ממצא ארכיאולוגי: ברבאבא מעדיף להפריד בין משקה לאנרגיה

מתי בפעם האחרונה מצאתם את עצמכם בשעת בוקר מוקדמת, מפזזים על רחבת הריקודים, ואחר כך יוצאים – שיכורים ומורעבים – לחפש משהו לאכול בטרם שינה שתימשך לפחות עד הצהריים?

אם התשובה שלכם היא "מעולם לא" הרי אתם פטורים מהמשך הקריאה. לעומת זאת, אם היא משתרעת על הטווח שבין "אתמול" עד ל"לפני שנה בערך", או לחלופין בין "מתישהו בניינטיז" עד "לך תזכור, ממילא הייתי שיכור" – הרי שהטור הזה הוא עבורכם גלויה: מהעבר או מהעתיד.

בסוף השבוע האחרון מצא את עצמו ברבאבא, בפעם הראשונה מאז שסגרו את "אלנבי", במסיבה. ולא סתם מסיבה, אלא מסיבת חוף באיביזה! עם אנשים צעירים ויפים שרוקדים בלבוש מינימלי.

ברבאבא לא מיהר להוריד חולצה אפילו בשנים המעטות שעוד יכול היה לגבות את המעשה הזה בצידוק אסתטי. היום, כשהוא צריך לצום לפחות שנה כדי שלא יגיעו פעילי איכות הסביבה וינסו לדחוף אותו חזרה למים, זו אפילו לא אופציה.

בצר לו עמד ברבאבא ליד הבר, מרגיש אשמאי זקן רק מעצם נוכחותו בשולי סצנה לא לו. שתי חלופות ניצבו בפניו: למצוא מטרה ולחלוק איתה עלילות גבורה מחופי קופנגאן 1990 – מה שהיה ממצב אותו סופית כממצא ארכיאולוגי – או לשתות כדי שהייאוש יהיה יותר נוח.

כך מצא את עצמו, לראשונה בחייו, לוגם וודקה עם משקה אנרגיה. השלוק הראשון היה מתוק עד בחילה, אבל… הכוס השלישית כבר גרמה לו לזוז קלות במקום, וברביעית החליט לפרוש בשיא, לפני שיתפתה לריקוד של ממש…

הוא עלה לחדרו, רקותיו עדיין הולמות בקצב ה"אומצה אומצה". צחצח שיניים, ומזג לו מנה הגונה של גלנליווט 18 שברגע של תושייה לקח מהדיוטי פרי אל היעד האקזוטי.

ברבאבא לגם ארוכות ותהה: האם היה מחליף את ניסיון החיים בלהט הנעורים?

השלוק הבא כבר סחט ממנו פיהוק (שלרגע נשמע כיבבה), ולפני שעצם את עיניו, לבדו במיטה הגדולה, חשב שאולי מוטב כך, שהגיע הזמן להפריד בין משקה לאנרגיה.

בשיתוף עם סנהדרינק