הזמן הצהוב

סביר להניח שאם אתם קוראים את השורות האלה לא יצא לכם לקנות אתרוג בחג הסוכות האחרון. נאמר זאת כך: אם יש משהו יותר אדיוטי מלשרוף את הכסף על סמים ומסיבות זה לשרוף אותו על פרי הדר יבש ומר, שמור בפתיתי קלקר וחנוט בקופסת עץ מהודרת. אך גם אם לא ישבתם מימיכם בסוכה ולא הצלפתם בבן או בבת זוגכם האהובים באמצעות לולב גמיש, בעת שהם כורעים על ארבע ומברכים על ארבעת המינים, בוודאי יצא לכם לשתות בשנה האחרונה משקה עשוי אתרוגים.

בניגוד למה שיהודים רבים נוטים לחשוב, אתרוג הוא לא המצאה יהודית. מדובר בפרי הדר פופולרי למדי, ממזרח אסיה, דרך אגן הים התיכון ועד מרכז אמריקה. אצלנו קוראים לו אתרוג – שיבוש של המילה הפרסית "תורנג'" שמתארת את כלל משפחת פירות ההדר. בשפות הלטיניות המילה תורנג' התפתחה דווקא למילה אורנג' שמשמעותה תפוז. בניגוד לרוב מיני פירות ההדר, שעברו במהלך אלפי שנים של ביות אינספור הרכבות ושיבוטים, האתרוג שייך לקבוצה מצומצמת של הדרים, אשר כמעט ולא עברו שינויים גנטיים במעבר לגידול מסחרי. זו גם הסיבה שבמקומות רבים בעולם ניתן למצוא עצי אתרוג שגדלים בר. אך יחד עם זאת יש חשיבות רבה לזנים השונים של הפרי המיוחד הזה. הזן הנפוץ בעולם נקרא "קלבריה" וכשמו כן הוא, גדל בקלבריה שבדרום איטליה.

מחוז קלבריה הוא מעצמת אתרוגים עולמית והאתרוגים המשובחים שגדלים שם משמשים לתעשיית הבשמים, המזון והמשקאות. כאן אנחנו מגיעים סוף כל סוף לעניין שלשמו התכנסנו: באנגלית קרוי האתרוג "ציטרון" (Citron), והטעם הציטרוני הוא כידוע אחד מהטעמים הפופולריים ביותר בקטגוריית וודקה בטעמים. אבסולוט, סטוליצ'ניה, פינלנדיה, סמירנוף, כל אלה ומותגים רבים אחרים משתמשים בתמציות של קליפות אתרוגים; כחלק מהנוסחה שמרכיבה את הבשומת הציטרונית־לימונית במשקאותיהם. כאמור, רוב התמציות הללו מקורן בקלבריה, שהיא גם המחוז שאחראי על רוב תמציות הלימון ותפוז הברגמוט, שהוא פרי הדר נוסף שמשמש בתעשיית הבשמים ומהווה את המרכיב הארומטי בתערובת התה ארל גריי.

כך תכינו לימונצ'לו ביתי:

אחד מהמשקאות המסורתיים בקלבריה עצמה הוא לימונצ'לו עשוי קליפות אתרוגים. באיטליה נחשב הלימונצ'לו הזה למשובח במיוחד ובעבר אף יוחסו לו סגולות רפואיות והוא נמכר כתרופה. בארץ לא ניתן להשיג לימונצ'לו אתרוגים, או בקיצור "אתרוגצ'לו", באופן מסחרי, אך אם אתם בני מזל מספיק כדי להסתובב במקומות הנכונים, אולי פגשתם באחד מהברים את הרב פיני גורליק – חסיד חב"ד ואיש רב מעללים ופעלים, שבין היתר נמנה על משפחת מגדלי אתרוגים ותיקה בכפר חב"ד. את האתרוגצ'לו של גורליק לא ניתן להשיג באופן מסחרי, אבל בחג הסוכות לא מעט שתיינים בתל אביב מתענגים על המשקה המופלא, לאחר שגורלניק מסתובב בין הברים ומחלק בנדיבותו הרבה בקבוקים שעל תוויתם כתוב "קלבריא"- שהוא זן האתרוגים שהמשפחה מגדלת. אגב, בארץ גדלים זני אתרוגים מקומיים שהמקור של רובם הוא בייחורים שהורבו מעצי אתרוג עתיקים בסביבות שכם, חברון ואום אל פחם.

מלבד האתרוגצ'לו של גורליק (שאותו ניתן להכין לבד בבית, במידה שיש לכם גישה חופשית לאתרוגים פסולים, כפי שיש לו. כל מה שצריך זה אלכוהול נקי, קליפות אתרוגים וסוכר. מתכונים ללימונצ'לו ניתן להשיג באלפים ברשת), קיים בארץ מוצר אלכוהולי נוסף שמבוסס על אתרוגים. תרוג ווייט של מבשלת דאנסינג קאמל התל אביבית, היא בירת חיטה קלילה שמתובלת בקליפות אתרוגים, אשר מקנים לה חמיצות ובשומת מיוחדת במינה. את בירת האתרוגים העונתית של דנסינג קאמל ניתן להשיג במבשלה שברחוב המסגר ובפאבים מובחרים.

צ'ייסרים:

מאיטליה באהבה. משקה האתרוגים של משפחת נרדיני

כאמור, בארץ ניתן לטעום לא מעט אלכוהול מתובל בארומות אתרוגים, שכן השמן האתרי שמופק מקליפת האתרוג הוא מרכיב יסודי והכרחי כמעט בכל נוסחה "ציטרונית" שהיא הבסיס לשלל וודקות בטעמים וכן בליקרים שונים ומשונים. אבל אלכוהול שמכיל טעם אתרוגי טהור הוא עניין די נדיר. משקה אלכוהולי שמבוסס על אתרוגים בלבד, ללא תוספת של פירות הדר אחרים (כמו ליים, ברגמוט, או לימונים), הוא זה של מפעל הגראפה המיתולוגי של משפחת נרדיני. משפחת נרדיני מייצרת גראפות בבאסנו דל גראפה, עיירה שנחשבת לערש ייצור הגראפה באיטליה, כבר משנת 1779, והגראפות הנפלאות שלה נחשבות לאלו ששייכות לטופ העולמי – בחבורה המובילה יעם מזקקי על כמו פולי, ברטה, או נונינו. אחד מהמוצרים הייחודיים של נרדיני הוא Aqua di Cedro (מי אתרוג) – תזקיק אלכוהולי שנעשה מאתרוגי קלבריה. זהו תזקיק שקוף ומתקתק בחוזק 30 אחוזי אלכוהול, בעל ארומות מעלפות של אתרוגים טריים. למרבה הצער לא ניתן להשיג את המשקה הזה, כמו את יתר מוצרי נרדיני, בארץ (באינטרנט ניתן להשיג בקבוק ב־25 דולר).

"שני הסמים החזקים ביותר שיוצרו אי פעם בעולם המערבי הם אלכוהול ונצרות" (פרידריך ניטשה)