הבעלים של אדרת מאמינה שהקורונה תעודד צרכנים לקנות יד שנייה

ביום קורונה חשוך אחד, לאחר 16 שנה שבהן מנהלת אופירה אובר את אדרת (ובשנה האחרונה גם את ארגמן, החנות הצמודה), היא נאלצה לסגור את אחד ממוסדות היד שנייה הוותיקים והאהובים בעיר. "זה היה מוזר וסופר קשה. באותו לילה בכיתי, אבל מפני שאני אדם אופטימי, בוקר אחרי זה קמתי וישר הסתכלתי על הצד החיובי".

מה היה הצד החיובי?
"החלטתי שאני מתחילה בדבר שאנשים ביקשו שנים ולא עשיתי – משלוחים. התאפסתי על עצמי תוך שנייה. זה היה עסק די מורכב כי לא יכולתי לבוא לחנות בגלל ההגבלות. מצאתי את עצמי משנעת מלא סחורה לבית, מצלמת ומעלה לאינסטגרם".

אז בעצם פתחת מחסן בגדים בבית שלך?
"בדיוק. כל הבית מתוקתק ומסודר כל הזמן, אבל באזור מסוים פשוט עמדו שקים על שקים של בגדים. חלק מהשליחויות עשיתי בעצמי. אפילו לא הגעתי לעשרה אחוזים ממחזור המכירות, אבל זה היה משהו שעזר לחיזוק הקשר עם הלקוחות. אנשים היו כל הזמן על מסכים והתגובתיות הייתה יותר גבוהה. עשה לי טוב להתעסק במשהו חוץ מאוכל, עציצים והילדים שלי. מצאתי את עצמי מתאמצת על טי שירט ב־50 ש"ח".

זה בטח היה לא פשוט מבחינה רגשית.
"כל מה שרציתי הוא רק לחזור לחנות. המהות של אדרת וארגמן היא להיות עם אנשים. גם היה לא פשוט שהעובדות היו בחל"ת, אני הרי אחראית לפרנסה של שישה אנשים".

אדרת חזרה לעבוד יום לאחר הכרזת התקנות החדשות. אתן מקפידות על התו הסגול?
"אחרי שהחלו קניונים להיפתח, וזארה ופוקס התבכיינו וקיבלו מענקים מהמדינה, אמרתי פאק איט. אנחנו עדיין מחטאות ומנקות, אבל אני לא מגבילה לשני אנשים בחנות. זה כאילו המדינה והעירייה אינן מסונכרנות – מבחינת המדינה אני עסק קטן ועצמאי ולא קיבלתי שקל, אבל העירייה עומדת בכל התנאים והכללים: ויתרו על הארנונה, לא היו פה פקחים. האווירה בעיר היא שמדרבנים את העסקים לחזור, זה הראש של חולדאי".

כבר לא מתאמצת על טי שירט ב-50 ש"ח. אופירה אובר בארגמן (צילום: ארגמן)

איך המכירות עכשיו?
"אנחנו ב־50 אחוז מכירות יחסית לעונה. עוד אין תנועה. אנשים קיבלו את הכאפה שאין להם עבודה ואין להם כסף לקנות. התל אביבים הצעירים שעובדים בתחומי המסעדנות וחיי הלילה עדיין בחל"ת. היום למשל הקופות עומדות כמעט על אפס. בחיים זה לא קרה לי".

את מודאגת?
"לא. אני יודעת שהעסק שלי טוב ומתפקד וזה לא קשור אליי. אני דווקא מרגישה שתחום היד השנייה יקבל בוסט גדול בזכות החיבור של הקורונה למשבר האקלים. אנשים ישבו בבית, קיבלו ברייק מהחיים והתחילו לעשות את הקישורים בין היפר צרכנות למצב העולם. יש ממש שיח שמחבר את המשבר הזה לצרכנות נכונה. כמו שעכשיו אנשים יוצאים לכיכר דיזנגוף בלילה במקום לצאת לבר, ככה הם יקנו יד שנייה ויחסכו כסף".

האם המשבר הזה שינה את איך שאת מתנהלת עסקית היום?
"הייתי תמיד בן אדם ששומר ליום סגריר, לכן גם הצלחתי לשרוד. היום אני מפזרת הרבה פחות מזומן בתמורה לבגדים, רוכשת את הסחורה לאט יותר, צמצמתי עובדים והשעות התקצרו. אחד הדברים המצחיקים זה שעכשיו אני עושה את כל הכביסה בבית, זה מטורף. אני ממש אוהבת לעשות כביסה".

יש לך תחושת "אמרתי לך"? הרי כל השנים האלה דבקת ביד שנייה מתוך מודעות אקולוגית.
"כן, אבל אני כל החיים ככה. תמיד הסתכלו עליי ואמרו מה זה הדבר הזה, מה היא עושה, ואני ידעתי שזה הדבר הנכון, אבל אני לא באה לעשות דווקא".