טיים אאוט timeout

משל מאלף: 5 סרטי כלבים מהצד האפל של הקולנוע

| מאת: יעל שוב

גזענות, פוליטיקה והרבה ביקורת חברתית: "דוג-מן", שמגיע השבוע לקולנוע, משתייך לתת-ז'אנר קולנועי של אלגוריות כלבים אפלות. הנה הסרטים שעשו את זה הכי טוב

מתוך "דוג-מן"

אומרים שהכלב הוא ידידו הנאמן ביותר של האדם, ורוב סרטי הכלבים – מ"לאסי שובי הביתה" ועד "פרנקנוויני" – מאששים את הטענה הזאת (הדימוי הקולנועי של חתולים הרבה פחות סימפטי, אף שפייסבוק פועלת נמרצות לתיקון המוניטין). רבים מהסרטים האלה פונים לילדים מכל הגילים, אבל יש גם תת-ז'אנר של אלגוריות אפלות לקהל בוגר, המאוכלסות בכלבים נושאי משמעויות מטאפוריות. הנה הסרטים שעשו את זה הכי טוב.

דוג-מן

שבועיים אחרי "אי הכלבים" של ווס אנדרסון עולה למסכים "דוג-מן" (23.8), שגרף שני פרסי משחק בפסטיבל קאן – לשחקן הראשי מרצ'לו פונטה, ולצוות הכלבים (פרס ה-Palm Dog לכלב הכי טוב, חי או מצויר, מוענק מאז 2001). הסרט המר הזה לוקח את דימוי הידיד הנאמן למחוזות קיצוניים. מרצ'לו קטן הקומה מכונה דוג-מן משום שיש לו מספרה לכלבים שבה הוא מעניק לקליינטים הפרוותיים אמבטיות, מסאז'ים ושאר טיפולים מפנקים. מהצד הוא גם סוחר בקוקאין, מה שמחבר אותו לבריון האלים סימונסינו, שמטיל חיתתו על השכונה. בשם ה"חברות" ביניהם סימונסינו מסבך את מרצ'לו בשוד, והלז חושש להתנגד כי אפילו המשטרה לא מעזה להתעסק עם סימונסינו. כשרצועת החנק הולכת וסוגרת על גרונו של מרצ'לו, הכינוי איש-כלב מקבל משמעות חדשה. האם יעז לנשוך את יד אדונו? סרטו של מתאו גרונה ("גומורה") הוא מעין וריאציה מדממת על "הידיד הנאמן" מאת אוסקר וויילד, שבו ציפור קטנה מספרת לברווזה ולנברן-מים סיפור אירוני על טוחן עשיר וגדל מידות שמנצל עד מוות את ידידו קטן הקומה. זהו משל הפוך, שמסתיים בכך שהנברן האנוכי אינו מבין את מוסר ההשכל ומתעצבן. "דוג-מן" הוא סרט לא קל לצפייה, ורק הסצנות המלבבות עם הכלבים הלא מטאפוריים משמשות כאתנחתות במשל על כניעת החברה לבריונות.

עוד כתבות מעניינות:
"אי הכלבים" חושף את הסקסיזם של ווס אנדרסון
מנסים להציל את הרייטינג: קטגוריה חדשה באוסקר
הסרטים הישראליים שישתתפו בפסטיבל חיפה

כלב לבן

סרטו של סמואל פולר מ-1982 בוחן באמצעות סיפור על כלב אובד שאומץ על ידי שחקנית צעירה, אם גזענות היא מחלה חשוכת מרפא או שמא היא ניתנת לטיפול. אחרי שהכלב מגזע רועה שוויצרי לבן הורג נהג משאית ושחקנית, שניהם שחורים, מתברר שהוא אולף לתקוף ולרצוח אנשים שחורים, והשחקנית מביאה אותו למאלף שחור שמנסה לחנך אותו מחדש. נדמה שהוא מצליח, אלא שאז הכלב תוקף גבר לבן, ולמאלף אין ברירה אלא לירות בו. הכלב נטול השם, המתנהג בידידות כלבית בחברת לבנים וחושף שיניים למראה שחורים, הוא מטאפורה בוטה ואפקטיבית, והסוף אינו מותיר פתח לתקווה – הגזענות נותרה בעינה, היא רק התהפכה. למרות הביקורות הטובות, אולפני פרמונט לא ידעו מה לעשות עם הסרט הנפיץ הזה, והגבילו את הפצתו.

אל לבן

סרטו של קורנל מונדרוצ'ו נוצר ב-2014, והוא רק הולך ונעשה יותר ויותר רלוונטי בהונגריה שמחוקקת עוד ועוד חוקים דרקוניים. זהו מעין סרט דיסני שירד מהפסים באופן מטורף ונפלא. תחילתו בסיפור על ילדה שמנגנת בחצוצרה ועל כלבה האהוב האגן, שמאבדים זה את זה בשל חוק גזעני שמטיל מס כבד על כלבים מעורבים. האגן נופל לידיו של גבר שמתעלל בו במטרה להכשירו לקרבות כלבים, והסרט הופך לאלגוריה אפוקליפטית על מרד הכלבים הזנוחים, כשמאות כלבי רחוב יוצאים למסע נקמה ברחבי בודפשט. שיאו של המשל החברתי המסעיר הזה בסצנה עוצרת נשימה בעלת גוונים מיתולוגיים. גם הקאסט הכלבי של "אל לבן" זכה בפרס "דקל הכלב" בקאן.

ואלס עם באשיר

הסצנה הזכורה ביותר בסרט האנימציה של ארי פולמן מ-2008 היא הפתיחה שבה עדר של כלבים עם רצח בעיניים שועט בשעת לילה ברחובות תל אביב, ורומס אנשים בדרכו עד שהוא נעצר מתחת לחלונו של בועז. מתברר שזה חלום מסויט של בועז, הרדוף על ידי זיכרונות ממלחמת לבנון הראשונה. כשהמחלקה שלו היתה נכנסת לכפרים, הוא מספר, תפקידו היה לירות בכלבים כדי שלא יעירו את התושבים בנביחותיהם. החלום הפוסט-טראומטי, שהופך את הקורבנות לרוצחים, הוא הדימוי המרכזי בסרט, שעוסק בשאלות של זיכרון, הדחקה ואחריות, ומסתיים בטבח בסברה ושתילה.

בקסטר

בקסטר הוא כלב מדבר (בווייס אובר) אבל בזאת מסתיים כל דמיון לסרט דיסני. סרט האימה הצרפתי מ-1989 עוקב אחר בול טרייר לבן שמחפש אחר אדון ראוי. האישה הזקנה שמאכילה אותו אינה לרוחו, אז הוא רוצח אותה ומאמץ זוג צעיר. האידיליה נשברת כשלזוג נולד תינוק (בקסטר מנסה להרוג אותו), והם מוסרים אותו לילד פסיכופט עם אובססיה להיטלר ואווה בראון. צ'רלס מאלף את בקסטר להישמע לפקודות, ונדמה שהכלב סוף סוף מצא התאמה מושלמת. אך כשבקסטר הופך לאב, צ'רלס רוצח את הגורים כמחווה להיטלר. בקסטר תוקף, אבל כשצ'רלס מפקד עליו לשבת, הוא אינו מסוגל להמרות את הפקודה ("זה היה חזק ממני" הוא אומר), והילד מרוצץ את ראשו. אפשר לחוות את סרטו של ז'רום בואוון כמהתלה שחורה משחור, אך גם כסאטירה בורגנית חריפה. ג'ון ווטרס כלל אותו בסדרה שאצר ב-2006, "סרטים שישחיתו אתכם".

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601