אבודים בתל אביב: מתי הפכנו לתיירים בעירנו?

השבוע, כשישב בסרווסריה, הופתע ברבאבא לגלות שדווקא ברחוב הנקרא על שם מחיה השפה העברית יש מעט מאוד אנשים שעדיין מדברים בה

איך אומרים בצרפתית לא כשר? סרווסריה (צילום: רחלי מרום)
איך אומרים בצרפתית לא כשר? סרווסריה (צילום: רחלי מרום)
14 באוגוסט 2016

בשבוע שעבר מצא את עצמו ברבאבא, בפעם השנייה בתוך שלושה שבועות, בירושלים.

אל דאגה, זה לא עוד טור שמוקדש לבירת ממלכת יהודה, אלא רק במשפט אחד: מה שהתחיל בניחום אבלים פגש פגישה שהתבטלה ופינתה אותו לכמה שעות במחנה יהודה – גינס קטנה בתחילת השוק, עוד בירה־שפירא בבית הקפה של אלי מזרחי שרק משתבח עם השנים, וקפיצה קטנה לקזינו דה פריז לשתייה מרובה וכמה ביסים מפתיעים (כמו במיה מטוגנת בשמן זית שמוגשת בתוך מרק של יוגורט קר).

אחר כך, כטוב לבו בבירה ובוודקה, פסע ברבאבא בין הדוכנים ופצח במסע רכישות מבוסמות: תבלינים מוזרים, שני ק"ג במיה, קיגל ירושלמי שחום בדבש ופלפל שחור, חליטת פירות, ק"ג תמר מג'הול, פיתות עירקיות וצ'ופרים לכלבה.

מילא ירושלים, שבה לעולם ירגיש כתייר, אבל מה רבה הייתה פליאתו של ברבאבא מששב תל אביבה וגילה שהפך תייר בעירו שלו: יושב לו בסרווסריה, לוגם שרי יבש על הקרח ומביט בעיניים כלות סביב: יפנים, אמריקאים, צרפתים, ספרדים, צרפתים, אנגלים, צרפתים וגם צרפתים.

פאקן בן יהודה עם בוגרשוב (ברבאבא דווקא לא מהמקללים, אלא בימים שהוא שותה כבר מהבוקר), ונראה כאילו מנהטן התרסקה לתוך הסיין, או פריז אלה־הדסון או פתח תקווה אלה־ירקון. הקהל צעיר מהמקובל ולבוש פחות מהמקובל ומרבה לבקש "אינגליש מניו" או לשאול בצרפתית אם המקום "כשח" (ככה אומרים בצרפתית כשר).

וברבאבא לוגם מהשרי, נושך לו ביס מהתמנון המשופד (עונה לכם על השאלה בצרפתית?), לוגם עוד קצת שרי ולא יודע אם טוב לו או רע: מצד אחד תל אביב הומה מתיירים בעוד ירושלים כמעט ריקה מהם – דבר המלמד שגם בשאר העולם כבר למדו לעשות את ההבחנה בין ישראל למדינת יהודה; לפחות בכל הקשור לחיי הלילה. אך מצד שני, לו היה רוצה לחוש עצמו כתייר היה נשאר לעוד דרינק בירושלים במקום להרגיש תייר בעירו.

תודה לאל שהמקום אינו כשח וכך נותר מקום גם לכמה פרצופים מוכרים סביבו, היחידים ברחוב הנקרא על שם מחיה השפה העברית שעדיין דוברים אותה.

בשיתוף עם סנהדרינק