טיים אאוט timeout

אייל שכטר הופך את שייקספיר בקברו - וחולם למות על הבמה

| מאת: אמיר סומר

השחקן והמוזיקאי (אבטיפוס) בטוח ששייקספיר היה מתהפך בקברו לו היה רואה איך מציגים את מחזותיו היום, והיה מתהפך פעם שנייה אם היה רואה את המופע החדש ששכטר משתתף בו

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/03/sizes/שכטר-כל-הגדלים_H_wo_680_382.jpg
אייל שכטר (צילום: יולי גורודינסקי)

"המטרה כרגע, לפחות שלי, היא למות על הבמה", אומר אייל שכטר בעודו שוטף כלים. "איזושהי במה. תיאטרון או מוזיקה. העיקר לא לגמור את החיים שלי בבית. יום אחד אני אתפגר ככה, בהופעה, בשביל להביך את כולם. סוג של יוסי אלפנט, רק ממש על הבמה עצמה ולא מעט אחרי. זה יכול להיות כיף לא נורמלי גם בשביל הקהל. הם לא יידעו מה לעשות עם זה". שכטר (53) עוצר את השיחה ומבקש משתי הבנות שלו, שפרצו בצהלה הביתה, לחכות שיסיים את הריאיון. אולי הוא לא רוצה שישמעו את הנבואות שלו.

בינתיים – אולי בזכות התפיסה הזאת – שכטר מתנהל בעולם כאילו ימות מחר. אבטיפוס, הלהקה שלו שהתאחדה לא מזמן, נכנסת בקרוב להקליט שירים חדשים (אלבום הקאמבק, "הודעה לנוסעים מחוץ לזמן", התקבל היטב על ידי המבקרים והקהל בשנה שעברה), ועכשיו הוא משחק בכמה הצגות בצד פרויקט חדש שבו הוא ישיר, ינגן ויאלתר – "שייקספיר מתהפך בקברו", המדמה את החוויה האותנטית של התיאטרון האליזבתני.

"זה רעיון מטורף של הבמאית דליה שימקו. היא החליטה לקחת את שייקספיר ולעבוד איתו כמו שעשו בתקופה שלו. שחקן היה מקבל רק את השורות שלו, לא של האנשים האחרים, והוא היה צריך ככה לקפוץ לתוך המים של ההצגה. דליה רצתה ללכת בכיוון הזה, רק לעשות לא מחזה שלם אלא קטעים מכמה מחזות של שייקספיר, ואף אחד לא יודע בדיוק מה קורה בתוך הסצנה עצמה. זה לא מתוכנן, והפרטנר שלך יכול להפתיע אותך".

אז למה ששייקספיר יתהפך בקברו? נשמע שזה ממש מתאים לו.

"הוא היה מתהפך פעמיים. תבין, אם היית שחקן שייקספירי אמיתי לא הייתה לך שום אפשרות לנתח את הדמות שלך, לפחות בהתחלה. היו זורקים אותך לזירה ולאט לאט היית מתמודד עם הדבר הזה ומתחיל להבין את המקום של הדמות בעולם. אז שייקספיר היה מתהפך פעם ראשונה כשהוא היה רואה איך כולם לומדים את הטקסטים שלו ויושבים על כל מילה, ובפעם השנייה כשהוא היה רואה את ההצגה שלנו ומבין שפתאום חזרו למתכונת הישנה שלו".

אייל שכטר (צילום: יולי גורודינסקי)

בסוף הצליח לעבור למאה ה-21. אייל שכטר (צילום: יולי גורודינסקי)

לא למדת משחק, איך התגלגלת לעולם הזה?

"בערך בזמן שאבטיפוס החלה את דרכה ידידה ביקשה שאשחק באיזה סרט סטודנטים שהיא עשתה. אני חושב שממש שם, ברגע הזה, הכל התחיל. בהתחלה לא רציתי, עניין אותי מוזיקה, לא חשבתי שזה התחום שלי. אבל היא שכנעה אותי ובאותה שנה זכיתי בפרס השחקן באיזו תחרות שבה הסרט הזה השתתף. זה הדליק אותי, פתאום מדיום אחר, פתאום עוד מקום להתרחב אליו, אבל ממקום מאוד פשוט ומטופש. אשכרה ילדון שאומר, 'אני יכול לשחק אותה גם שם'. אבל אם זה היה נשאר ברמה השטחית הזאת, של עוד אפשרות להתפרסם, זה בטח לא היה ממשיך עד היום. היה שם כנראה משהו הרבה יותר עמוק, פשוט הייתי צריך לעבור עוד כל מיני מהמורות ודרכים עקלקלות, כי לא למדתי משחק, אבל זאת הייתה דרך מאוד מעניינת. התיאטרון הגיע מאוחר יותר, כשכבר הייתי בטוח ובשל, כשהבנתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות. שזה הבית".

כל זה נשמע חיובי, אבל את המעבר למאה ה־21 שכטר עשה ברגל שמאל. בשנת 2002 הוציא אלבום סולו אלקטרוני, "פעם אחרונה שאני ככה". "אחרי הפירוק של אבטיפוס נכנסתי לאיזו תקופת מעבר ארוכה מאוד", הוא מסביר על הבחירה בשם, "הנישואים שלי התפרקו. סרט ששיחקתי בו קיבל ביקורות מאוד לא טובות. נכנסתי לחובות. הכל יחד נפל עליי וסוג של ריסק אותי. זה התחיל בשנת 2000. לקח לי איזה חמש שנים לנקות את עצמי מכל התחושות האלה ולהפוך דף. כל השנים האלה לא עבדתי ודי השתוללתי, שרפתי את כל הכסף שהיה לי מאבטיפוס, והיה כסף. למדתי שלפעמים צריך לרדת לביבים ולעבור דרכם. השם של האלבום הוא חלק מהעניין הזה. כל האלבום מסמל את התקופה הזאת: את האלקטרוניקה, כי מאוד עניינו אותי מועדונים בתקופה הזאת. היה אשכרה אנדרגראונד אלקטרוני חזק מאוד בתל אביב וזה היה חלק ממני לגמרי. חייתי את זה, הייתי שם. בשם של האלבום ניבאתי את זה שאני לא יכול יותר להתחבא מאחורי המסכות של העבר, מאחורי להיות אייל שכטר. משהו היה מקולקל שם. אז פירקתי את עצמי ובניתי מחדש".

"שייקספיר מתהפך בקברו", תמונע, שונצינו 8 תל אביב, שישי (21.4) 13:00, שבת (22.4) 18:00, 70 ש"ח

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 750d02952ce142a498