ציפורן חודרנית

השבוע, בעודי יושב במקום הקבוע, בבר הקבוע, שמעתי את התיירת האמריקאית שישבה לצדי מבקשת מהברמן Straight Up Nail, שזו הגרסה נטולת הקרח לראסטי נייל. בזמן שהברמן ערבב לה בלנטיינס ודרמבוי בכוס אולד פאשן, הבנתי מדוע הסיטואציה הייתה מוזרה כל כך: שנים לא שמעתי שמישהו מבקש כאן ראסטי נייל. המיקס הקלאסי – וויסקי סקוטי מעורבב בדרמבוי – היה להיט היסטרי בתל אביב של שנות השמונים והתשעים. אבל כפי שקורה תמיד עם קלאסיקות נושנות – להוציא מקרים שבהם שותפים המפרי בוגארט ולורן בקול – גם זה המשקה הפך מסקסי לארכאי, וההזמנה של אותה אמריקאית רעשנית העידה כאלף עדים שיכורים.

הרי שתיינים אמריקאים הם אלה שהמציאו זוועות עולם מיקסולוגיות כמו ג'ק עם קולה, או לונג איילנד אייס טי, לא עלינו – קוקטייל שעצם המחשבה עליו גורם לגרוגרת לנוע מעלה ברפלקס הקאה (למי שהבריז משיעורי המיקסולוגיה הקודמים נזכיר רק שלונג איילנד הוא קוקטייל של ג'ין, טקילה, וודקה, רום וטריפל סק מעורבבים במיץ לימון וקולה. אל תנסו את זה בבית, אלא אם הבית שלכם הוא מעונות בקולג'). אך צדק צריך להיעשות: ראסטי נייל שונה מכל אלה. בניגוד ללונג איילנד אייס טי רב המרכיבים והמעללים, הראסטי שייך לקבוצה צנועה ודעתנית של קוקטיילים המכונים Duos. דואו'ז הם קוקטיילים פשוטים להכנה המכילים אך ורק שני מרכיבים אלכוהוליים – ספיריט וליקר. זוהי משפחת משקאות יוקרתית ומצומצמת. בין היתר חברים בה B&B (קוניאק ובנדיקטין), קווין אליזבת' (ג'ין ודובונה), הסנדק (אמרטו וויסקי, ברייב בול – טקילה וקלוהה) ובלאק ראשן (קלוהה וודקה).

נסו את זה בבית:

בניגוד לשלל קוקטיילים מקושקשים ומעוטרים שמכילים רכיבים פירותיים או חלביים, העיקרון שעומד מאחורי כל הקוקטיילים המינימיליסטיים ממשפחת הדואו הוא כמעט זני. מדובר ביין והיאנג של עולם המיקסולוגיה. דואו מוצלח הוא השלמה מיסטית וזוגית בין שני משקאות אלכוהוליים, אשר בדרך כלל לא ידעו זה על קיומו של זה בעת שנולדו. בדואו אין תוספת של מיץ, מי סוכר, חלב, שמנת או ביצה, אלא רק איחוד בין שני משקאות – האחד הוא בסיס אלכוהולי איתן (וודקה, ג'ין, טקילה, ברנדי או וויסקי) והשני הוא ליקר ממותק כלשהו שמשמש כתבלין. בעת המיזוג יוצרים השניים משקה חדש, שנדמה כאילו היה קיים מאז ומעולם.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, ראסטי נייל אינו דואו סקוטי. אף שבסקוטלנד נהוג זה מאות שנים לערבב וויסקי בדבש (ליקר הדרמבוי עצמו הוא בעצם קוקטייל ממותג של וויסקי סקוטי מעורבב בדבש ובתבלינים), הראסטי נייל, כפי שאנו מכירים אותו, נולד בכלל באמריקה. רוב ההיסטוריונים של המיקסולוגיה סבורים שהקרדיט שייך לבר "קלאב 21" שבמנהטן. הבר המיתולוגי שאחראי על לא מעט קלאסיקות (כמו קוקטייל B&B), הגיש ראסטי נייל כבר בתחילת שנות השישים. זה התיעוד הקדום ביותר של הקוקטייל בתפריט כתוב.

אך האגדה סביב שמו של הקוקטייל מרחיקה שלושים שנה לפני כן, אל לב המאפליה של תקופת היובש. האגדה מספרת שבעת תקופת היובש, ארזו יצרני דרמבוי הסקוטיים את הבקבוקים בארגזי עץ בעלי יכולת ציפה. כך יכלו המבריחים להשליך את הארגזים מסירות ולאסוף אותם לאחר שנסחפו לחוף – בדומה לאופן שבו מבריחים סמים באבובים. מאחר ששהו במים, סימן ההיכר של ארגזי הדרמבוי באותה התקופה היה המסמרים החלודים שעיטרו אותם. כמחווה לאותה תקופה, חזרו הברמנים של "קלאב 21" לסלנג העברייני שתיאר את משקה הדרמבוי – "מסמר חלוד". עכשיו אתם חייבים להודות שלהזמין ראסטי נייל על בר כבר נשמע הרבה יותר סקסי ומחוספס.