טיים אאוט timeout

נותנים בארוק: כך הפכה אופרה בת 330 שנה למופע עדכני ומסקרן

| מאת: יעל שוב

אקרובטיקה, אלמנטים של קרקס ומראה של סרט פנטזיה – "דידו ואניאס" הקלאסית עולה באופרה בהפקה שמורכבת כולה מישראלים, ובלי טיפת טכנולוגיה עכשווית

מתוך "דידו ואניאס"

“דידו ואניאס" מאת הנרי פרסל הייתה האופרה הראשונה שהועלתה על ידי האופרה הישראלית החדשה ב־1985, כמעט 300 שנה אחרי הצגת הבכורה המתועדת שלה בפנימיית בנות בלונדון ב־1689. היא מבוססת על הפואמה האפית “אניאדה" מאת וירגיליוס ומספרת על אהבתם הטרגית של מלכת קרתגו והנסיך הטרויאני ששרד את המלחמה שתוארה ב"איליאדה". קינתה של דידו, אחרי שאניאס עוזב אותה, היא אחת האריות היפות ברפרטואר האופראי, ולצד אינספור ביצועים קלאסיים היא זכתה להיות מושרת גם על ידי ג'ף באקלי ואליסון מויה.

את ההפקה החדשה ביימו הצרפתים ססיל רוסה וג'וליין לובק, שנפגשו בשנת 2000 כאשר למדו פנטומימה אצל מרסל מרסו, והפכו לזוג על הבמה ומחוץ לה (יש להם ילדה בת 5). יחד הם יוצרים מופעים המשלבים פנטומימה, אקרובטיקה, בובות ומחול, והם עצמם מעצבים את התלבושות, הבובות, התפאורה,התאורה והכוריאוגרפיה. לפעמים הם גם מופיעים כפנטומימאים. “דידו ואניאס" שלהם, שנראית על גבול סרט הפנטזיה, הועלתה לראשונה ב־2014 באופרה של רואן, ומשם המשיכה לעוד בתי אופרה באירופה. בישראל הם משחזרים את ההפקה עם צוות כל ישראלי של אקרובטים, זמרים ונגני בארוקדה – קולקטיב הבארוק הישראלי – שמחליפים את התזמורת הרגילה של האופרה. רק את הניצוח הם השאירו לאיתן שמייסר, שגם מנגן בצ'מבלו.

מתוך "דידו ואניאס"

עוד כתבות מעניינות:
המופע ההונגרי שעושה מחווה לתרבות היהודית שנעלמה
מצאנו את הג'וב הכי מגניב בתיאטרון
הכוריאוגרפית ש"השתלטה" על להקת בת-שבע

לפי הליברית האופרה מתרחשת בארמון המלוכה של דידו, אבל אתם דמיינתם אותה עמוק בים.

רוסה: “האופרה מתרחשת בעיר הנמל קרתגו, לכן חשבנו על הים והסלעים ודמיינו את המכשפה כתמנון. זה גם מסמל את העולם הפנימי של דידו – את התחושות שלה ואיך שהיא מדברת על מוות".

לובק: "יצרנו את הים באמצעים של מלאכת יד – בדים מתנועעים, בובות ותאורה. לא השתמשנו בווידיאו כפי שעושים באופרות היום. רצינו לחוש את הרעיון של ‘טכנולוגיה' בארוקית בלי לחקות הפקה בארוקית. כדי להרשים את הקהל היום כמו שהתרשמו במאה ה־17 אנחנו צריכים למצוא משהו שונה ממה שאנשים רגילים לראות, ולכן חשבנו שדווקא דברים ידניים יכולים להיות יותר מרשימים מאשר טכנולוגיה עכשווית".

מתוך "דידו ואניאס"

יש הרבה אקרובטיקה ואלמנטים של קרקס.

לובק: “אנחנו באים מעולם הפנטומימה. למדנו אצל מרסל מרסו ואחר כך עבדנו בקרקס. ‘דידו ואניאס' היא פנטזיה עם מכשפות, ובשבילנו זאת הזדמנות לשלב סוגים שונים של אמנויות. במקור המקהלה שרה על קופידון, אז נתנו לו גוף והעלינו אותו על הבמה. אנחנו משתמשים בשפת האקרובטיקה לא רק בשביל הרושם אלא כדי להדגיש את הרגשות של הדמויות. אנחנו עובדים עם הסולנים על משחק פיזי ומסוגנן, לא דבר שהם מורגלים בו. סביבם נעים הרקדנים והאקרובטים שמייצגים את המקהלה. את המקהלה עצמה העברנו לבור התזמורת".

לאורך כל האופרה?

שמייסר: “כן, 24 זמרי המקהלה עומדים עם התזמורת. זאת פעם ראשונה שמעלים בארץ הפקה בארוקית כל ישראלית. באופרה בארוקית התזמור גמיש כי המוזיקה לא נכתבה בשביל הנצח, כתבו מלודיה בסיסית והמלחין הופיע עם המוזיקה והשאיר מקום לאימפרוביזציה. היו תווים נפרדים לנגנים השונים, לכן אין גרסה אחת סופית של התווים, והמנצח יכול לבחור את הכלים. הוספנו לאוטה, תיאורבו, גיטרות בארוק, ואני מנגן בצ'מבלו. עוצמת הצלילים של הכלים האלה חלשה משל הכלים המאוחרים יותר, אז הרמנו את בור התזמורת כדי שיראו וישמעו אותם יותר טוב".

לובק: “בדרך כלל אנחנו מביאים את הצוות האקרובטי שלנו. הפעם ביימנו אקרובטים ישראלים והיינו צריכים לבנות מחדש את המופע. בדרך כלל באופרות משתמשים ברקדנים לצורכי קישוט, כאן הם הדרמה. אבל אין רקדני בארוק בישראל, זאת אסתטיקה שונה לגמרי. במקור הרקדנים לבשו תלבושות כבדות ונעלו עקבים גבוהים. הם לא הניפו רגליים באוויר. אז הרקדנים צריכים לעשות פחות ממה שהם רגילים, ולהתחבר למוזיקה אחד לאחד. גם את האקרובטים היינו צריכים לאמן לטכניקות של פנטומימה כי הם כאן לא רק כאקרובטים אלא כמופיעים, והם צריכים לגלם את הרגש והדרמה".

רוסה: “זה תיאטרון טוטאלי, בגלל זה אנחנו מעצבים הכל. כשעובדים עם קבוצה גדולה כל אחד רוצה להוסיף את הקונספט שלו, ולפעמים אנחנו מאבדים את החוט והמשמעות".

מתוך "דידו ואניאס"

איך העבודה עם זמרים ישראלים?

לובק: “האווירה נינוחה כי אנשים מכירים זה את זה. כמו משפחה גדולה. לפעמים כשיש זמרים מכל העולם יש מתח בשבוע הראשון וצריך לשבור את הקרח".

שמייסר: “עשינו חזרות מוזיקליות עוד לפני שהם באו. בדרך כלל כשבאים זמרים מכל העולם יש זמן קצר לחזרות. באופרת בארוק זה לא אפשרי כי הקישוטים המוזיקליים כל כך קשורים לזמרים מסוימים וכמנצח אני חייב להכיר את הזמרים יותר טוב".

בדרך העבודה שלכם, אם זמר חולה ברגע האחרון אי אפשר להחליף אותו.

לובק: “קרה לנו בהפקה של ‘חליל הקסם' בלייז' שהזמר ששר את תפקיד הגיבור טמינו הודיע יום לפני שלא יוכל להגיע. הזמר שהחליף אותו לבש שחור וישב בצד הבמה, ואני לבשתי את התלבושת ועשיתי את התפקיד בפנטומימה".

מתוך "דידו ואניאס"

← "דידו ואניאס", האופרה הישראלית, שד' שאול המלך 19 תל אביב, שישי (1.6) 13:00, שבת (2.6) 21:00 וראשון (3.6) 20:00, 192־438 ש"ח

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601