להקת האינדי הפלסטינית אפו והשליחים לא מוכנה לשיר על הסכסוך

כשהסולן גר בירושלים והנגנים בגדה המערבית, עצם האפשרות לקיים הופעה יכולה להיחשב הצלחה. היום Apo and the Apostles כבר מרשים לעצמם לפנטז על הופעה בפסטיבל גלסטונברי. שירים על הסכסוך? תשכחו מזה

Apo and the Apostles
Apo and the Apostles
25 באוקטובר 2017

כששואלים את אפו סהגיאן, סולן אפו אנד דה אפוסטלס, איך התחיל הסיפור של הלהקה, התשובה שלו נשמעת כמו התחלה של סרט. חבר'ה מירושלים ובית לחם חברו לאוסטרלי וקנדי כדי לנגן בפסטיבל בירה בטייבה שליד רמאללה ב־2013. תוך שבועיים הם בנו סט של עשרה שירים, השמועה נפוצה, הם הופיעו גם בבית לחם וברמאללה, ותוך פחות משנה כבר היה להיט, "Baji Wenek" (שבינתיים הגיע ליותר ממיליון צפיות ביוטיוב). אבל כמו בכל סרט יש בעיה. והבעיה, כשזה נוגע ללהקה פלסטינית, היא הדבר הבסיסי ביותר שמוזיקאים צריכים – חופש תנועה.

>> لقراءة المقال بالعربيه
>> To read this article in English

"אני מהרובע הארמני בירושלים", מספר סהגיאן על הקהילה שהיום מונה פחות מאלף איש – בשיאה בשנות ה־40 היא מנתה כ־15 אלף איש. "פיראס הארב ופייר טאוויל מבית לחם. הבסיסט הראשון שלנו, ג'ואל ת'ורפ, היה מאוסטרליה, ואמיר הנדאל החליף אותו ב־2015. קארים מורקוס, הגיטריסט הראשון שלנו, מקנדה, אבל הוא עובד בחו"ל – הוא עדיין מנגן איתנו לפעמים, אבל בשאר הזמן אנחנו מנגנים עם גיטריסט מקומי, ויקטור קאוואס. השם אפו והשליחים נוצר כשהלהקה צחקה עליי שאני מנהיג טוב לב אבל חדור מטרה ושליחות".

"אנחנו שקועים במוזיקה ובחוויה כשאנחנו מנגנים" (צילום: טארק כראם)
"אנחנו שקועים במוזיקה ובחוויה כשאנחנו מנגנים" (צילום: טארק כראם)

איך היית מתאר את הסאונד של הלהקה?

"זו מוזיקה שמחה, רוק למסיבות, אבל יש הבדל בין שירי האולפן שלנו לבין שירי ההופעות. באופן בסיסי זו מוזיקה שנועדה לגרום לך לזוז ולהרגיש טוב – מוזיקה למוצאי שבת. ועם זאת, יש לנו כמה שירי סול, ואנחנו כל הזמן מנסים לחדש ולהתרחב. אני מדבר אנגלית, ארמנית, ערבית ועברית, וגם חברי הלהקה האחרים מדברים כמה שפות. אז השירים שלנו נכתבים בכמה שפות, ועכשיו יש לנו גם שיר שכולו בשפה שהמצאנו בעצמנו".

מהו התהליך היצירתי של הלהקה?

"כולנו כותבים יחד את המוזיקה והשירים. אני המלחין העיקרי, ואם המילים באנגלית אז אני כותב גם אותן. אם השיר בערבית אז אני כותב רק את הפזמון, ומחבר את המילים עם פיראס, או לפעמים עם ויקטור. בדרך כלל יש לי רעיון לשיר שלם בראש, ואז כולנו נפגשים לג'אם סשן כדי לראות אם זה עובד, וזה לפעמים מוביל אותנו באופן אורגני ליצירה של משהו אחר לגמרי. לפעמים אנחנו חושבים על משהו יחד, למשל השיר 'לינה' שכתבנו פיראס, פייר ואני כשעשינו יחד על האש".

במה עוסקים השירים?

"באהבות עבר. אבל עם וייב חיובי".

מה לגבי פוליטיקה, הסכסוך?

"לא, אנחנו נצמדים רק לרעיון של אהבות עבר – גם בריאיון הזה, וגם בשירים שלנו".

איפה הלהקה מקליטה את האלבומים ואת הקליפים שלה?

"אנחנו מקליטים בבית לחם כי אנחנו נמצאים כאן, ויש כאן אולפן הקלטות חדש באיכות טובה ובמחיר סביר. את הקליפים צילמנו בכל מיני מקומות. הקליפ ל'באג'י וונק', למשל, צולם בירושלים, ברמאללה, ביריחו ובבית ג'אלא. צילמנו קליפים גם ביפו ובמג'דל שמס. הקליפ האחרון שלנו, 'I Left Long Ago', צולם בים המלח, בחוף הים ליד יפו, ובעיר העתיקה בירושלים. אבל קשה למצוא מקומות לצלם בהם, גם בפנים וגם בחוץ, כי אין לנו גישה למקומות רבים. אז אנחנו תמיד צריכים לצלם באותם מקומות, באותם ברים מקומיים ספורים, או שאנחנו נדרשים להיות מאוד יצירתיים כדי להמציא סצנות חדשות מכלום. צילמתי כמה מהקליפים שלנו בעצמי, כמו הקליפ ל'פיל זמאן', אבל באחרים שיתפנו פעולה עם במאים מקומיים".

מגבלות התנועה הופכות אותם ליצירתיים. אפו אנד דה אפוסטלס
מגבלות התנועה הופכות אותם ליצירתיים. אפו אנד דה אפוסטלס

מה היו האתגרים וההצלחות הגדולים ביותר של הלהקה עד כה?

"האתגר הוא ללא ספק היעדר הנגישות. אנחנו מקבלים הצעות להופעות בכל האזור, אבל חברי הלהקה שלי צריכים אישורים כדי להיכנס לישראל, אז פעמים רבות היינו צריכים לבטל הופעות או לדחות אותן. אני מניח שההצלחה העיקרית שלנו היא שכשאנחנו מצליחים להופיע – הרבה אנשים באים, אז יש לנו קהל טוב וזה כיף גדול".

האם המדיה החדשה תרמה להצלחה של הלהקה?

"היא תרמה וגם פגעה. הרשתות החברתיות עוזרות לנו להפיץ מידע על ההופעות שלנו ולעדכן את המעריצים. אבל בלי זה כנראה היינו מרוויחים קצת כסף – כיום אנשים לא קונים אלבומים, הם פשוט מקשיבים ביוטיוב, ויש לנו שם הרבה צפיות. אז כשחתמנו על חוזה עם מחלקת המזרח התיכון של חברת יוניברסל להקלטת האלבום הבא שלנו, הם אמרו לנו שעכשיו מדובר בעיקר בשירותי סטרימינג, לא במכירת אלבומים. עבור מוזיקאים זה מאוד קשה, כי אתה צריך להתחלק ברווחים עם המפיץ, 60־40 או 50־50. כדי להרוויח משהו אתה צריך קהל עצום, לפחות 2־3 מיליון צפיות, ולנו יש רק מיליון. עם הטכנולוגיה של היום והרשתות החברתיות, נראה שהדרך היחידה להרוויח כסף היא דרך מכירת כרטיסים להופעות. אז כולנו מתפרנסים בדרכים אחרות, חוץ מפייר שמצליח להתפרנס ממוזיקה כי הוא מלמד באקדמיה בבית ג'אלא ומנגן בלהקות אחרות. אנחנו מקווים שיום אחד נוכל לעשות את זה במשרה מלאה, אבל הסיכויים קטנים מאוד – כיום הלייבלים לא משלמים לך ואפילו לא נותנים סכום כלשהו מראש כדי שתקליט אלבום. אתה צריך לשלם מכיסך על כל הוצאות היצירה, ההקלטה והמיקס של האלבום שלך, והם רק עוזרים עם ההפצה והשיווק ברגע שיש מוצר מוגמר".

איפה הופעתם, והאם נתקלתם בבעיות כלשהן בהופעות?

"בינתיים הופענו בבית לחם, ירושלים, רמאללה, ביר זית, יפו, תל אביב, נצרת, מג'דל שמס, ירדן, צרפת והולנד. אף פעם לא היו לנו בעיות, ולא נתקלנו בגזענות שכוונה כלפינו במהלך ההופעות. אבל גם אם זה היה קורה, כנראה לא היינו שמים לב – אנחנו שקועים במוזיקה ובחוויה כשאנחנו מנגנים".

מה השלב הבא?

"אנחנו מתכוננים להוצאת האלבום הראשון שלנו שכולו באנגלית, 'Saving a Dead Sea'. אנחנו עובדים עליו כבר שנה, והוא ייצא בסתיו. אנחנו גם עובדים על כמה שירים חדשים בערבית בשביל הסצנה המקומית. היה אמור להיות לנו קיץ מפוצץ בהופעות אבל היינו צריכים לבטל הרבה מהן בגלל משבר אל אקצא. ב־7 ביולי הופענו ברמאללה כחלק מפסטיבל 'ליאלי סף – לילות קיץ'. אחר כך ניגנו במופע צדקה בירושלים שהוקדש לנבחרת הכדורגל הארמנית, ג'רוסלמייט הומנטמן, ב־8 ביולי, ואחר כך בפסטיבל הבירה שפרדס בבית לחם ב־19 באוגוסט. הצלחנו להשיג ויזות לאנגליה וניגנו בלונדון ב־24 באוגוסט, בפסטיבל גרינבלט ב־25 באוגוסט וב־Vale Earth Fair בגרנסי ב־27 באוגוסט. אחר כך היו הופעות ב־7 וב־8 בספטמבר בירושלים ובבית לחם. החודש הופענו בשפרעם, במג'דל שמס ובחיפה, ואנחנו מקווים שיהיו עוד הופעות ברחבי העולם. נשמח לנגן יום אחד בגלסטונברי, על במת הפירמידה. זה החלום!".