אבל איך בעצם עושים את זה?

קנו עגלה צרה // עדי עוז

כל הורה לעתיד שמע סיפורי אימה על הדם הניגר בחדר לידה, על שנים ללא שינה ועל ההתנחלויות שהסבתות יקימו בסלון ביתו. אבל נדמה שמעט מדי הורים זוכים לשמוע על המאבק הקשה מכולם שמגיע יחד עם העגלה: הקרב על המדרכה.

מדרכות עירוניות, כידוע, הן ג'ונגל, וכמו בכל ג'ונגל – התינוקות הם החלשים ביותר. טוסטוסים, פחי אשפה, ערסים שחונים על המדרכה (ושיהיה ברור: אם חניתם על המדרכה, אתה ערסים חסרי התחשבות שראויים לשריטה עמוקה על האוטו), אופניים קשורים שתמיד יפלו בשנייה שהעגלה שלכם תעבור לידם – כולם אויבי תינוקות שהופכים כל הליכה עם עגלה לניסיון תמרון שמחייב אסטרטג ברמת מטכ"ל. לכן בבואכם להביא ילד עירוני לעולם, ההחלטה החשובה ביותר שעליכם לעשות היא לבחור בעגלה הצרה ביותר שיש בשוק. שיקולים כמו קיפול מהיר, מותג נחשב או אסתטיקה ראויה הם מותרות שיכולים להרשות לעצמם אנשים שחיים במודיעין. אם אתם מסתובבים בתל אביב, כל שעליכם לעשות הוא לבוא לחנות עם מטר ולמדוד את העגלה הצרה ביותר, זו שתופסת הכי פחות מרחב בחלל. זה לא יגן עליכם מהקקי של הכלבים, אבל ייתן לכם יתרון יחסי על המתחרים.

אם הילד מנוזל ומתקשה להירדם, שימו ליד המיטה צלוחית עם בצל חתוך לפרוסות. האדים יעלימו את הנזלת למשך הלילה וכולכם תוכלו לישון, אם כי בלוויית ניחוח קליל של חומוסייה

תמיד, אבל תמיד (!) תסתובבו עם מגבונים בתיק// דניאלה דורון

יודע כל הורה לילד מעל גיל שנתיים שצמד המילים הכי מזעזע לשמיעה הוא "אימא/אבא, קקי". זאת בהנחה שהילדים כבר למדו לדבר ויכולים להצהיר בקול על כוונתם להרוס את הרגע ולהחליט להפעיל את המעיים במרץ דווקא כשאתם באמצע רחוב שומם מכל בתי עינוגים שיש בהם שירותים. עם ילדים מתחת לגיל שנתיים הדבר, כמובן, צפוי בכל רגע נתון, לכן לא משנה בני כמה הילדים שלכם – קחו מגבונים כשאתם יוצאים מהבית! גם אם חשבתם שעברתם את הגיל, גם אם אמרתם: "מה, זה רק לחמש דקות. לקחת אותו מהגן ולחזור, מה כבר יכול לקרות?". מה שיכול לקרות זה שתיאלצו לגרד את תכולת הקיבה של צאצאיכם מרצפת החניה שהתפלחתם אליה, בשארית העלה שנותרה נקייה אחרי הניגוב.

(מיותר לציין שמגבונים הם פק"ל גם בכל הנוגע לניקיון לכלוך דביק כתוצאה מצבירת צבעי מאכל מגובשים – קרטיב – או כל מאכל אחר שרובו נשאר על הילד/ה).

טיפ: קחו את החבילה הכמעט גמורה של המגבונים, כך שיתפסו כמה שפחות מקום בכל, אבל בכל (!) תיק.

