טיים אאוט timeout

איומים, משטרה – וגם תקווה: איך עושים פסטיבל קולנוע גאה ברוסיה?

| מאת: יעל שוב

רדיפה ממסדית וחקיקה אנטי להט"בית - מייסדת פסטיבל הקולנוע הגאה בסנט פטרסבורג, מני דה גואר, היא גיבורה שעושה מהפכה מול מדינה שעושה הכל כדי שזה לא יקרה

מפגינים בסנט פטרסבורג, 2017 (צילום: איגור רוסק/Getty Images)

ייסוד פסטיבל קולנוע הוא לא עניין של מה בכך, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפסטיבל קולנוע גאה בארץ הומופובית. מני דה גואר, שייסדה ברוסיה את פסטיבל Side by Side, היא לא פחות מגיבורה, ועל כך זכתה ב־2014 בפרס GLAAD, הארגון הלהט"בי האמריקאי. דה גואר תגיע לפסטיבל הבינלאומי הקולנוע הגאה בסינמטק תל אביב לשפוט בתחרות הסרטים הקצרים, וגם תקיים שיחה מול הקהל עם מנהלת הפסטיבל גוליה סולטנובה על האתגרים שאיתם הן מתמודדות.

פסטיבל Side by Side החל את דרכו ב-2008 בסנט פטרסבורג ומאז התרחב במתכונת מצומצמת לערים נוספות, בהן מוסקבה ונובוסיבירסק שבסיביר. "בהתחלה עוררנו הרבה התנגדות והיו ניסיונות לעצור את הפסטיבל", מספרת דה גואר בריאיון סקייפ. "בסוף 2007 היה לנו סיכום עם אולם תיאטרון ששייך למדינה והיו פרסומים בעיתונות. בינואר 2008 התעורר גל של התנגדות ואזהרות מפני הלסביות וההומואים האיומים שיציפו את העיר, ואיבדנו את האולם. חיפשנו חלל אחר וסגרנו עם קומפלקס קולנוע במרכז העיר. בספטמבר התחלנו למכור כרטיסים לאוקטובר, אבל שבועיים לפני הפסטיבל הם קיבלו טלפון מהרשויות שאם ימשיכו לתמוך בנו הם יעברו ביקורת מס אז גם הם נסוגו. היינו צריכים לארגן הכל מחדש. מצאנו עוד חללים חלופיים, ובערב הפתיחה הם נסגרו על ידי מכבי האש בטענה שהם לא עומדים בתקנות. זאת טקטיקה טיפוסית. כך היום הראשון והשני בוטלו, אבל התארגנו מחדש ומצאנו אולם קטן מאוד. הצלחתי להודיע לאנשים מפה לאוזן שזה קורה והיו לנו יומיים של הקרנות ודיונים. אחר כך התחלנו להרחיב את בסיס התמיכה. קיבלנו תקציבים ממכון גתה ומגופים אירופיים ואמריקאיים נוספים. בנובמבר 2011 הגיע הבאקלאש. בסנט פטרסבורג התחיל קמפיין הומופובי שהוביל להעברת 'חוק התעמולה הלהט"בי' (איסור על פרסום חומרים להט"ביים בשם הגנה על ילדים – י"ש). זה הגיע עם הרבה טקסטים הומופוביים בעיתונות".

מייסדת פסטיבל הקולנוע הגאה בסנט פטרסבורג, מני דה גואר

עוד כתבות מעניינות:
5 סרטים מומלצים בפסטיבל הקולנוע הגאה
איך הוצגו הומואים בתחילת דרכו של הקולנוע?
הוליווד מחבקת להט"בים, עד שזה מגיע לאוסקר

אז בעצם הפסטיבל הוא הגורם לחוק ההומופובי?

