טיים אאוט timeout

לרגל סיום הטרילוגיה: כוכבי "ההוביט" מראיינים את פיטר ג'קסון

| מאת: דייב קלהון (טיים אאוט לונדון)

15 שנה אחרי שהחל לצלם את טרילוגיית "שר הטבעות", הבמאי פיטר ג'קסון חותם גם את טרילוגיית "ההוביט" ומתכנן את הפרויקט הבא שלו. עם צאת הסרט החדש, הוא עונה לשאלות שלנו ושל כוכבי סרטיו ומגלה איך שומרים על תנוכי אוזניים מושלמים

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/12/sizes/Peter-Jackson-26-h1_wo_680_382.jpg
  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/12/sizes/Peter-Jackson-69-h_wo_680_382.jpg
  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/12/sizes/Peter-Jackson-17-h_wo_680_382.jpg
פיטר ג'קסון. צילום: פול סטיוארט

איך נגיד, פיטר ג׳קסון לא בדיוק נראה כמו אחד האנשים הכי חזקים בעולם הקולנוע. לצילומים היום הוא שלף ממעמקי ארונו איזו חולצה מקומטת, וגם נעליים הוא לא במיוחד מסמפט ("נעלתי אותן היום רק בגלל הצילום הארור!"), ולמרות חזותו, אין לטעות בהשפעה האדירה שיש לניו-זילנדי הזה, בן ה־53, שהוליווד מסרה לידיו הנאמנות מילארד דולר כדי להפוך את ספריו של ג'.ר.ר. טולקין "שר הטבעות" ו"ההוביט" לטרילוגיות קולנוע. כל אחד מחמשת הסרטים שיצאו גרף כמיליארד דולר בקופות. בדרך, הצליח ג׳קסון להחזיר את הקוליות לסרטי הפנטזיה שכוכביהם הם גברים מזוקנים, וגם הפך את ניו זילנד למעצמה עולמית בתחום האפקטים המיוחדים (שלא לדבר על מיקומה בראש רשימת יעדי התיירות של כל חנון). ואפשר להאשים אותו במשהו או לזקוף אותו לזכותו: הפיכת סרטים אפיים, סופר ארוכים, כאלה שמאבנים את הישבן – לנורמה. בסך הכל בששת סרטי שר הטבעות וההוביט יש 17 שעות של סיפורת – וזה לפני גרסת הבמאי.

ג׳קסון גמור מעייפות היום. הפרמיירה של "ההוביט: קרב חמשת הצבאות" לפניו, והוא עובד סביב השעון כדי לסיים את הסרט. אנחנו נפגשים בסטודיו פוסט פרודקשן באזור תעשייתי מתפורר בקצה לונדון. יש לו בית באזור והוא מבלה בו את זמנו עד לפרמיירה. יש לו קול גרוני ועמוק, נשמע כאילו הוא קצת מקורר. הוא נזרק על הספה כשספל תה נח על ברכיו. ג׳קסון מיד מזדקף כשהוא מתחיל לענות על שאלות שאספנו עבורו, משחקנים שעבדו איתו ומכירים אותו היטב, כולל מרטין פרימן (בילבו באגינס) ואנדי סרקיז (גולום). כשאני מספר לו שבזמן שהמתנו לו צפה הצוות של TimeOut בטריילר החדש של "מלחמת הכוכבים", הוא מתחנן שלא אגיד לו כלום. הוא שומר את זה לאחר כך.

בדיוק לפני 15 שנה צילמת בניו זילנד את "שר הטבעות", ועכשיו אתה מסיים את צילומי הסרט האחרון בטרילוגיית "ההוביט". אתה מתכנן מסיבה?

"סיימנו את הפרטים האחרונים רק לפני שבוע. עבדנו סביב השעון, 20 או 22 שעות ביום. ביום האחרון עבדנו 40 שעות ברצף, ללא שינה. הצוות סביבי החליף משמרות, ואני פשוט ישבתי שם עד שזה נגמר. כל מה שאתה רוצה לעשות במצב כזה זה הוא ללכת הביתה ולישון".

אתה מרוצה מהתוצאה?

"זה הסרט המועדף עליי מבין השלושה. זה סרט מתח. לכל אחד מהסרטים יש וייב משלו ואופי משלו, למרות שאת כולם עשיתי באותו זמן. זה כמו שיש לך שלושה ילדים, ולמרות שכולם נושאים אותו מטען גנטי, יש לכל אחד גם אופי ייחודי משלו".

איאן מק'קלן: אתה חושב שמנהלי עזבונו של טולקין יאשרו את הקמת פארק הארץ התיכונה בסגנון פארק הארי פוטר בפלורידה? ואם כן, היות ששמרת כל כך הרבה תפאורה ותחפושות מהסרטים, האם היית רוצה להיות האוצר או המעצב של מקום כזה?

"הא! אני חושב שהתשובה היא לא. אני לא חושב שיש להם רצון להקים פארק כזה. זה נכון שיש לי המון תחפושות ותפאורה, אני אספן, אבל אני לא חושב שהם ירצו לעשות את זה".

