ביס של נחמה
חופשת סקי שהשתבשה הובילה את דני מוג'ה ובני משפחתו למסעדה האהובה עליהם בוונציה
חופשת הסקי המשפחתית בדולומיטים עמדה השנה בסימן שלג, הרבה שלג, יותר מדי שלג. בלילה שבין חמישי לשישי ירדו על הכפר פֶּקוֹל שבעמק זוֹלדוֹ עשרות סנטימטרים של שלג. בבוקר, מבעד לערפל, ניתן היה להבחין שמתקני הסקי לא פתחו את שעריהם. הברכה הפכה לקללה. תחזיות מזג האוויר איימו שהמצב ימשך במשך כל הימים הקרובים. ביקשנו להחליף אתר לחופשתנו הקצרה, אך דלת המוסך מאנה להיפתח בשל השלג הרב שנערם לפניה. וממילא, כך הסבירו לנו, לא נוכל לצאת מן הכפר ברכב רגיל שהרי מפולת שלג עצומה חוסמת את הדרך היחידה אל הכפר ולכוחות החילוץ ייקח כמה ימים לפתוח אותה.
מצאנו את עצמנו לכודים בבקתה, ללא מוצא, במשך כל סוף השבוע. זקני הדולומיטים לא זוכרים מזג אוויר שכזה: את החולים והזקנים פינו כוחות חילוץ של הצבא, ואת הלחם המעט שנשאר במכולת היחידה שבכפר מכרו לנו בחצי מחיר. הוספנו על הלחם, גבינה ובצל והקדשנו עצמנו לספרים, משחקי קלפים, ושמיכות פוך. יממה אחת לפני מועד טיסתנו ארצה הצלחנו לחלץ עצמנו מן המקום תחילה נגררים בעליה בעזרת טרקטור כבד, ואחר כך מתגלגלים לאיטנו בזהירות במורד הכביש בואכה וונציה (הודנו בליבנו לאל-על על שחנכה לאחרונה קו ישיר בין תל-אביב לעיר התעלות).
היינו מתוסכלים. הרגשנו שמגיע לנו להתנחם והחלטנו לפצות עצמנו על עוגמת הנפש במסעדה היוקרתית החביבה עלינו, פיאסקטריה טוסקנה, וברגע שהגענו לאוטוסטרדה והרגשנו בטוחים הזמנו מקום ביודענו שגם ביום חורפי היא עשויה להיות מלאה בחובבי אוכל ונציאני.
את הפיאסקטריה אנחנו מכירים כבר 30 שנה ומרגישים בה כמו בבית. אותו שם, אותו מקום, אותם הבעלים, אותם המלצרים (רק התמונות של הילדים שהם שולפים מהכיס משתנות מעת לעת). זוהי מסעדה וונציאנית טיפוסית שהחלה את דרכה במאה ה-19 דווקא כבית יין ושמן טוסקניים (ומכאן שמה), והיום היא מסעדה וונציאנית הנשענת על המטבח המקומי אך פתוחה להשפעות מכל רחבי איטליה (כך גם מבחר היינות הגדול).
הייתי בטוח שאזמין סָרדֶה אין סָאוֹר (סרדינים שטבלו יומיים לפחות בבצל שבושל לאיטו באותו השמן שבו טוגנו הסרדינים, חומץ מדולל, מלח ופטרוזיליה) אבל הופתעתי כשהציעו לי להחליף את הסרדינים בדגי סול קטנים. התלבטתי, הזמנתי, וטעמתי – לא הצטערתי, הסול עידן את מנת הפתיחה הוונציאנית הקלאסית והצימוקים והצנוברים שנוספו לו "כדי לתת כוח בחורף הקר" החלו לפעול עלי את הטיפול המנחם שכה ביקשנו.
הילד, שהוא כבר נער יש לומר, הזמין לעצמו מאפה פירות ים בתנור. רק טעם מן המנה וכבר הבטיח לשכוח את הצרות והשעמום שחווה בהרים. ראיתי את פניו וכמעט הזמנתי מנה כזו גם בשבילי. גם אני רציתי לרחף.
אף שמדובר במסעדת דגים לא ויתרתי על הפגטו אלה וונציאנה, כבד עגל ובצל מטוגנים בשמן זית יין ומעט חומץ (מנה עתיקת יומן שבימי הרומאים כללה גם תאנים). ביקשתי שיגישו לי אותה עם פולנטה במקום הפירה הקבוע הנילווה למנה. פרוסות הפולנטה הלבנה (ולא צהובה) קווקוו לרוחבן לאחר שעמדו על הגריל ונשאו עמן את ניחוח העץ השרוף שדלק בתנור. לא נעדרו מן השולחן שלנו פסטה שחורה ברוטב סרטנים, פרחי זוקיני בבלילה, ניוקי דלעת, וסלט עולש טרביזנו מריר קלות.
מה שכל כך משמח באוכל של ונציה הוא הקשר שלו למקום ממנו בא. הירקות והדגים ממשיכים להזכיר לנו בצלחת את מצב הצבירה הקודם שלהם. לא מעכו אותם, לא פרקו אותם, לא מילאו אותם, ולא עשו בהם ניסויים. כמו שהם גדלו כך הם הגיעו ביופיים המקורי. העושר לא נובע מן הרוטב המורכב שהוסיפו לתבשיל, וגם לא מאיזה שידוך יהיר. אוכל פשוט שמורכבותו באה לו מהטיפול הנכון ולא ממה שהלבישו עליו. במטבח הוונציאני לא גולשים לאלכימיה.
האמת היא שאולי בכלל באנו בגלל המנות האחרונות מעשה הבית, כלומר המנה האחרונה, כלומר הזאבאיונה, כלומר החיוך של אנטוניו שלא מש מפניו העגולים שעה שהוא עומד לידך וטורף רק בשבילך את הביצים במחבת הנחושת המחומם בבן מארי לצד השולחן – כל כפית של זאבאיונה שהסועד מכניס לפיו טומנת בחובה קצת מן החיוך שלו שהולך ומתפשט גם על פני הסועד המאושר. קיבלנו את החשבון והעברנו לבעלי המסעדה בשמחה את התקציב שחסכנו על הסקי-פס שלא מומש. האמת, אפילו הוספנו קצת.
היה כבר לילה. אילו היה עוד יום יכולנו לחצות את הרחוב ולהיכנס לכנסיית סאן ג'ובאני כריסוסטומו הקטנה והנחבאת אל הכלים שאוחזת בתוכה את יצירתו האחרונה של אמן הרנסנס ג'ובני בליני שהיה בן למעלה מ- 80 כשיצר את ציורי האלתר היפים של הכנסייה הביישנית הזאת. אבל כאמור היה כבר לילה ולמחרת חיכתה לנו הטיסה שלקחה אותנו הביתה מרוצים כאילו כלום לא קרה שם בהרים המושלגים.
* מסעדת פיאסקטריה טוסקנה ממוקמת ברובע קאנארג'ו בלב וונציה במחצית הדרך בין גשר ריאלטו והקא-דורו (10 דקות הליכה מריאלטו לכיוון הגטו ותחנת הרכבת).
Fiaschetteria Toscana
Salizada S.Giovanni Grisostomo, Cannaregio 5719 Venezia
Tel. 041 528 5281