"אחד הגורמים. ב־2006 לא הייתה פעילות להט"בית ברוסיה. במוסקבה היו ניסיונות לארגן מצעד גאה, אבל זה לא התרומם. כל שנה היו התאספויות של כמה אקטיביסטים וזה תמיד נגמר באלימות ולא משך תמיכה של הקהילה הלהט"בית. ב־2007 ו־2008 התחילו לעבוד בסנט פטרסבורג כמה גופים, בהם קאמינג אאוט שמארגן פעילויות רחוב וסמינרים ו'רשת הלהט"ב' שמספק תמיכה לקבוצות יוזמה בכל רוסיה. עם הפסטיבל התחיל להיווצר מרחב ציבורי לנושאים להט"ביים והתקשורת החלה לכתוב על זה. לפני זה לא הייתה טרמינולוגיה – קראו לנו ורודות וכחולים. בגלל הצלחת הפעילות של כל הגופים, הראינו שהאנשים ברוסיה לא כל כך הומופובים, כשיש להם אינפורמציה הם פתוחים לדיאלוג ומתחילים לשנות את דעתם. מה שעשו הרשויות היה באקלאש לזה. הקמפיין ההומופובי נמשך שנה וחצי עד שפוטין חתם על החוק ב־2013, ובינתיים הקהילה הלהט"בית התחזקה ועוד ועוד אנשים באו לתמוך בפסטיבל. אנשים הבחינו באפליה וזה עורר אותם ללחום למען זכויותיהם, כך שלקמפיין הייתה גם השפעה חיובית".

את בריטית במוצאך. איך הגעת לייסד פסטיבל קולנוע ברוסיה?

"גדלתי בתקופת הפרסטרויקה. הייתי בת עשרה עם מודעות חברתית ורוסיה סקרנה אותי. ראינו בטלוויזיה דימויים מוזרים של אנשים עומדים בתור לאוכל. באוניברסיטה למדתי היסטוריה ועשיתי תואר שני בלימודים רוסיים, בלי לבקר ברוסיה. בתום הלימודים הוצאתי רישיון הוראת אנגלית כשפה זרה ובאתי לרוסיה לעבוד. הגעתי ב־1996 והיה מעניין לראות מה לסביות והומואים עושים וחושבים. בסנט פטרסבורג היו מועדונים שסיפקו מרחב לאנשים להיפגש, אבל זה היה מחתרתי. 99 אחוז מהאנשים שדיברתי איתם אפילו לא חשבו לצאת מהארון. בשביל מה לעשות את זה, זה יעציב את המשפחה. האווירה הייתה מדכאת. הרבה מהמועדונים היו לא נעימים. יכולת לראות שאנשים סובלים מהעמדה שאימצו. חשבתי שצריך לעודד אנשים להיות עצמם כל יום ולא רק פעם בשבוע. לשם כך צריך לשנות את הקונטקסט של איך אנשים חיים, וזאת הייתה ההשראה לפסטיבל – להקרין סרטים כשיטה לפתוח בדיאלוג ולשוחח על שאלות שהיו קשות לרוסיה. לקח זמן עד שב־2007 התפניתי להתרכז בפרויקט. אנחנו רואים את השינויים שהפסטיבל מביא לחיי אנשים. הרבה באים להודות לנו ואומרים שזה אחד המקומות הראשונים שאליהם באו לקבל אינפורמציה. זה דוחף אותך להמשיך למרות הקשיים".

מתוך "באהבה, סיימון", שיוקרן בפסטיבל בסינמטק

הרדיפות נמשכות?

"ב־2015 קיבלנו איום טלפוני שהוטמנו פצצות באולם. נאלצנו לפנות את מרכז הקניות שבו נערך הפסטיבל. בעיתונות פורסם מיד שהמשטרה מצאה את היוזם – זה פשע של חמש שנות מאסר. אבל אחרי כמה ימים שכחו מזה ולא המשיכו בחקירה. במשך כמה שנים פנינו לבתי המשפט וניסינו לאלץ את המשטרה לפתוח את החקירה, אבל זה לא הלך לשום מקום ובסוף ויתרנו. היה אירוע דומה גם במוסקבה ב־2016 והמשכנו עם כל השלבים בבתי המשפט. החודש הגשנו תלונה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם נגד המשטרה שלא פתחה בהליכים נגד המאיימים במוסקבה. חשוב להמשיך, כי סגירת החקירה זאת אפליה ישירה".

ספרי לי על הפסטיבל עצמו.

"כל שנה אנחנו מראים כ־40 סרטים, רובם קצרים. זאת תוכנית קטנה ואין לנו הקרנות מקבילות. אנחנו חייבות להיות באולמות במקרה של איומים ויש בדיקות ביטחון של כל הבאים. התוכנית היא המפתח לקידום השיח. בשנה שעברה אחרי הקרנה של 'Handsome Devil' ניהלנו שיחות על איך זה להיות נער להט"ב ברוסיה. היה ביקוש גדול. צעירים מעל גיל 18 באו לספר על התבגרות בתקופת הקמפיין ההומופובי. אחרי הצפייה ב'נדירה' דיברנו על גידול ילדים גאים ועל החשש שהרשויות ייקחו אותם. דיברנו על החוקים, הזכויות, אסטרטגיות של גידול ילדים. השנה יתקיים ברוסיה המונדיאל, אז בפסטיבל במוסקבה הראינו סרט על הכדורגלן הגאה ג'סטין פשנו ודיברנו על הומופוביה בכדורגל. הבאנו גם את הדראג קווין קונצ'יטה וורסט לשיחה ולהופעה. זה נתן תחושה חגיגית. בכלל אנחנו עובדים עם אנשים מפורסמים. בפסטיבל התארחו גאס ואן סנט, גרג לוגניס, מארק אלמונד וגם איתן פוקס. כשבאים אנשים מפורסמים זה עוזר להשיג כיסוי עיתונאי. קונצ'יטה השיגה כיסוי נרחב, ורובו היה חיובי. כך אנחנו מגיעים לקהל רחב – כ־25 אחוז מבאי הפסטיבל הם לא להט"בים והצופים מאוד רוצים לדבר. זה מראה שאנחנו ממלאים את התפקיד שלנו".

מתוך "מרסי", שיוקרן בפסטיבל בסינמטק

איך בעצם אתם יודעים מי גאה ומי סטרייט בקהל?

"כל מי שבא מתבקש למלא טפסים שבהם אנחנו שואלים על הרקע שלהם, על המיניות, למה באו. הרבה אנשים משאירים פידבק. הלא להט"בים כותבים באריכות כמה מעניין היה להם ושזה המקום הראשון שבו קיבלו אינפורמציה ראויה. לפני זה רק הם קראו תעמולה הומופובית של המדינה. הם אמרו שבעקבות הצפייה בסרטים הם יותר סובלניים".

האם הפסטיבל גם מעודד יצירת סרטים גאים ברוסיה?

"כל שנה אנחנו מזמינים סרטים, וכל שנה אנחנו מקבלים אחד או שניים. לפעמים הם מאוד גרועים ואין טעם להראותם. אחת המטרות שלנו היא לעורר השראה להפקה של סרטים להט"ביים ברוסיה ולפעמים במאים כותבים לנו ושואלים אם נוכל לעזור להם עם מימון. אבל זה כבר מעבר ליכולת שלנו".

את מגיעה לישראל כמה ימים אחרי תום הפסטיבל במוסקבה. איך היה?

"היה נהדר. כל ההקרנות היו מלאות ולא היו מספיק מקומות. במשך ארבעה ימים באו 1,800 אנשים – 600 יותר מאשר בשנה שעברה. כמעט לא היו בעיות. קבוצה אורתודוקסית לאומנית טענה שהרשינו לצופים מתחת לגיל 18 להיכנס, אבל המשטרה באה ובדקה וזה עבר בשלום. אנחנו לא מסכימים עם החוק שמגביל את גיל הכניסה אבל זה האינטרס שלנו לעבוד במסגרתו, כי הקנסות גבוהים מאוד – עד חצי מיליון רובל".

← מני דה גואר ומנהלת Side by Side גוליה סולטנובה ישוחחו עם הקהל בסינמטק, שפרינצק 2 תל אביב, חמישי (7.6) 16:00, 13 ש"ח

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: c422d06bb