טיים אאוט timeout

חופש התנועה

| מאת: נטע הלפרין

הרקדן והכוריאוגרף חופש שכטר קופץ בין מדינות באירופה, מעלה מופעים בבמות הנחשבות בעולם ומתגעגע לישראל, אבל לא היה רוצה לגור פה. ראיון

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/05/sizes/chofesh-schechter-by-Jake-Walters-1_H_wo_680_382.jpg
חופש שכטר. צילום: ג'ייק וולטרס

חופש שכטר מגדיר מחדש את המושג "עסוק". בארבעת החודשים האחרונים שהה הכוריאוגרף הישראלי, המתגורר ב־12 השנים האחרונות בלונדון, לא יותר משבועיים בביתו במצטבר. "הופענו בהולנד, בוונקובר, באדינבורו ונסענו לסיור ראשוני בהודו לקראת סיור שיתקיים בספטמבר. בטח היינו גם בעוד כמה ערים שאני לא זוכר כרגע", הוא מנסה להישאר ערני ומחויך דרך הסקייפ למרות התשישות. "הכל אינטנסיבי מאוד, וככה זה פחות או יותר בחמש השנים האחרונות. יש לי ילדה בת שנה וחצי, מה שמוסיף לחגיגה, כך שלאחרונה אפילו לשבת קצת בבית קפה הפך לפריבילגיה. אני נהנה מאוד ושמח בחלקי, אבל עסוק יותר מזה אני לא רוצה להיות".

זירת המחול הישראלית הנפיקה בשנים האחרונות כמה יוצרים שעושים חיל ברחבי העולם; שכטר, שמשמש אמן שותף בתיאטרון הלונדוני הידוע Sadler's Wells הוא אחד הבולטים שבהם. להקתו, המוגדרת כלהקת הבית של תיאטרון Brighton Dome, מופיעה ברחבי העולם בהצלחה, כשבמקביל הוזמן שכטר ליצור עבור להקות נחשבות כגון סידר לייק האמריקאית, ברן בלט השווייצרית וקנדוקו הבריטית. באופן פרדוקסלי, דווקא הפרויקט הנוכחי שלו, כמנהל אמנותי אורח בפסטיבל ברייטון היוקרתי, שמתקיים החודש ומושך אליו מאות אלפי מבקרים, נתן לו הזדמנות לנוח רגע.

"לפני שנתיים פנה אליי מנהל הפסטיבל והציע לי את התפקיד. הסכמתי מיד. זה היה נראה לי כמו משהו שונה לגמרי ממה שאני עושה בדרך כלל ומלבד זאת, מזמן פנטזתי להיות בברייטון שלושה שבועות ברצף. כלהקת הבית אנחנו מופיעים בפסטיבל מדי שנה, אבל מרוב עבודה אנחנו לא מספיקים לצפות ביצירות של אחרים, כך שתמיד נותרת תחושה של החמצה. תיארתי לי שאעשה פרויקט כזה בגיל 60 או 70, אבל אני מרוצה מאוד שזה קורה עכשיו", הוא צוחק. שכטר מצטרף לרשימה של פיגורות כבריאן אינו, אניש קאפור או כלת פרס נובל לשלום אונג סן סו צ'י – כל אחד מהם כיהן כמנהל אמנותי אורח בברייטון והתווה קו מנחה משלו ליצירת האטמוספרה הייחודית של הפסטיבל.

להקתו של חופש שכטר. צילום: גבריאל זוקה

להקתו של חופש שכטר. צילום: גבריאל זוקה

שכטר מתאר את מה שהנחה אותו בבחירת העבודות כמשיכה לאאוטסיידרים. "אני מתעניין בעבודות שעוסקות בהגירה, באנשים שמאירים ביצירה שלהם על המקום שממנו באו או על זה שהם גרים בו מעמדה של אנדרדוג. עיסוק בעקירה, הגירה וזהות מעניין אותי מאוד".

זו סוגיה שאתה מרגיש גם ביומיום?

"מעניין לבחון אותה במקום כמו אנגליה, שבשנים האחרונות מורגשת בה מעין פניקה בכל מה שנוגע לזרים. פוליטיקאים כמו נייג'ל פרג' מדברים על לנקות את אנגליה מזרים וההשפעה שלהם הולכת וגדלה. לא מזמן נשלח אליי הביתה פלייר בסגנון הזה, עם שמי וכתובתי רשומים עליו. אני מניח שכמי שהייתה אימפריה ושלחה גרורות לכל מקום בעולם, הבריטים מתקשים להתמודד עם מצב שמתפרש כאובדן שליטה על מה שקורה אצלם בבית. יחד עם זאת, כל אדם שני כאן הוא מהגר, כך שמרגישים את הקונפליקט".

