אל המעיין: מה עושים מיטב שתייני העיר בחיפה?

השבוע, בדרכו לצפון, הבין ברבאבא ששעה ברכבת אינה ארוכה משעה בפקקים, ולפיכך אפשר ורצוי להתייחס למעיין הבירה כאל בית מרזח בצפון־צפון־צפון תל אביב

מעיין הבירה החיפאי (צילום: איתמר גרינברג)
מעיין הבירה החיפאי (צילום: איתמר גרינברג)
10 באוגוסט 2016

במסגרת יציאותיו אל מחוץ לגבולות תל אביב נקלע ברבאבא אל נהריה. 30 שנים ומעלה חלפו מאז ביקורו בעיר המחוז של הגליל המערבי ולתומו סבר כי על גדות הגעתון כמו מאומה לא קרה, אבל כשצעד לאורך השדרה בואכה הפגישה שבגללה הצפין, שמח לראות פאבים פזורים לרוב על מדרכותיה. אמנם מרביתם אינם פעילים בשעות הצהריים, אבל מבעד לשמשות יכול היה לראות ברזי בירה והוקל לו.

לשמחתו הסתיימה הפגישה מהר, וכך חישב ומצא שעל פי תנועת הרכבות, יוכל להספיק בדרך לפגישה הבאה בתל אביב שעתיים של מעיין הבירה החיפאי.

כך צעד לו מתחנת השמונה (חיפה מרכז לשעבר) לאורך רחוב העצמאות עד לרחוב נתנזון, רק כדי לגלות מחדש את אותה מסעדה חיפאית שמרבית סועדיה הם בכלל תל אביבים שנטלו יום חופשה.

אכן כך הוא הדבר: עשרות פעמים ביקר כאן ב־20 השנים האחרונות ועדיין הוא מופתע מחדש לפגוש כאן את מיטב שתייני העיר – לא חיפה כי אם תל אביב! כנראה הוא לא היחיד שעלה על הפטנט שלפיו שעה ברכבת אינה ארוכה משעה בפקקים, ולפיכך אפשר להתייחס למעיין, כפי שקוראים לו אוהביו בקיצור, כאילו היה בית מרזח בצפון־צפון־צפון תל אביב רבתי.

שתי גינס וקוסטיצה אחת מאוחר יותר (נו טוב, גם חצילים, איקרה, כבד קצוץ, שוק אווז, צלחת קרפלעך, נקניקיות פטרוצ'אן שמנמנות ושני צ'ייסרים של וודקה); וברבאבא התמסר לתנודותיה של הרכבת שנמנמו אותו כל הדרך לתל אביב.

אך אויה. למרות חישוביו המדוקדקים מצא עצמו בחזרה בבירתה של ישראל החופשית כשעה לפני הפגישה המיועדת לו ברמת החייל!

אל דאגה, חברים. מקץ עשר דקות כבר ישב לו ברבאבא על הבר בארנולד, המקום היחיד ממזרח לאיילון ומצפון לנמל תל אביב שיודע איך למזוג גינס טובה של צהריים לצד ביס מפנק בטעם של פעם. ישב ברבאבא על הבר, לגם וחשב כמה שנים עוד יחלפו עד שיזדמן שוב לנהריה, הגם שעתה הוא יודע שיש בה לא מעט ברזים להרוות את צימאונו.

בשיתוף עם סנהדרינק