טיים אאוט timeout

דראג להמונים

| מאת: יוסי בראומן

אחרי שנים על הבמה, שני ניסיונות כושלים להעלות מופע והרבה עבודה קשה - רביעיית הדראג "פאות קדושות" מוצאת את דרכה ללב המיינסטרים במופע חדש בצוותא

ציונה פטריוט. צילום: זיו שדה

בהתגודדות השגרתית בפואייה של צוותא, לפני תחילת המופע החדש של רביעיית הדראג פאות קדושות, זיהיתי כמות גדולה במיוחד של זוגות סטרייטים בעשור השישי לחייהם. אלה נצפו מתחככים כתף אל כתף עם הומואים צעירים, חלקם צעירים מאוד, שמצדם ניצלו דקות אחרונות לפני כיבוי האורות לשיטוט אחרון בגריינדר – קומבינציה קהלית די יוצאת דופן. "המופע שלנו פונה באמת לכו־לם", מסבירה לי דיוה די (דן יאיר), מי שפחות או יותר המציאה את הדראג הירושלמי לפני כשני עשורים. "יש גבול כמה אתה יכול להצליח בקהילה, וחוץ מזה אנחנו מחפשים להביא את האמנות שלנו החוצה".

"אימא שלי באה עם חברות שלה, גיסתי באה עם ההורים שלה שמביאים את החברים שלהם שמביאים את הילדים שלהם", מוסיפה ציונה פטריוט (יובל אדלמן), אולי הדראג קווין המפורסמת בישראל כיום. "יש כאלה שיזהו במופע את שולי נתן, ויש שיזהו את ביונסה ובריטני. כל אחד מוצא את עצמו בחיקויים שלנו".

יש לי הרגשה שבמופע הקודם שלכן העזתן יותר. היה הומור פנים־אוחצ'תי, אבל הוא גם נגמר בנאמבר ממש רציני שבו הורדתן את כל השמלות והפאות ושרתן בלייב את "מהו גבר בשבילכם". הלכתי הביתה בשוֹק, עם דמעות בעיניים. המופע הזה הוא נטו בידור.

ציונה: "וטוב שכך. המופע הקודם היה יותר לקהילה. כרגע חשוב שיכירו את פאות קדושות כארבע מלכות דראג, וברגע שנהיה ה־דבר נוכל לצאת באמירות יותר כבדות. הפעם ממש התעקשנו על הפקה סטרייטית, מיינסטרימית".

"אנחנו כבר הרבה זמן עובדים ביחד ומנסים להיכנס למיינסטרים", מסכימה טלולה בונט (טל קלאי), דיוות חיי הלילה והאינסטגרם של תל אביב. "עד עכשיו היו כל מיני גיחוניות קטנות, אבל סוף סוף מצאנו את הבית יחד עם ציפי מייזלר ויואב חיימובסקי המפיקים ואמיר פרישר גוטמן (במאי המופע, י"ב), וכל המארז הכללי".

"בהתחלה אמרו לציפי 'אל תיכנסי להפקה הזאת כי תיפלי'", מספרת קיארה דופלה (ליאור כהן), הבייבי ספייס של הלהקה. "אמרו לה שהשוק בעייתי, שאין טוק שואוז, שאין איפה לייחצן, ומעבר לזה מסוכן לקחת מופע שבסטריאוטיפ שלו הוא של גייז. סטרייטים תמיד נהנו על הדרך מההופעות שלנו, אבל הפעם נדמה שהצלחנו לפצח הומור שיצחיק סטרייטים".

טלולה: "היא הייתה יכולה לשבת בפיליפינים עם קוקטיילים במעמדה, אבל היא לא ויתרה כי יש פה פוטנציאל ענק: כל ישראלי הכי סטרייט בעולם שייסע לתאילנד יבקר שם במופע של ליידי בויז, ואין סיבה שכל הקהל הזה לא יבוא אלינו. וכולם מדברים כל הזמן על התלבושות".

אגב, אתן מחליפות כמות לא אנושית של תלבושות בהופעה הזאת. כמה שמלות יש לכן, שאלוהים יעזור לי?

ציונה: "רק אני אישית מחליפה 30 שמלות ו־16 פאות. ספרתי. אין מופע, גם לא 'קברט', שמחליפים בו 120 תלבושות בערב. יש לכל אחת מאיתנו מלביש או מלבישה משלה מאחורי הקלעים, והם עובדים לא פחות קשה מאיתנו, בדממה מוחלטת. דיברתי עם קיארה השבוע על זה שבמהלך ההופעה אנחנו לא נפגשות מאחורי הקלעים – כל אחת בפינה שלה עם המלביש שלה במשך חמש שניות בממוצע, ואז יוצאת חזרה לבמה".

תמונה קבוצתית. פאות קדושות. צילום: זיו שדה

תמונה קבוצתית. פאות קדושות. צילום: זיו שדה

המופע החדש של פאות קדושות – שנפתח בסקירה היסטורית של מדינת ישראל אגב סקירת מסדר הדיוות הלאומי (החל משושנה דמארי וכלה בנינט) – נולד הודות לערבי המחווה שלהן לזמרות הגדולות באוויטה – ליין שהן מריצות בהצלחה כבר שנים, בדרך כלל בנוכחות הכוכבות, שנהנות מצדן מכל רגע.