איאן מקלן ב"ההוביט"

איאן מקלן ב"ההוביט"

ריצ׳רד ארמיטז': אני יודע שאתה אוסף מזכרות מסרטים וממלחמות. מכל מה שאספת, מהו הפריט האהוב עליך?

"השלד המקורי של קינג קונג משנת 1933. קניתי אותו במכירה פומבית של כריסטיס לפני כמה שנים. הוא נמצא באחסון. יש לי אוסף קטן של דברים כאלה. אני שומר אותם במחסן שלא נמצא בבית שלי, אבל הכל מסודר שם כמו במוזיאון, כדי שאוכל להראות גם לחברים. לשלד הזה יש מקום של כבוד. האנשים היחידים שזוכים לבקר אותו הם אלה שאני יודע שיעריכו את הביקור. ואין הרבה כאלה".

אי פעם תסכים לתת לאוסף יותר חשיפה?

"אחד הדברים שאני רוצה לעשות בשנה החדשה הוא להקים בניו זילנד מוזיאון קטן לקולנוע. לא רק לדברים מ'שר הטבעות' ו'ההוביט' אלא משהו כללי יותר, עם כל מיני מזכרות מסרטים. זה למעשה הפרויקט הבא שלי".

איאן מק'קלן: אם היית חייב לעזוב את ניו זילנד, איפה היית הכי מאושר?

"אוי, אלוהים. אני באמת לא יודע. אולי אנגליה. יש לי חיבה לאנגליה. ההורים שלי במקור משם. בטח לא ארצות הברית. האוריינטציה שלי הרבה יותר אנגלית מאשר אמריקאית".

איאן מק'קלן: מכל ששת הסרטים, יש לך לוקיישן מועדף לצילומים?

"יש לי, וזה מקום שלדעתי איאן לא היה בו. הוא נקרא פולברן דאם, שם צילמנו את רוב 'שר הטבעות – שני הצריחים' (2002). זה המקום שבו ארגורן ולגולס רצים במצוד אחר פיפין ומרי שנחטפו. זה מעין מישור סלעי ולוקיישן פשוט נפלא. 360 מעלות מסביב אתה לא רואה אפילו בית אחד. זה שטח עצום ושומם שמעורר תחושות עוצמתיות".

מרטין פרימן: האם היה לך קשה לקחת את המושכות של "ההוביט" מידיו של גיירמו דל טורו? ואגב, תודה על שנתיים מופלאות.

"כן, היה קשה. זה לא היה חלק מהתוכנית. גיירמו היה אמור לביים את הסרטים, ואנחנו היינו אמורים להפיק אותם. באותה תקופה פראן (וולש, אשתו ושותפתו לכתיבה ולהפקה) ואני חשבנו על פרויקטים אחרים. אני יודע שגיירמו היה עושה משהו מאוד מאוד מעניין כאן. אבל כיוון שמלבדו לא הרגשתי נוח עם אף במאי, היה לי הכי קל לעשות את זה בעצמי. למרבה האירוניה, ברגע שנכנסתי לפרויקט, הוא נורא שימח אותי. זאת החוויה הכי כיפית שאי פעם חוויתי בעשיית סרט. וגם למדתי המון. ׳ההוביט׳ הוא הנקודה שבה הרגשתי את הבשלות של כיוצר קולנוע ואני אסיר תודה על כך. אני מרגיש שהוא גם תרם לרצון לעשות עוד סרטים".

סטיבן פריי: מתי נתחיל לעבוד על "Dambusters?"

"התחלנו למעשה כשסטיבן ואני כתבנו את התסריט. אני מת על הז׳אנר הבריטי של סרטי מלחמת העולם השניה משנות ה־50. זה אחד הסרטים שתכננתי לעשות בזמנו שגיירמו ביים את 'ההוביט', אני מקווה שאתפנה לכך בשנה הקרובה. תוכל לעדכן בבקשה את סטיבן?".

אוונג'לין לילי: איך אתה מגדל את תנוכי האוזניים הטובים ביותר ביקום?

"טוב, זה דורש הסבר. לאוונג׳לין יש נטייה מוזרה מאוד לרצות לעסות לך את תנוכי אוזניים. אתה תצטרך לשאול אותה למה, אבל היא מאוד אהבה לעסות את שלי. אני חייב להודות שזה מאוד נעים".

אתה עדיין מתלהב מכך שצופים בסרטים שלך כל כך הרבה אנשים?

"בטח! זה נורא מרגש. במיוחד עבור מי שהתחיל את הקריירה שלו בסרטים דלי תקציב שמכוונים לקהל מצומצם. כשאני מסתובב בעולם ורואה כרזה של אחד מהסרטים שלי אני חושב לעצמי: אלוהים, האנשים האלה באמת הולכים לראות את הסרטים שלי? קשה לי לקלוט את זה. זה קשה לעשות סרט עבור 25 מיליון איש, אז אתה עושה את הסרט בשביל עצמך ומקווה שאנשים יאמינו באינסטינקטים שלך".

סטיבן פריי: ספר לכולם על ימי "טעם רע" (1987) ו"המת החי" (1992). אתה מתגעגע לסוג הזה של עשיית סרטים – על שולחן המטבח?

"זה לא נשמע אמיתי, אבל למעשה הדרך שבה עשיתי את ׳ההוביט׳ לא שונה מאוד מהדרך שבה עשיתי את הסרטים ההם, ולכן אני לא ממש מתגעגע. אם סטיבן היה יכול להיות זבוב על הקיר באותם הימים, הוא היה מאוד מופתע לשמוע אותנו מנהלים שיחות דומות מאוד לאלה של היום. הסיכון גדול יותר עכשיו בגלל שהתקציב גדול, ויחד עם זה מגיעה גם אחריות, אבל אני בטוח שסטיבן היה מזהה את הסט של ׳המת החי׳ בשנייה. הווייב שם היה מאוד דומה לזה של 'ההוביט'".

אנדי סרקיז: אם היית יכול להביס איזה עריץ שאתה רוצה מההיסטוריה, מהספרות, מהקולנוע או מהתרבות, במי היית בוחר?

"ללא ספק היטלר נמצא בראש רשימה כזאת. העולם היה מקום טוב יותר אם היינו קוטעים אותו לפני שצמח. אבל אני חייב להגיד שזה לא משהו שאני חושב עליו. השאלה מעידה הרבה יותר על אנדי מאשר עליי. זה כנראה משהו שמעסיק אותו די הרבה!".

אתה חושב ש"שר הטבעות" ו"ההוביט" שינו את רמת הציפיות שיש לנו היום מסרטים?

"אני באמת לא יודע ומתקשה לענות על השאלה. אני מקווה מאוד שיגיע היום שאיזשהו יוצר קולנוע, מוכר במידה ראויה, ייגש אליי ויגיד לי שהוא במקצוע הזה בגלל שראה את 'שר הטבעות' כשהיה בן 7. פגשתי את פיי ריי, השחקנית מ'קינג קונג' בשנות ה־90, זמן קצר לפני מותה, ואמרתי לה שאני עושה את מה שאני עושה בזכות הסרט שלה מ־1933. זו הייתה חוויה קצת מוזרה".

אנדי סרקיס. צילום: Getty Images

אנדי סרקיס. צילום: Getty Images

בנדיקט קמברבאץ': במה אתה הכי גאה?

"אלוהים, כמה שאני שונא שאלות כאלה! אני הכי גאה בזה שאני מבדר אנשים. זה בסופו של דבר מה שאני עושה. זו תעשייה ואין בה שום דבר רומנטי. אני חייב לבדר אנשים ואני מאוד אוהב לעשות זאת, חוץ מזה שהאחים וורנר מצפים לזה ממני, אחרת הם יפסידו כסף. באופן אישי אני גאה כשאנשים נהנים ממשהו שעשיתי. כשאני מצליח להרחיק אותם מחיי היומיום ונותן להם אסקפיזם של שעה־שעתיים, או שלוש שעות במקרה שלי".

במאים גדולים כמו סטיבן ספילברג וג׳יימס קמרון באים אליך כדי לשמוע את דעתך או לבקש את עזרתך. איך זה גורם לך להרגיש?

"אם יש לך מזל, אחד הצ'ופרים הגדולים הוא הזכות לשתף פעולה עם אנשים שהערצת כל חייך. הם אלה שנתנו לי השראה. אמרתי לסטיבן: 'אני הקלישאה המושלמת של הילד בן 12־13 שפחד להיכנס למים בגלל ׳מלתעות׳. גרנו ליד החוף והיינו מבלים קיצים שלמים בשחייה בים, אבל בחג המולד של 1974 הכל נהרס, ורק בגלל הסרט הארור הזה. כשאתה פוגש אנשים כמו סטיבן או ג׳ים אתה מבין שהם בדיוק כמוך. אין הבדל אמיתי ביני לבינם. הם בסך הכל ילדים גדולים, וחנונים גדולים. כולנו חנונים בסופו של דבר".

בנדיקט קמברבאץ': נמאס לך ששואלים אותך שאלות?

"האמת, כרגע ממש לא. אתה בערך האדם הראשון שמראיין אותי בהקשר של 'ההוביט'. אבל אם תשאל את אותה שאלה בעוד שבועיים, אחרי הפרמיירה וכל זה, אני בטוח שהתשובה שלי תהיה כן".

מה נשאר עכשיו?

"אני חושב הרבה עכשיו על עתיד עולם הבידור. איך הוא יראה בעוד 100 שנה מהיום? אין לי מושג. אני מתעניין במציאות רבודה ובמציאות וירטואלית. לא כל כך זו שאתה שם בה אוזניות ונכנס לעולם אחר. זה כמו שאתה מרכיב משקפיים, יוצא מהדלת ובחוץ מסתובבים להם זומבים. אתה מחזיק אקדח מפלסטיק ורודף אחריהם. זה מעניין לדעתי, וזה מה שיהיה כאן בעוד עשור. זה לא משחק, זו מדיה בידורית שלא קיימת עדיין. לשם אני מכוון – אבל לפני כן אני צריך להטעין מחדש את התאים בראש הזה".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: f2fadbfc0df0