טיים אאוט timeout

האם אתגר קרת ישרוד את המעבר לתיאטרון?

| מאת: יעל אפרתי

"צינורות" הפך להצגת יחיד על בדידות ואי התאמה, וכדי לשמור על רוח המקור הרחיק היוצר יובל המאירי עד למפעל כדי להקליט צליל של בדידות

יובל המאירי ב"צינורות" (צילום: אלה ברק)

במרכז "צינורות" של אתגר קרת עומד נער שאובחן כ"סובל מבעיות תפיסה חמורות". הוא עובר לבית ספר מקצועי ובסופו של דבר מגיע לעבוד במפעל צינורות. יום אחד הוא שם לב לתופעה מעניינת: הגולות שהוא משחיל לתוך הצינורות נעלמות ולא יוצאות מהצד השני. הנער, שאינו מצליח להתאים לשום מקום שאליו הוא מגיע, מחליט לבנות לעצמו צינור מיוחד כדי שיוכל גם הוא להיעלם.

"נמשכתי לסיפור זה ולא כל כך הבנתי למה", מספר היוצר יובל המאירי שהפך את הסיפור הקצר – חלק ממקבץ באותו השם מ־1992 – לגרעין הצגת היחיד החדשה שלו. "במשך השנים התייחסתי אליו, הזכרתי אותו וציטטתי ממנו, ורק אחר כך התחלתי להבין למה הוא כל כך מדבר אליי".

בסיפור מגיע הנער דרך הצינור שבנה ליקום מיוחד שאליו הגיעו כל מי שנמאס להם מהעולם (וגם כל הגולות הנעלמות). "אני בטוח שהרבה מאיתנו מסתובבים בעולם בתחושה שיש מציאות או מקום שבהם יש להם סיכוי טוב יותר להתאים ולקבל הכרה. זאת פרשנות מאוחרת שלי לסיפור, אחרי ששנים ניסיתי להבין אותו באמצעות השכל וההיגיון. הבנתי שזה לא ילך והחלטתי לתת לתיאטרון לדבר".

יובל המאירי ב"צינורות" (צילום: אלה ברק)

איך תרגמת אותו לבמה?

"בהתחלה הכנסתי להצגה הרבה טקסט. דיברתי את הסיפור, אבל הבנתי שזאת טעות – הסיפור עומד בפני עצמו. ויתרתי לגמרי על הטקסט ונשארתי רק עם התפאורה והאביזרים, אבל בשלב האחרון החזרתי אותו. גיליתי שכשאין טקסט נוצר מקום לרעיונות מורכבים יותר, שאינם מילוליים, לדוגמה העובדה שהצינורות קיבלו חיים משל עצמם. נוצר תהליך של האנשת הצינורות שכבר לא הסתפקו בתפקיד התפאורה".

המאירי מספר כי תחילת הדרך שלו עם ההצגה נרקמה במפגש שקיים עם בני נוער בפנימייה. "עשיתי איתם סדנה של תיאטרון חפצים. השתמשתי בסצינה הראשונה בהצגה, שהיא על חריגות, על הנער שמוגדר כסובל מבעיות תפיסה חמורות. ההתרגשות בקבוצה היתה כל כך גדולה ושם הבנתי שאני הולך לעשות את זה".

למה החלטת להציג לבד?

"ההצגה עוסקת גם בבדידות – הגיבור שלא מוצא את עצמו מגיע למפעל גדול לצינורות ומחפש שם דרך להתחבר למשהו, למישהו. אבל בעיניי זו לא הצגת יחיד. יש בה הרבה דמויות בדיוניות וחפצים כמו מסוע שעובד הרבה, וגם המוזיקה משתתפת איתי בהצגה. מובן שמאחורי הקלעים יש לי הרבה שותפים שעזרו לי לפצח את מבנה המחזה ולמקד את תשומת הלב בדברים הנכונים".

ומה נשאר מהאתגר קרתיות?

"אני חושב שהיא טבועה בסיפור, היא הגרעין של ההצגה שממנו יצאתי לדרך משלי. בהתחלה היו לי הרבה ספקות, ניסיתי לחשוב אם אני קורא נכון את הסיפור וחששתי להרחיב אותו, כי כל הזמן שאלתי את עצמי אם קרת היה חותם על מהלך כזה או אחר. בשלב מסוים הבנתי שאין כאן נכון או לא נכון, שהסיפור חייב לעבור דרכי".

כדי לעשות את זה ביקר המאירי במפעל אמיתי לצינורות. "הרוטינה של עבודת הפועל השפיעה עליי מאוד ונכנסה להצגה, וגם הרחבתי על מערכת היחסים של הפועל עם מנהל המפעל המהנדס שמוזכר בקצרה בסיפור. אפילו המוזיקה היא משם –
כדי להשיג סאונד של ריקנות ובדידות הקלטתי במפעל בזמן העבודה, גם אחרי שכולם הלכו הביתה".

יש דברים שהשמטת מהסיפור המקורי?

"היו הרבה ניואנסים שאהבתי מאוד ונאלצתי לוותר עליהם כדי לא להיות מילולי מדי. יש קטע שבו הגיבור מספר שבעקבות האבחון שעשו לו הוא נשלח לבית ספר לנגרות, ושם התברר שהוא 'סובל מאלרגיה לנסורת והועבר למגמת רתכות'. זה פרט שולי ומקסים בעיניי. איך הברנש הזה פשוט לא מתאים לשום מקום, ובסוף החלטה שרירותית ומשונה מגלגלת אותו למצוא פריצת דרך".

← "צינורות", תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב, ראשון (4.2)

← שני (5.2) 20:00, 40־60 ש"ח. לאחר המופע יתקיים מפגש עם אתגר קרת שיקריא סיפור שטרם פורסם

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb