שישי תחת השפעה

ישראלים, מה לעשות, לא באמת אוהבים ליהנות. תמיד לחוצים, רצים מפגישה לפגישה, טובעים בעומס עבודה. אם אתה לא קורע את התחת כנראה משהו לא בסדר אצלך. מתי הפעם האחרונה ששאלתם מישהו איך החיים והוא ענה ”גן עדן”? כאלה אנחנו, וכנראה לא נשתנה. אבל יום אחד בשבוע, לפחות לכמה שעות, אנחנו קצת משתחררים ומרשים לעצמנו להתפרק, ואפילו בלי להתנצל על זה.

שישי בצהריים, אחרי הסידורים והקניות של הבוקר ולפני הבלגן המשפחתי של הערב, אלו שעות יפות; בייחוד עכשיו, כשהשמש כבר בחוץ אבל עדיין לא מכה במלוא עוצמתה. נדמה שעד שהיא שוקעת כולם הופכים רגועים יותר, נינוחים, מאושרים לרגע ולא מגמגמים כשהם מודים שאיכשהו ובסופו של דבר, החיים שלנו דווקא יפים.

יצאנו למסע שתייה בין המקומות שהכי כיף ללגום בהם את החיים בשישי בצהריים:

חוות צוק

נתחיל את המסע בצפון הרחוק, רמת אביב, שם שוכנת המעדנייה של האחים צוק שפותחת את שעריה כבר ב־7:30 (עד 15:00) ומציעה ממיטב תוצרת החווה – ירקות, פירות, טלאים נהדרים, שמן זית ועוד. לפני כשנה פתחו הצוקים מסעדה צמודה, כך שהנתח שעכשיו קניתם יכול שלוש דקות אחר כך לעלות על הפלנצ’ה. אל תיתנו למיקום היאפי־פסטורלי להטעות אתכם. בירות נמזגות ללא הכרה, וודקות ממלאות את הכוסות ועל הגריל עולים אשכים, טחול, שקדים ועוד חלקים למביני עניין. כי אם כבר צריך לעשות קניות לשבת, לא עדיף לשבת רגע ולקנח באיזה קרואסון עם מוח טלה?

פרלוק 5
שעות פתיחה שישי: 7:30־15:00

למסעדת חוות צוק

הלובי

באזור המתפתח של צפון דיזנגוף, תמצאו מקומות כמו הרום סרוויס, שתמיד הומה סחים ששוכרים את הדירה מאימא ואבא. הלובי, שנפתח השנה, מציע את אחד הבראנצ’ים המוצלחים בעיר, עם כל החשודים המיידיים אבל ברמת ביצוע טובה. העיצוב נעים ומזמין, הטוסט גאודה עם בייקון טעים והקוקטיילים מחזירים עודף מ־30. הבראנץ’ בלובי זה קצת כמו לשבת בסלון הדירה שתמיד רצינו שתהיה לנו.

דיזנגוף 300
שעות פתיחה שישי: 11:00־1:00

למסעדת הלובי

בר־בוניה

הכוך האפלולי שבו הזמן עומד מלכת. נכון, זה לכאורה בדיוק ההפך ממה שמצפים משישי בצהריים; במקום חצר או מרפסת שטופת שמש ומוזיקה שמחה ומקפיצה – רוק ובלוז ישן וטוב במאורה אפופת עשן – בכל מיני צבעים, אבל תמיד שמח פה, האוכל הפשוט (דגים מטוגנים, על הגריל או נאים) עושה את העבודה מצוין, הבירות מהחבית (גינס, בקס ועוד כמה) נמזגות כמו שצריך, והמקום תמיד עושה חשק עז לוויסקי ואז לעוד ארבעה. שישי קשוח.

בן יהודה 192
שעות פתיחה שישי: 12:00־24:00

למסעדת בר-בוניה

ארמדילו אחד העם

יוזמה חדשה יחסית ומבורכת מאוד מתרחשת בכל צהרי שישי או אז עומד לו מאחורי הבר, ליד מדף הבקבוקים, סיח שווארמה כבש עסיסי. המנה מוגשת בצלחת על חצי פיתה שנחתכה לאורך, טחינה, קצת עמבה ובצל (מחיר?). קחו בחשבון שמדובר במהדורה מוגבלת – כשנגמר, נגמר – אז הקדימו להגיע.

אחד העם 51
שעות פתיחה שישי: 20:00־3:00

לארמדילו אחד העם

האחים

אי אפשר שלא להזכיר את מסעדת האחים והקרפצ’יו בר הסמוך של אותם הבעלים, שני מקומות שכל יום הוא יום נפלא לשתות בהם, הודות ליוזמת ה”אלכוהול הסיטונאי”. המשמעות היא מחירי האלכוהול מהנמוכים בעיר: מנה של בושמילס ב־18.40 ש"ח, גלנפידיך 12 שתקבלו עליו עודף מ־40 ש”ח או ליטר טובורג ב־45.90 ש”ח. בימי שישי אין כמו לפתוח שולחן על הרחוב ולמלא אותו בסלטים קטנים וחלה של ויז’ניץ.

אבן גבירול 12
שעות פתיחה שישי: 12:00־24:00

למסעדת האחים

בנציון 1

אם אתם בעניין של קצת קולטורה וקורטוב רומנטיקה, אז עם כל הכבוד לסטרימינג, אין כמו לעלות במדרגות של האוזן השלישית ולבחור סרט שיוקרן במתקן האנכרוניסטי שנקרא DVD או לרכוש דיסק של להקה שלא ידעתם שקיימת. לאחרונה נפתח בבית האוזן, במקום ששכנה ספגטים במשך שנים, בר־מסעדה שכבר הספיק לצבור קהל קבוע. בשישי בצהריים תמצאו על המרפסת ההומה די.ג’יי, ופעם בחודש בערך גם הופעה חיה. מחירי האלכוהול שפויים, האוכל (קלאב סנדוויץ’, המבורגר, דגים כבושים) לא מתחכם אך עשוי לעילא, וזה, בגדול, כל מה שאפשר לבקש בצהרי שישי.

בן ציון 1
שעות פתיחה שישי: 12:00־אחרון הלקוחות

למסעדת בנציון 1

מתי המקלל

יש מי שפותחים את הבוקר מוקדם מאוד. בלבו של שוק לוינסקי, בחמארה של מתי הידוע כמתי המקלל, השעון עוד לא מראה 9:00 והבירות הראשונות כבר עושות דרכן מהברז אל השולחנות. הגולדסטאר מספר 1 בארץ נמזגת כאן באטיות, באהבה ובהקפדה ועולה רק 19 ש”ח לחצי ליטר. פרלמנט של זקנים (יש אפילו לקוחות שחצו את ה־90) מתערבב עם חבר’ה צעירים, והישיבה בשולחנות המשותפים והצפופים, הקללות שנזרקות לאוויר והאווירה הצוהלת – כל אלו מבטיחים שבבירה השנייה או השלישית כבר תתחילו לדבר עם מי שיושב לימינכם או לשמאלכם ותצאו מכאן עם סיפורים ג'וסיים. זהו אחד המעוזים האחרונים בעיר שבהם לא שמעו על ההמצאה שנקראת צ’ייסר. רוצה לשתות? בבקשה, כאן מורידים שוטים כמו גדולים. לסיכום, זה מקום נהדר להגיע אליו מוקדם בשישי ולפתוח את היום, אבל לא כדאי לתכנן תוכניות להמשך.

מטלון 41 (פינת זבולון)
שעות פתיחה שישי: 7:00־רדת החשכה

למתי המקלל

הסאלוף

באותן שעות ממש בשוק התקווה מתקיים פרלמנט דומה, רק במבטא תימני כבד וגת בשיניים הטוחנות במקום דגים כבושים וזיכרונות מהמלחמה שהציפה הוודקה. סאלוף היא מאפייה תימנית שבכל שישי בצהריים (וגם ברביעי בערב) הופכת למעין בר מאולתר עם חאפלה תימנית צוהלת. עראק, בירות (גולדסטאר והייניקן) מהחבית ולצדן הלחם התימני סאלוף עם מיני תוספות מעל, לחוח (הגרסה עם הביצה מוצלחת למדי), ג’חנון, חומוס ושאר נשנושים שיסגרו לכם את הפינה עד ארוחת הערב, אם לא עד מוצ”ש. המוזיקה השמחה מהרמקולים, הישיבה על שולחנות משותפים והמולת השוק הכי אותנטי שיש כרגע במרכז ברקע מבטיחים שתקבלו את השבת באושר.

התקווה 1
שעות פתיחה שישי: 7:00-כניסת שבת

לסאלוף

המנזר

מתחם השוק ומדרחוב נחלת בנימין הוא לא מקום אידאלי לשישי בצהריים, אם להיות עדינים, אבל שתי פינות חמד במרחק קצר זו מזו משמשות כמפלט המושלם מעדרי בני האדם הצווחניים שצובאים על כל חלקה פנויה. המנזר, נמל המבטחים הוותיק, הוא נקודת הבריחה האידיאלית עם אחד התפריטים הכי מתחלפים בעיר. אז נכון שלא רבים ימנו את ליאור הרגיל כאחד השפים המפורסמים בארץ, אבל ודאי מדובר באחד האנשים החרוצים והיצירתיים שיש לנו כאן. בסדר, עד כמה שאפשר להיות חרוץ בתור אחד שקודם כל מחזיק בתואר השתיין מספר 1 בעיר. בימי שישי התפריט משתדרג והספיישלים על פי רוב מתמקדים בנושא מסוים – יווני, רוסי, או בהשפעת המטבח העזתי.

