צ'ייסר אחד מפריד בין תל אביב לשאר העולם. ברבאבא חוזר בזמן

השבוע פגש ברבאבא בש'.

אם אתם שואלים עכשיו מי זה ש' ועל מה נרגש כל כך ברבאבא לפגוש בו, הרי שזה סימן שאתם צעירים כמו ימי אביב בהירים. לפני 20 שנה היה הפאב של ש' המקום הכי נכון בתל אביב.

טוסט עם רוסטביף, מרק גולש כמו בפינק הירושלמי – שאז עוד היה חי ובועט – אחד מברזי הגינס הראשונים בעיר ושירותים בקצה החצר שהייתה הומה מזוגות שבחרו להעביר את ההתרחשות אליה או סתם מי שיצאו אליה לעשן, אף שעישון סיגריות היה אז מותר בפאבים.

"הפאב שלך", פצח ברבאבא בנאום, "היה בעיניי המקום שסימל את תחילת עידן הפאבים בעיר: כבר לא רק מה שקראו פעם 'בוהמה' או סתם שתיינים, אלא אנשים שגומרים יום עבודה וקופצים לביס ובירה, או זוגות שקובעים דייט, או הורים צעירים שהצליחו לשכנע את אחת הסבתות לתת להם שעה של שפיות זוגית טובלת באלכוהול".

ש' האזין ואחר אמר: "אנחנו המצאנו את הצ'ייסרים".

ואז זה הכה בברבאבא: בין שאשכרה המציא או אולי רק הפיץ ושכלל, הרי שעד לפני כ־20 שנה לא ידע איש בעיר צ'ייסר מהו. הצ'יסרים הראשונים היו בכלל שוטים ורובם נותרו בבר כעדות אילמת לתקופה שבה נהגו להקפיץ טקילה עם ספרייט, המרענן הרשמי של חיי הלילה בשנות ה־80. הרחק ממשמעותו המקורית של המושג "צ'ייסר" דבק במקומותינו השם הזה בכוסית הקטנה. הברמנים רצו לצ'פר, חברות האלכוהול שמחו להעניק בקבוק או שניים ממשקה שרצו לקדם. חיש מהר תפסו הצ'ייסרים הקטנים את מקומה של השוט הכפולה בגודלה, והפכו לסימן המבדל את תל אביב מכל עיר אחרת בעולם. בכל מקום אחר בעולם אפשר שיזמינו לקוח לדרינק, אבל צ'ייסרים כדיאלוג שבין ברמן ללקוחותיו? רק בישראל! מי היה מאמין שאותו הצ'ייסר הוא רק בן 20? הביט ברבאבא בש', השיל מעליו 20 שנה ומעלה, ולרגע אחד ראה אותו כפי שניצב מאחורי הבר שלו, במקום הכי נכון בעיר.

בשיתוף עם סנהדרינק