תתעצלו, לא יקרה כלום // דניאלה דורון

 אחרי שלב ההכחשה, הכעס, המיקוח והדיכאון מגיע שלב ההשלמה – אתם לא ההורים הכי מושלמים בעולם, וזה בסדר. השאלה היא רק איך לעבוד עם זה כדי שאף אחד אחר לא יגלה. הזמן שבו הכל מגיע לכדי פיצוץ הוא כמובן הבוקר, כשהבית נמצא בסיר לחץ מטורף וצעקות ה"אין לי זמן" שלכם נמהלות בקריאות התפעלות מהשטות האזוטרית היומית שלהם (במקרה הטוב) או קריאות "לא רוצה לגן" (במקרה הרע). כדי להתמודד עם השעה הזאת שמשאירה לכם טעם רע בפה לכל שאר היום, צריך הרבה יצירתיות שמבוססת על ההנחה הבאה: מי שטרח במוצ"ש, יירגע בראשון. ראשית, הלבישו אותם לילה קודם בפיג'מה שהיא למעשה הבגדים של מחר לגן. זה חורף, הם לא מזיעים וכך הרווחתם לפחות רבע שעה. את הסנדוויץ' של הגן אפשר בהחלט להכין ערב קודם (עוד שבע דקות), וגולת הכותרת – אין באמת סיבה להביא תיק לגן. התיק הזה ובקבוק המים שצמוד אליו כמו פטריק לבובספוג יכולים להישאר ת־מיד בגן, ואתם רק תביאו בכל פעם את הקופסה הקטנה עם הסנדוויץ' ותמלאו את המים שם. ככה תחסכו עוד כמה דקות ועוד היסחבות מיותרת שגוררת הוראות מיותרות ותתחילו את הבוקר, עצלנים אך מרוצים.

טיפ: אם הורה של חבר לוקח את הילד שלכם מהגן, זכרו להגיד לו שחלילה לא ייקח מהגן את התיק!

דניאלה דורון היא תסריטאית ומנחת סדנאות כתיבת תסריט DraftRishon

אל תפחדו להתעמת עם המורים שלהם // חנה בית הלחמי

לכאורה, לא פשוט להיות הילד/ה שלי: אימא עם נוכחות ציבורית לא אורתודוכסית בעליל, בעלת טור נשכני בעיתון מקומי, יו"ר ועד הורים, מארגנת מחאות רחוב שכונתיות, חַדוֹרית, רדיקלית, קולנית, שמאלנית, אתאיסטית ופמיניסטית בעיר בורגנית, מסורתית ושמרנית מהמרכז ימינה, אייקון אינטרנטי שהפייסבוק שלה פעיל יותר משל רוב הילדים. מהמקום הזה, אני מביטה לעתים בתדהמה בהורים שמצנזרים ביקורת שולית על המורה כדי לא לפגוע בסדר הטוב או בילד/ה שלהם/ן. הרי אם כל מה שאני עושה רק תורם לילדיי, למה לעשות סיפור מביקורת אזוטרית על השאלות בחשבון?

אלה השני גרוש שלי על צנזורה עצמית של הורים: מורות חשות יראה ברוכה וחיובית מהורים מעורבים. היינו: מה שמזיק לילד/ה שלכם, הוא דווקא השתיקה. אמרה לי פעם מנהלת בית ספר, שככל שלא נעים להיות מבוקרת על ידִי (זכרו: הביקורת צריכה להיות תמיד עניינית, בנימוס מנומק ובטון ידידותי) – בכל פעם שהיא רואה את הילד שלי, היא זוכרת את אימא שלו. הוא האחרון שהיא תפלה לרעה. אלה שייפלו בין הכיסאות בכיתה הצפופה מדי הם הילדים של ההורים ששותקים כדי לא להזיק להם. זה שהילדים שלכם "מסומנים" על ידי המורה – זה דווקא מצוין, כל עוד הגישה שלכם/ן היא "בואו נפתור את הבעיה יחד" ולא התנשאות אדנותית של אלה שיודעים/ות טוב יותר מהמורה איך לעשות את העבודה שלה. למערכת החינוך די ברור שאכפת לי מה הם מפמפמים לילדים שלי, וגם שאני מוכנה לעזור בשינוי. האיזון הקדוש הוא במעורבות, לא בשתיקה.

חנה בית הלחמי היא מנחת קבוצות ומאמנת ארגונית, עוסקת גם באקטיביזם פמיניסטי־פוליטי ברשת

התשלום למעונות היום של ויצ"ו ונעמ"ת הוא מדורג ונעשה על פי הכנסה לנפש במשפחה. הסכום שמעליו אין סבסוד הוא הכנסה ברוטו של 5,500 ש"ח לנפש. לידת ילד נוסף יכולה להקטין את שכר הלימוד של אחיו במאות שקלים בחודש

שמרו על הטלפון שלכם // חמוטל לוין

"מה חמודי, משעמם לך? בוא, תראה מה יש לאימא. בוא, בוא תראה. מה זה? זה אייפון! רוצה? רוצה את האייפון של אימא? קח, מתוקי, קדימה. רק אל תפיל. רואה את זה? מה יש פה? אלה תמונות, נכון. ומי זה בתמונה? מי זה? נכון! זה אבא! רוצה לשחק משחק? קדימה. בוא נשחק. נלחץ על התמונה של אבא, נצמיד את האייפון לאוזן… ככה… ותיכף אבא יגיד 'הלו'! ואז מה אומרים? מה אומרים לאבא, מתוקי? נכון! ילד חכם! אומרים לו 'אבא, אולי תבוא כבר הביתה? אני מתגעגע!' בדיוק מתוקי. בדיוק ככה. ומה אומרים לאבא כשהוא שואל אם אימא שלחה אותך להתקשר? אומרים לו לא, נכון, מתוקי? יופי, ילד טוב. קדימה, זה מצלצל. לך תדבר עם אבא. יופי, מתוקי. אימא רק תנוח פה קצת על הספה בינתיים".

היערכו מראש // חמוטל לוין

עכשיו, ממש ברגע זה, קחו הפסקה קטנה ממה שאתם עושים, שלחו יד אל הטלפון והקדישו חמש דקות למשימה שתעשה את החיים שלכם קלים הרבה יותר. קלים כל כך עד שתוכלו במשך שנה לפחות להתנשא בלב על כל ההורים האחרים, מזניחנים חסרי תקנה שכמותם. בחמש הדקות המדוברות שימו לעצמכם תזכורות בקלנדר. עוד ועוד תזכורות, כמה שרק תצליחו להעלות בדעתכם. שימו לעצמכם תזכורת להזמין תחפושת מחו"ל בדיוק שלושה חודשים לפני פורים. שימו תזכורת לכבס את החולצה הלבנה שלושה ימים לפני מסיבת ראש השנה. להכין שקית עם עיתונים וקרטונים למִחזור שבוע לפני ט"ו בשבט. לקנות סלסילות קש קטנות כמספר הילדים בבית וגביעי מילקי מוקטנים כמה ימים לפני חג השבועות; כדי שתהיו מוכנים לרגע שבו תתבקשו לשלוח למחר טנא מלא, ולדאוג לצילום משפחתי מחמיא, ייצוגי ומודפס שבועיים לפני יום המשפחה.

זכרו, גננות ומורות לא חושבות שההורים עובדים בשבילן, הן יודעות את זה בוודאות. אם אחת מהן הודיעה לכם שצריך לשלוח אחד מכל הנ"ל שלושה ימים ויותר לפני מועד המסירה המיועד, דעו שנפלתם על קדושה שיש לתגמל ביחס נעים ובמארזים נדיבים של ללין בכל חג ומועד. האחרות ישלחו את ההודעה יומיים לפני בשמונה בערב וירגישו שעשו לכם ג'סטה רצינית. אל תתנו להן לראות שמשחק הסאדו הקטן הזה פועל עליכם.

חמוטל לוין  היא כותבת ב־Time Out ובעלת האתר gam-yeladim.com ששם לו למטרה בין השאר לשלוח תזכורות מסוג זה להורים

בגדים קונים רק בסוף עונה – אתם הרי יודעים מה המידה שלהם עכשיו ויכולים לנחש מה תהיה המידה שלהם בשנה הבאה, אז למה לא לנצל את הסיילים שרשתות האופנה מציעות?