (עם כדורי סרק. כן, זאת מטאפורה). באחת הסצינות הוא נשאל, "הופר, איך זה שאתה נשמע כמו לואיס פראחן (כומר ופעיל פוליטי לזכויות שחורים – מ"ש) כשאתה על הבמה וכמו מלך הפופ כשאתה לא?". בקיצור, או שאתה שחור, או שאתה גיי. תחליט.

קית',"עמוק באדמה"

רק בשנות ה־2000, כשהיצוג החל להיות חלק משמעותי יותר בדוקטורינות המסך, התחלנו לראות יותר שחורים גאים שמצליחים – במידה כזו או אחרת – לאזן את משבר הזהויות שלהם. "עמוק באדמה" המופלאה, שלא השאירה אף דמות שטוחה, הציגה לנו את קית' – בן זוגו החם והאוהב של דיוויד שלא רק נמצא בכיף שלו מחוץ לארון, אלא הוא גם שוטר מוערך, ובכלל, הדמות שמרגישה הכי בנוח עם עצמה בכל הסדרה. קית' מזוהה יותר מהכל עם אנושיות וטוב לב, לא עם שייכות לקבוצה כלשהי.

עומאר, "הסמויה"

ואז יש את עומאר. אולי אחת הדמויות המורכבות, המבריקות והמרתקות ביותר שנוצרו בעידן המודרני. גנגסטר רובין הוד מהשכונה, פיראט מודרני שמפחיד את סוחרי הסמים הגדולים ביותר ב"הסמויה". מבריק, חזק וטוב יותר מכל מלכי העכברושים של בולטימור. דמות שבקלות יכלה להפוך לעוד קוריוז הייתה לדמות אנושית, עגולה, עמוקה ומורכבת. הוא לא הוגדר על ידי הצבע שלו ולא על ידי ההעדפה המינית שלו, אלא הוגדר כמלך, בגלל מי שהוא היה.

בעיות הזהות הקולנועית והטלוויזיונית של הגייז השחורים לא הסתיימו גם היום. ברוב המקרים הם עדיין מוצגים באופן דל מדי, שטוח מדי, צבעוני מדי ובעיקר – מבחוץ. יוצרי הסרטים והסדרות הם ברובם לבנים. כשטינה פיי זכתה לביקורת על כך שדמותו של טיטוס ב"קימי שמידט" מנציחה סטריאוטיפים של הומואים נשיים, היא ביטלה את הביקורת בפשטות כשאמרה "אני מכירה אנשים כמו טיטוס. אם אדם כזה קיים, זה לגיטימי". לעומתה, דווקא באופרת הסבון המודרנית "אמפייר" הצליחו להציג את ג'מאל בתור הומו עדין ושחור שמתמודד עם ההומופוביה של אביו והסביבה באופן ריאליסטי, יחסית לסדרה מלודרמטית כמובן. הסיבה לכך היא שהקשר מבוסס על זה של יוצר הסדרה הגאה לי דניאלס ("פרשס") עם אביו, שהגיב לבשורה על נטייתו המינית באלימות. בסופו של דבר, הדרך הכי טובה לראות את עצמך על המסך, היא לספר בעצמך את הסיפור שלך. כך שאף אחד ודאי לא יופתע לשמוע שאלוין מקרייני, שכתב את המחזה עליו מבוסס "אור ירח", חי את אותה הדואליות – שחור וגיי – גם בחייו.

"אור ירח", מחמישי בקולנוע