אין חוקים, אבל תמיד יש אוכל מקורי, מאתגר, טעים ובמחירים מההוגנים שאפשר למצוא. הסכנה היחידה במנזר, אתם יודעים, היא השילוב בין האווירה הממכרת, מחירי האלכוהול הנמוכים והעובדה שהמקום פתוח כמעט 24 שעות ביממה, מה שגרם ללא מעט לקוחות להגיע לשם לדרינק קצר של צהריים ולפספס את ארוחת השבת עם המשפחה.

אלנבי 60
שעות פתיחה שישי: מסביב לשעון

למנזר

הבסטה

הבסטה היא כר פורה להתהוללות בכל אחד מימות השבוע, אבל בימי שישי, בעונה ועם קצת מזל, נפתח כאן דוכן של אויסטרים נהדרים מרחבי תבל (25־32 ש”ח ליחידה), ולפתע הפינה המוזנחת של שוק הכרמל מעלה מן האוב זיכרונות של שווקים ממדינות עם מזג נוח יותר של אוויר ואדם. בשלב הזה, כשהאויסטרים נחים מולך, מתחלק העולם לשניים: אלו המצדדים בשמפניה ואלו שנשבעים בוודקה. מעל כולם ניצבים אנשי הבסטה ואנחנו שאומרים: למה לבחור אם אפשר גם וגם?

השומר 4
שעות פתיחה שישי: 8:00־24:00

למסעדת הבסטה

שישקו

במתחם בית הכנסת הגדול של אלנבי, אזור שעד לפני ארבע שנים היה שומם ומשעמם, עומדים היום שני מוסדות מכובדים שהומים דרך קבע. הפורט סעיד מציע בשישי בצהריים את התערובת הרגילה של מוזיקה טובה, היפסטרים צעירים ויאפים עם עגלות תינוק ששמעו שזה המקום הנכון להיות בו. ממש לידו נמצא השישקו, הראשון להחיות את האזור האפרורי הזה. המקום מגיע לשיאו בשישי בצהריים כשמגשים עמוסי ראקיה (הגראפה של הבולגרים) נפלטים מהבר בלי סוף לרווחת הצמאים. קצת קציצות פראסה, איזה קבב קטן, חלה וטחינה, וכמויות בלתי סבירות של אלכוהול ממצים היטב את את הלך הרוח כאן. אנחנו לא חושבים שמישהו עשה על זה מחקר רציני, אבל סטטיסטית מדובר במקום עם הכי הרבה אנשים מחייכים.

הר סיני 2
שעות פתיחה שישי: 11:00־17:00

למסעדת שישקו

בר הגאולה

מסבאה שכונתית אהובה הממוקמת באחד הרחובות הכי יפים בעיר. חוץ מהבריזה שמגיעה מהים, אפשר למצוא גם ספיישלים של אוכל ביתי עם טוויסט אורבני שמכינים קרול ומיקי הבעלים, כמו רוסטביף, סלופי ג'ו או עלי כרוב ממולאים. האוכל פשוט אך עשוי נהדר והמוזיקה האקלקטית ברקע פוגעת בול.

גאולה 51
מ־13:00 ועד אחרון הלקוחות.

לבר הגאולה

קזינו סן רמו

כמו מקומות רבים ביפו, קצת קשה להגדיר אותו בדיוק: הוא לא קזינו, אין לו שום קשר לסן רמו והוא נע על הסקאלה שבין קפה לבר עם מטבח משובח ופסקול לעניין. מה שבטוח – כיף להשתכר פה בצוהרי כל יום, ובשישי באופן חריג. תמיד קורה כאן משהו מעניין: די.ג'יי על העמדה, הופעה חיה או השקה כלשהי שתרגישו ברי מזל שנקלעתם אליה.

נחמה 2, יפו
מ־7:30 ועד אחרון הלקוחות.

לקזינו סן רמו

שאפה

נסיים ביפו, שם שישי בצהריים זו שעת השיא של השבוע בכל אזור שוק הפשפשים. איפה שלא מפנים את הראש נתקלים בבית קפה, בר או מסעדה עם כיסאות לא תואמים. בשאפה, שהתחילה בכלל בתור מספרה, התרחבה לבר בהמשך הרחוב והיום הפכה למעצמה החולשת כמעט על כל הסמטה, מדי שישי מתארחים בתפריט האוכל ספיישלים מתחלפים בהשראה ביתית משוכללת (גונדי, עוף לבנוני, ממולאים). המוזיקה נעה בטריטוריות הפאנק השמח, וכמו תמיד עם אנשי המקום – אף פעם אי אפשר לדעת איך היום יגמר ואיזו הפתעה תצוץ.

נחמן 2
שעות פתיחה שישי: 9:00־אחרון הלקוחות

לשאפה