מי ידע שהמנגינה ההיא של האוטו גלידה כל כך גזענית?

אוטו גלידה בניו יורק (צילום: שאטרסטוק)
אוטו גלידה בניו יורק (צילום: שאטרסטוק)

החלטורה השנואה של מיכאלנג'לו, למה בסרטים אומרים "פאק" רק פעם אחת והתיאוריה של כל הסדרות האמריקאיות. מהיום לומדים משהו חדש לפני השינה

26 בפברואר 2020

אוטו גלידה הוא אחד הסמלים הכי תמימים ומתוקים של הילדות. רוח קיצית קלילה, קולות ילדים משחקים ואדם אחד קסום שמגיע משום מקום כדי למכור ארטיקים מרכב צבעוני. כיף, בסך הכל. אבל לפעמים גם מאחורי האקט התמים ביותר מסתתרת היסטוריה אפלה, והפעם אני לא מדבר על פדופיליה מרומזת, אלא על מנגינה אחת עם עבר מעורר חלחלה. מי ידע שהשיר ההוא של האוטו גלידה כל כך גזעני?

יש כמה מנגינות שמנוגנות ברמקולים של אוטו גלידה, אבל המנגינה המוכרת ביותר מתבססת על שיר מ-1916 של נגן הבנג'ו הארי סי. בראון, שהיה מוכר כמשתתף במופעי וודוויל ובמופעי מינסטרל – הלוא הם מופעי הבידור בהם לבנים עם בלאקפייס הלעיגו אפרו-אמריקאים. כדי להבין עד כמה השיר גזעני לא צריך לעשות הרבה יותר מלקרוא את השם שלו. "!Nigger Love a Watermelon, Ha! Ha! Ha" לא רק מתחיל במילה פוגענית (יאפ, גם ב-1916), אלא גם מתבסס על סטראוטיפ מוכר ותמוה על חיבתם של עבדים לאבטיח.

>> עוד "חכמים בלילה"

השיר, שיצא כסינגל רשמי בחברת התקליטים קולומביה (שהוציאה לרבות הימים מוזיקה של אמנים שחורים רבים, מבילי הולידיי ועד ביונסה), מבוסס גם הוא על מנגינה של שיר עם אמריקאי מראשית המאה ה-19 בשם "Turkey in the Straw", שבעצמו השאיל חלק מהלחן המדבק מבלדת פולקלור אירית בשם "The Old Rose Tree". המנגינה התגלגלה למופעי המינסטרל במהלך שנות ה-20 המאוחרות של אותה המאה כמעין מוזיקת נושא של דמות בשם Zip Coon, שהיוותה בדיחה נבזית על שחורים שניסו להתקבל בחברה "מתורבתת". תחשבו על הפילוסים של "ארץ נהדרת", רק על שחורים ובאמריקה הגזענית של אחרי מלחמת האזרחים. הארי סי. בראון רק עדכן את המילים לתקופתו, אבל ההקשר הגזעני כבר היה בסביבה מאה שנים לפניו.

אז איך בדיוק השיר הזה התגלגל לרמקולים של אוטו גלידה? חנויות גלידה בראשית המאה ה-20 נהגו לנגן שירי מינסטרל פופולריים בכניסה כדי למשוך לקוחות, והשיר הזה הפך לפופולרי במיוחד בעקבות ההתייחסות הישירה שלו לגלידה (בפתיחה הזמר מכריז שאבטיח הוא "הגלידה של האנשים הצבעוניים". יאק). אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהאוטו גלידה הפך לדרך חדשה להפיץ את הסחורה, הותקנו ברכבים האלה תיבות נגינה מיושנות (כמו אלו שרואים בסרטים עם בלרינה עליהן, רק בענק) שניגנו שוב ושוב את השיר מחוץ להקשר המקורי שלו. תחשבו על זה כמידע עזר לדיאטה, כי מעכשיו בכל פעם שתשמעו אוטו גלידה רק תרצו להקיא.