ציונה: "בערב המחווה המוצלח במיוחד שעשינו לציפי שביט, ניגשה אלינו המנהלת שלה, ציפי מייזלר, ואמרה 'את זה אני רוצה', וכך יצאנו לדרך שנמשכה ארבע שנים: עברנו במאי אחד שעבד איתנו במשך שנה וציפי גנזה את המופע, אחר כך באה עוד במאית, ובמשך תשעה חודשים בנינו מופע של 50 דקות, ואז ציפי שוב ראתה ואמרה 'זה לא זה'".

קיארה: "שני מופעים שהלכו לזבל. אבל אז הגיע החיבור עם שלמה משיח, מכותבי 'זהו זה', שבהתחלה לא רצה לכתוב לנו ואמר לציפי 'מה לי ולדראג', אז הרמנו לכבודו ערב באוויטה, רצינו שיראה ויתרשם מאיתנו. עשינו לו את כל הנאמברים הרגילים, ובסוף ההופעה הוא ניגש אלינו ואמר: 'תקשיבו, זה אחד המופעים שהכי נהניתי בהם'. ואכן, בזכותו יש גם במופע הנוכחי כמה קטעים מהמופע ההוא באוויטה שהוא התעקש שניקח איתנו למופע הזה".

ציונה: "כמו הקטע של ריטה שאני עושה. הוא נכנס ליוטיוב ולמד את הדמויות שלנו ובנה את המופע לפי הדמויות – דיוה די היא הזקנה, קיארה הטיפשה, טלולה הכוסית ואני השמנה".

יצא לכן להתקוטט על נאמברים? יש זמרת שכולן רצו לחקות?

קיארה: "יש דמויות שיותר מאחת מאיתנו עושה, כמו ריטה, אבל יש זמרות שספציפית ברור לנו מי תעשה כי אנחנו סוחבות מטען של שנים, למשל ירדנה ארזי שברור שטלולה תחקה אותה".

טלולה: "יש מקרים יותר דינמיים, למשל במקרה עפרה חזה. בהתחלה דיוה די עשתה את עפרה, ואז ראינו שבמהלך העבודה זה לא מסתדר מבחינת הטיימינג ועפרה עברה לקיארה. בעניין הזה אתה יכול לדמיין מריבות ואגואים, אבל זה לא היה כי למדנו לעבוד כלהקה מעבר למה שהיינו עושות עד עכשיו. אנחנו גם מרימות קטעי משחק הפעם".

קיארה: "שחדשים לכולנו, אגב".

טלולה: "לא לכולנו".

קיארה: "לרובנו. רק לך לא בעצם, רק אתה השחקן".

ציונה: "אין מישהי במופע שיותר בולטת מהשנייה. כולן מקבלות אותו זמן במה. שמנו לב לזה בזמן העבודה כדי שלא ייווצר הריב המתבקש".

פאות קדושות בקדם האירווזיון 2013:

מה אתן עושות כשנגמרת הופעה?

ציונה: "נופלות. זה אירובי של שעה וחצי".

דיוה די: "שאלו אותי מה האורך של המופע, ועניתי שבשבילי הוא שישה וחצי ק"מ".

אם היה לכן רק נאמבר אחד לעשות כל החיים, באיזה הייתן בוחרות?

ציונה: "ריטה. זו הדמות שאני הכי אוהבת לעשות. למרות שהדמות שאני הכי מחכה לה בהופעה הזו זה קובי פרץ".

קיארה: "שרית חדד. כל פעם שאני יוצאת בתור שרית, אומרים שאני נראה בול כמוה".

טלולה: "ירדנה. כל שיר של ירדנה".

דיוה די: "אם אני צריכה להצטמצם לשיר אחד, אני מתה".

לא התחלתן למצות את הליפסינק? אתן עושות את זה כבר כל כך הרבה זמן.

טלולה: "אנחנו לא עושות רק ליפסינק, אבל במסגרת הזו אנחנו מוכרות את סוג האמנות הזה, ולזה אנחנו מוסיפות את המערכונים, שזה משהו שלא עשינו עדיין. עד עכשיו היו קטעי קישור וסטנד־אפ".

יש לכן מערכון על טראומות השואה שחוויתן בטיול בברלין. זה מבוסס על סיפור אמיתי?

טלולה: "פחות או יותר. תמיד כשישראלים נוסעים לברלין, השואה נוכחת. זה משהו שיש לך במטען הגנטי שלך כיהודייה. אנחנו מספרות על איך אנחנו נוסעות לברלין להופעה, ותוך כדי כל מה שאתה גדל עליו פתאום קופץ החוצה. אתה רואה בברלין את כל הישראליות מהטיולים המאורגנים הולכות שם ואומרות: 'יו, תראו איזה יופי הנאצים עשו פה', 'הייתי בקניון של הנאצים' וכאלה".

אתן לא מתגעגעות קצת לתקופה אלטרנטיבית וחשוכה יותר של הבר שושן הירושלמי, שבו נפגשתן כולכן על הבמה לראשונה? לעשות משהו יותר קטן, פוליטי, קברטי?

קיארה: "כבר היינו שם ועשינו. היום אנחנו רואות כמה ביקוש יש לזה בשוק, וזה מטורף. אנחנו מופיעות בלי סוף".

טלולה: "אנחנו ממשיכות להופיע במועדונים, אבל יש גבול לכמה אתה יכול לעשות על ארגז הפוך. בין דר, דאן דאט. כל אחת מאיתנו עברה לפחות עשר שנים על הבמה בדראג. תמיד שואלים אותי עד מתי אני אעשה דראג, ואני עונה: 'עד שאפסיק לחדש'".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb