טיים אאוט timeout

"לא הבנתי למה בארה"ב מקבלים קומדיות רומנטיות כל כך בקלות ובארץ הקהל יותר ספקן"

| מאת: אורי ברד

גל פרידמן שמח מתמיד על התפקיד שלו ב"ואז היא הגיעה". אחרי הכל, קומדיות רומנטיות הן מצרך נדיר בקולנוע הישראלי, שלא פעם נדרש למנה ברוכה של אסקפיזם. ריאיון

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/07/sizes/BK8_4915H_wo_680_382.jpg
גל פרידמן (צילום: בן קלמר)

מגרש הכדורגל אינו זר לגל פרידמן. בקומדיה הרומנטית החדשה "ואז היא הגיעה", שיוצאת לבתי הקולנוע בחמישי (20.7), הוא מגלם אמנם אוהד שרוף של הפועל חיפה, אך במציאות אהד וגם שיחק בהפועל ירושלים, העיר שבה נולד. "היום אני כבר לא כל כך אוהד", מודה פרידמן (38), שהיה כדורגלן מקצועי עד גיל 23. "ראיתי את הכדורגל בישראל מקרוב והחוויה הזאת קלקלה אצלי את האהבה לתחום. הייתי שחקן המון שנים והבנתי שאין פה תרבות של כדורגל. התחום מנוהל ברובו על ידי אנשים שלא יודעים לעשות את זה כמו שצריך, או שיש להם מטרות אחרות במקום שתהיה להם את התשוקה למשחק עצמו". לאחר סיום פרק הכדורגל, פרידמן נרשם ללימודי משחק בניסן נתיב, ובסיומם החל גם ללמד שם שיעור המתמקד בעבודה קבוצתית, שהוא ממשיך להעביר גם כיום.

ב"ואז היא הגיעה" פרידמן מגלם את עידו, חברו הטוב של גיבור הסרט דן (מיכאל אלוני). דן מתלבט ארוכות לאורך כל הסרט בין שתי נשים ובין קריירה בטוחה כעורך דין לחלום להיות מוזיקאי, ועם חבר נוסף, שולצי (טל טירנגל), השלושה עוברים לא מעט משברים לצד שמחות. משחקי הליגה שבהם הפועל חיפה משתתפת משמשים כמעטפת של הסיפור.

איך עבדתם על הדינמיקה בין שלושתכם? איך הופכים פתאום ל"חברי ילדות"?

"את מיכאל אני מכיר עוד מהתקופה שבה לימדתי אותו בניסן נתיב ואנחנו חברים לא מעט שנים. עוד לפני הצילומים רועי (פלורנטין) הבמאי לקח את שלושתנו לשחק סנוקר. שיחקנו הרבה ותוך כדי המשחקים נוצר חיבור מאוד מעניין וכשהגיעו הצילומים היה לנו קל לשחק את הסצנות האלה. גם אחרי שהסתיימו הצילומים עוד נפגשנו לשחק סנוקר".

הדמות שאתה מגלם, עידו, הוא מצד אחד החבר הטוב ומצד שני מניאק לא קטן וחסר גבולות. אתה נדרש למעברים חדים בסצנות קצרות.

"אני מבין שיהיו צופים שיראו את הסרט ויגידו עליו 'וואלה, איזה מניאק' וגם יהיו צופים שיגידו 'איזה מגניב שהוא הולך עם הדברים שהוא מאמין בהם עד הסוף'. אבל כשאני עובד על דמות, אני בוחר להבין את האנושיות שיש בעשייה שלה. מהבחינה הזאת הסצנות הקצרות מתאימות לעידו – הוא חי בסצנות קצרות, כלומר ממצה רעיון מהר מאוד ועובר לדבר הבא. הוא רואה משהו שבא לו, אז הוא הולך ועושה ולא עסוק במהלכים או בפסיכולוגיות. הוא הרבה יותר פשוט ממני. לי בחיים יש חפירות של 'מה זה אומר?' ו'למה אני ככה?'. עידו לא חופר בעצמו וזאת בשבילי מתנה לשחק מישהו שנהנה מהחיים שלו יותר ממני".

ואז היא הגיעה

מתוך "ואז היא הגיעה"

לאחר סיום לימודיו בניסן נתיב לוהק פרידמן לשורה של סדרות וסרטים, בהם "בופור" ו"המשגיחים", שעליו זכה ב־2012 בפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר כשהוא גובר על שחקנים ותיקים כאלון אבוטבול ודב נבון. השנה הוא גם הופיע ב"מעבר להרים ולגבעות" של ערן קולירין והצטלם לעונה השנייה של "מתים לרגע" שמשודרת בימים אלה ב־HOT. אבל העשייה התובענית ביותר של פרידמן היא במסגרת אנסמבל ציפורלה, שפרידמן הוא אחד מתשעת מייסדיו והוא, כהגדרתו, "מפעל חיים של כל מי שבקבוצה. היינו באוסטרליה, איטליה ובניו יורק, שם הופענו מעל 120 הצגות ועכשיו אנחנו שואפים להגיע לעוד מקומות". בזכות ציפורלה גם הכיר את אשתו, המפיקה מיקה תימור ("צל של אמת"), לאחר שהגיעה לסייע לאנסמבל בהפקת מופעים. השניים שיתפו פעולה מקצועית גם בסרט הקצר "חם" ששודר ב־yes לפני כשנתיים.

עד לפני כמה שנים כמעט לא הופקו בארץ סרטי קיץ. קומדיות רומנטיות הן מצרך נדיר אף יותר.

"וזאת הסיבה המרכזית שסקרן אותי להשתתף בסרט הזה – הניסיון להתמודד ולפצח את הז'אנר של הקומדיה הרומנטית. מהרגע שלוהקתי לסרט שאלתי את עצמי לא מעט למה בארצות הברית מקבלים קומדיות רומנטיות כל כך בקלות ובארץ הקהל יותר ספקן כשזה סרט מקומי. אז הלכתי וראיתי את כל הסרטים הרלוונטיים: 'החתונה של החבר שלי', 'נוטינג היל' וכו' – והבנתי שחלק מהקסם הוא ההסכמה של השחקנים לשחק בז'אנר, שהוא לא פחות ערך מאף ז'אנר אחר אבל יש לו את הייחודיות שלו. אתה רואה את בן סטילר או ג'וליה רוברטס, הם באים לעשות המון פאן ויוצאים מהם דברים מדהימים. חשוב שיהיו גם סרטים כאלו בישראל – סרטים אסקפיסטיים קלילים הם קריטים ומהותיים להתפתחות של התרבות בישראל. כל ניסיון ליצור כאן קומדיה כזאת הוא חשוב והלוואי שיהיו עוד".

ואז היא הגיעה

מתוך "ואז היא הגיעה"

על מה אתה עובד עכשיו?

"בסוף אוגוסט, במסגרת עונת התרבות בירושלים, אני מעלה מופע שיצרתי עם רננה רז, כולו בריצה, כשהקהל רץ יחד איתי".

תשובה לא שגרתית לשאלה שגרתית.

לא הבנתי. מה זאת אומרת? הקהל חייב להיות בכושר? יש בכלל במה?

"אנחנו לא מדברים על מרתון אלא על ריצה קלה יחסית. זה קורה בחוץ, בנינו מסלול מדהים שעובר בחלקים היפים של העיר ואני, כירושלמי במקור, מספר לקהל סיפורים אישיים מהעיר בצד סיפורים כלליים, כשהקהל שומע אותי באוזניות וכולנו תוך כדי רצים".

"ואז היא הגיעה", מחמישי (20.7) בקולנוע

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 624d517d4844f5