טיים אאוט timeout

טארוט, פסיכומאגיה ואונס על הסט: מה הסיפור של אלחנדרו חודורובסקי

| מאת: נדב נוימן

הבמאי החד פעמי חווה תחייה נדירה לקראת גיל 90. עם ספר חדש בעברית ומחווה בסינמטק, כדאי להבין את גישתו המקורית לאמנות, שהצדיקה מבחינתו גם כמה קרבנות בדרך

שאמאן קולנועי. אלחנדרו חודורובסקי

קולנוען, משורר, סופר, פנטומימאי, קורא בטארוט וממציא שיטת טיפול בשם פסיכומאגיה, שנולד בצ'ילה ב־1929 ונדד בחייו בין פריז למקסיקו סיטי, הוחרם, ביים סרטי קאלט, נשכח והפך בזקנתו לשאמאן קולנועי – אם אלחנדרו חודורובסקי לא היה אדם אמיתי היה אפשר לחשוב שהוא דמות בסיפור של סופר צ'ילאני רב דמיון אחר, רוברטו בולאניו.

חודורובסקי, שהחודש תיערך לכבודו מחווה בסינמטק, הוא סיפור בלתי ייאמן. אחרי לימודים עם מרסל מרסו, התרועעות עם הסוריאליסטים והצלחה בחוגי האנדרגראונד עם סרטיו הראשונים, סכסוך עסקי (המנהל של הביטלס השקיע בו ודרש בתמורה סרט שחודורובסקי סירב לביים) גרם לו לשקוע בתהום הנשייה הקולנועי, וקולו – למעט הכבוד שלו זכה בקהילת הקומיקס העולמית עם ספרי "אינקל" שיצר עם המאייר מוביוס – כמעט אינו נשמע.

ולפתע, ב־2013, כמו עוף החול וכמעט משום מקום, הוא קם לתחייה עם הסרט הנהדר "חולית של חודורובסקי", בבימוי פרנק פאביץ'. הסרט מספר את סיפורו של "הסרט הטוב ביותר שמעולם לא נעשה" – העיבוד של הבמאי הצ'יליאני ממוצא יהודי לרומן "חולית" שהיה אמור לצאת לאקרנים באמצע שנות ה־70, עם שחקנים כגון מיק ג'אגר וסלבדור דאלי ומוזיקה של פינק פלויד. הסרט נגנז אבל העיצוב, התפאורה וההשראה התפזרו לכל עבר והשפיעו על אינספור סרטי מדע בדיוני מאז, במה שכבר הפך – לא מעט בזכות סיפור המעשה כפי שנשמע מפי חודורובסקי עצמו מול המצלמה – למיתוס חדש של הולדת המדע הבדיוני העכשווי בקולנוע. בניגוד לאמן אחר שהתגלה מחדש באותה תקופה והולל כגאון נשכח – הזמר סיקסטו רודריגז בסרט "מחפשים את שוגרמן" – השבחים לאמנות של חודורובסקי מוצדקים.

השלב הנוכחי בתחייה המתמשכת של חודורובסקי, לפחות בישראל, מגיע עם צאת התרגום הראשון לעברית מספריו – האוטוביוגרפיה "ריקוד המציאות", שתרגמה מספרדית מיכל שליו בהוצאת בבל. זהו ספר נהדר שכל סיפור בו מלא צבעים וריחות, מהילדות האומללה בעיירה הצחיחה בצ'ילה שבה למד איך כל דבר במציאות קשור ותלוי זה בזה דרך ההתנסויות המשונות במציאות הזו בבגרותו. חודורובסקי הוא מספר סיפורים מיומן והוא שוזר באוטוביוגרפיה פרטים שגם אם אינם נכונים במאת האחוזים גורמים לקורא לפקפק בטיבה של האמת או בחשיבותה, והוא מתמסר לחוויה המכשפת שחודורובסקי מבקש להכניסו אליה. כל משיכתו של חודורובסקי למוזר ולאיזוטרי שבתרבויות השונות מואר באור בהיר כהמשך טבעי לחוויות הילדות שלו. התרגום והסרט באותו השם שיצא ב־2013 – אחרי 23 שנים של שתיקה קולנועית – וסרט ההמשך "שירה אינסופית" (2016) יצרו באזז נדיר סביב במאי שבשנה הבאה יהיה בן 90.

לעומת שני הסרטים שהפכו לסרטי קאלט בתרבות הנגד של תחילת שנות ה־70 – "אל טופו" ו"ההר הקדוש", שהציבו את הדימוי והסמלים במרכז לא פעם על חשבון עלילה קוהרנטית – "ריקוד המציאות" ו"שירה אינסופית" הם הסרטים הקומוניקטיביים ביותר שלו. הם לא מסתפקים בעלילה מבוססת מיתוס אלא מספרים סיפור חי. אחרי חיים שלמים של עיסוק בביוגרפיה שלו, עם כלים והתמחויות שצבר לאורך הדרך כגון טארוט, אלכימיה, זן בודהיזם ופסיכדליה, התמונה שמוצגת בגלגול החדש שלו אנושית יותר ולא מהווה רק שוק פסיכדלי לעיניים – מהנה, צבעוני ומכשף ככל שיהיה.

אונס פסיכומגי

מה שהופך את הגלגול החדש של חודורובסקי למעניין במיוחד הוא הערבוב המוחלט שהוא עושה בין אמנות לטיפול. מבחינתו לא צריך להבדיל בין הדברים. אדרבה, הקולנוע שלו, כמו כל אמנות אחרת, הוא כלי טיפולי. השיטה שאותה פיתח וטיפח, פסיכומאגיה, משתמשת בשפה של סמלים ודימויים כדי "לדבר" עם התת מודע ולחלץ ממנו דברים שתקועים וזקוקים לשחרור, באמצעות סוגי אמנות שונים. בניגוד לניסיון של הפסיכולוגיה לעשות היגיון מהתת מודע, חודורובסקי חוגג את חוסר ההיגיון, את המוזר והלא מובן, את המודחק והסוטה והטאבו, את הסוריאליסטי והחלומי והפסיכדלי ומביא אותם לקדמת הבמה; בבחינת אם המודע לא יבוא אל התת מודע, התת מודע יבוא אל המודע.

חגיגה של חוסר היגיון. מתוך "ריקוד המציאות"

סרטיו האוטוביוגרפיים הם טיפול פסיכומגי שהוא עורך לעצמו, ובכך מעודד את הצופים לטפל בעצמם באופן דומה. המציאות החודורובסקאית נדמית כמציאות רבודה שבה זיכרונות ילדות, היסטוריה משפחתית, סינכרוניות של אירועים, דמיון וחלום מתרחשים לצד ועל גבי התודעה הרגילה. התוצאה משגעת בכל המובנים של המילה, אם כי המחסור בסייגים לא פעם נמצא בעוכריו. לעתים נדמה שעם כל אהבתו לקולנוע – והתשוקה שלו למדיום היא עניין מעורר השראה – הוא מוכן להקריב אותו על מזבח השיטה שהוא פיתח. עם הסינקרטיות חסרת הגבולות שלו הוא עלול לעורר רושם של איש ניו אייג' מתיש, אבל הכנות והאהבה שלו לאמנות מצילות אותו מכך, וכך גם הסקרנות הממשית שלו לגבי השאלות הגדולות של הקיום (הוא חוזר ומספר במשך השנים על החינוך האתאיסטי שקיבל ושהותיר בו מחסור), בניגוד לשרלטנים שמציעים תשובות חלולות. חודורובסקי מחייב את החיים, וזה מידבק.

בכל זאת, גם על חיוב החיים הזה מעיב צל כבד. בריאיון ב־1970 אחרי צאת "אל טופו" שבו גם גילם את הדמות הראשית, הוא סיפר כיצד אנס את השחקנית מארה לורנזו מול המצלמה כדי לשוות לסצנת אונס בסרט אותנטיות. "אחר כך היא אמרה לי שהיא כבר נאנסה בעבר", הוא סיפר. "אז הדמות קרה עד שאל טופו אונס אותה, ויש לה אורגזמה. היא מקבלת את המין הגברי, וזה מה שקרה למארה במציאות. באמת הייתה לה את הבעיה הזאת. סצנה פנטסטית". שנים אחר כך הוא הכחיש שהסצנה צולמה ללא הסכמתה, אולם גם אם כך, האופן שבו הוא התייחס לשחקנית – שמייד אחרי הסרט נותק עמה הקשר ושלפי עדותו הגיעה אליו מלכתחילה במצב רעוע – מציב סימן שאלה מעל כל שיטת האמנות הטיפולית שלו.

מה לראות במחווה לחודורובסקי

אל טופו

סרטו השני של חודורובסקי, וזה שהקנה לו לראשונה מעמד של במאי קאלט, הוא מין מערבון על אסיד. הגיבור (מגולם על ידי חודורובסקי עצמו) הוא אל טופו (החפרפרת), ישוע־אקדוחן לבוש שחור שמתקדם על ידי הרג לגאולה המפוקפקת שלו. בדרך הוא נוטש את הילד שלו, מנהיג קהילה של גמדים, ונתקל באינספור דמויות ביזאריות.
שישי (20.7) 21:30 ושלישי (24.7) 18:00, 40 ש"ח

ההר הקדוש

אולי הסרט הפסיכדלי ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. אחרי "אל טופו" השתכלל חודורובסקי ושילב במסע הגיבור הזה (גם כאן, דמוי ישוע ומתקדם להארה) צבעוניות טריפית ומוטיבים אזוטריים כגון טארוט, כישוף ואלכימיה (איך הופכים חרא לזהב? תשאלו את חודורובסקי). חוויה קולנועית נדירה שדורשת מהצופה לשחרר את כל הציפיות שלו ממה שסרט אמור להיות.
שני (23.7) 21:00, 40 ש"ח

סנטה סנגרה

הסרט הנשכח של חודורובסקי מ־1989 לקח פנייה מסרטיו הקודמים ונראה כמו שילוב בין לואיס בוניואל והיצ'קוק. גם הפעם העיסוק באב, בנקמה ובטראומה מקדם את העלילה, אולם כאן מדובר בצעיר שנמלט מבית חולים לחולי נפש ומצטרף לאמו מנהיגת הכת חסרת הידיים (אביו, זורק סכינים בקרקס, חתך את ידיה). הדימויים של אזוטריה אירופית מפנים מקום לדימויים ילידיים מרכז אמריקאיים.
שני (30.7) 21:00, 40 ש"ח

מחול המציאות

אחרי ששילב בסרטיו רסיסים אוטוביוגרפיים פנה חודורובסקי בסרט הזה לאוטוביוגרפיה אמיתית. כלומר, עד כמה שמשהו יכול להיות אמיתי בעולם שלו, שמלא בגמדים ואימא שמדברת רק על ידי שירה אופראית. עם פליני וקוסטוריצה ברקע, הפנייה לעיסוק בסיפור הילדות שלו באופן מוצהר אפשרה לו להוציא תחת ידיו יצירה כנה ומרגשת.
שני (16.7) 20:30 (כולל שיחת סקייפ עם הבמאי) ושבת (21.7) 14:00, 40 ש"ח

שירה אינסופית

חלק ב' של "מחול המציאות" אף טוב ממנו. חודורובסקי הצעיר עוזב את ביתו ומגלה את עולם השירה והאמנות בסנטיאגו, צ'ילה, אחרי מלחמת העולם השנייה. הסרט הזה כולל כמה מהסצנות המרגשות ביותר של הבמאי, כולל התמודדות הראשונה עם אביו שהולכת עד הסוף; ולחשוב שהוא היה צריך קריירה שלמה בשביל זה.
שלישי (17.7) 20:30 ושבת (28.7) 14:00, 40 ש"ח

כל הסרטים בסינמטק, שפרינצק 2 תל אביב

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601