מבין שלל העבודות שבחר לפסטיבל, מציין שכטר את המיצג "British Library" של האמן Yinka Shonibare, שעטף ספרים בבדים אפריקאיים צבעוניים והטביע עליהם שמות של מהגרים משפיעים הפועלים בבריטניה לצד שמות של מתנגדים להגירה. "הוא מצהיר שהשמות מייצרים את החברה וזה היה חזק מאוד. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה מישהו התייחס אליי כבריטי והגדיר את המושג הזה מחדש. זה בטוח גם קשור לאפקט המצטבר של צפייה ביצירות נוספות שקשורות בהגירה, אבל זו הייתה חוויה שאפשרה לי להסתכל על עצמי באור אחר".

בקרוב תהיה לשכטר הזדמנות נוספת לחוות את עצמו באור מחודש, כשיגיע עם להקתו להופיע בפסטיבל ישראל, שייפתח בירושלים ב־29 למאי, כחלק משיתוף פעולה בין הפסטיבל למועצה הבריטית. להקתו של שכטר, יליד ירושלים ולשעבר רקדן בלהקת בת שבע, תעלה בפסטיבל את "אימא פוליטית", עבודה שהועלתה לראשונה בפסטיבל ברייטון ב־2010 ומאז הוצגה במגוון ערים בעולם וקצרה שבחים רבים.

להקתו של חופש שכטר. צילום: גבריאל זוקה

להקתו של חופש שכטר. צילום: גבריאל זוקה

כיצד אתה חווה את העבודה אחרי שצברה קילומטראז' כזה?

"כל פעם בצורה אחרת, תלוי בעיקר כמה רחום אני על עצמי באותו ערב. אם אני מרגיש שניצלנו את החלל באופן הכי טוב ושכל הרגעים עובדים, אני נהנה מזה. אבל אני בעיקר נהנה מההרגשה שאנשים מצרפת, מיפן או מטיוואן יכולים להתחבר אליה בדרכם. הרבה אנשים נוטים לקשור את העבודה לישראליות או ליהדות, אבל אני חושב שהעבודה מבטאת יותר מזה; מבחינתי היא חוקרת את האופן שבו אנחנו מתנהגים, הפתטיות שבנו, התלות שלנו, חוסר האונים, הצורך בכוח של הקבוצה וההישרדות של האדם הקטן בעולם של מאבקי כוחות – זה מרגיש כאילו כל אחד מתחבר לשם מהמקום שלו, כאילו זה שייך לכולם וזה כיף".

למרות שמה, אתה תמיד מדגיש בראיונות שבעיניך זו לא עבודה פוליטית.

"נכון. אני לא אומר דרכה לאנשים מה לחשוב או מה הדרך הנכונה, אלא מציג שאלות. עבודה שיש בתוכה אג'נדה ברורה מאוד היא עבודה שקשה להתחבר אליה. לעומת זאת, עבודות שמעוררות שאלות הן מעניינות יותר; הן מציבות לצופה אתגר, מגרות את החשיבה וגם אם הוא לא ייקח את זה הלאה כשייצא מהאולם אולי משהו נטמע בו מאותה חוויה".

אף פעם לא הופעת בירושלים ככוריאוגרף. מרגש אותך לחזור?

"מאוד. הופענו ב־2008 במסגרת מחולוהט במשכן האופרה וזאת הייתה חוויה מדהימה. לפני ההופעה היו לי חששות שאנשים לא יאהבו את העבודה. ישראלים נוטים להגיד בדיוק מה שהם חושבים וזה לא תמיד קל. מצד אחר, הם גם מאוד מפרגנים למי שמצליח מחוץ לישראל, כך שבסופו של דבר התגובות היו חמות וחיוביות והרגשתי מאוד בבית. אני מתרגש לקראת ההופעה בירושלים, בא לי לראות את הקהל מגיב, בא לי לראות אותה שם בעצמי".

אפרופו להרגיש בריטי, יש לי תחושה שאתה מתכוון להרגיש בריטי לעוד הרבה זמן.

"להיות היום מחויב למקום שהוא, כל מקום, נראה לי מיותר, כי אז אני לא פתוח לחיות את החיים בצורה מאושרת במקום שהכי מתאים לי. כרגע אני בלונדון וטוב לי עם המשפחה, עם העבודה ועם האנשים שסביבי. לא היה לי קל בארץ. הרגשתי שאני צריך מרחק, להבין מה קורה בתוך עצמי ולהפריד את זה ממה שקורה בארץ, וזה עבד בשבילי. גם בהקשר הפוליטי, התחושה של חוסר האונים, שאי אפשר לעשות כלום כדי לשנות את כל הבעיות תסכלה אותי מאוד. אני אוהב להגיע לבקר את המשפחה, אבל כרגע החיים שלי במקום אחר".

חופש שכטר יעלה את "אימא פוליטית" במסגרת פסטיבל ישראל בירושלים, חמישי ושישי (29.5־30.5)

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb