פאי: המקדש החדש והנוצץ של ההיפסטרים הצעירים

בין האלפא והסושיאל קלאב מסתתר לו בר קסמים. הוא לא קטן בכלל, ברוב ימות השבוע לא צפוף, מעוצב להפליא ועדיין מספק את אווירת ה"יש לנו קטע" הנחשקת. איך הצליח העידון והסטייל להביא אליו את הקהל התל אביבי של האוצר וחבריו המעופשים, בצד מיני-היפסטרים טריים, גייז ובליינים חסרי מורא? נוסחת הקסם היא, ככל הנראה, שילוב בין קוקטיילי בריאות טעימים, מגוון של פינות ישיבה, סטייל מרענן של גן אורבני שישתלב לכם בול בפיד האינסטגרם ואווירת מרחב ניו-יורקי שמאפשר נשימה בין שאכטה לשאכטה. גם הייחוס היוקרתי לבעלי האלפאבית לא מזיק למוניטין, אבל הפרס האמתי מגיע ללאונג' בר הזה על הנראות שלו, שמתגלה כבעלת יכולת לעצב חוויה שלמה.

בפנים קרחנה, בחוץ שייק בננה. אלפאבית. צילום: בן קירשנבאום

כבר בכניסה למקום, נשטפות העיניים בתחושה נעימה, מעודנת ומזמינה. חלל הפאי מורכב מרחבה חיצונית, רחבה פנימית ופינות ישיבה לרוב, כולם בעיצוב עץ-מינימליסטי שמזכיר מסעדה יפנית, רק בלי הפן הקר והאליטיסטי. למשל ספא שנותן גם מסאז'ים עם הרפיה בחדר האחורי אבל ביוקר? כזה. כניסה אל הבר עצמו מגלה תאים אינטימיים מתוקים שנהנים מתאורה רומנטית רכה.
במהלך השבוע אכן מסתמן המקום כלוקיישן המושלם לדייטים, אך אם חשקה נפשכם באווירה תוססת וגדושה, שאו רגליכם משם במהרה. מלבד בימי חמישי עד שבת העמוסים, פוקד את המקום קהל דל יחסית שרובו מגיע ממוקד מטרה. עם זאת, בסוף השבוע הופך המקום לאגף הלאונג' של המועדון, שמקבל את פליטי האלפא השתויים (או קצת יותר מזה) שרוצים לצאת לנשום קצת אוויר בחצר האחורית ולאזן את קיבתם במשקה בסגנון גוג'יברי-קייל-ג'ינג'ר-סלק-ערק. מי שישלב בין שני המקומות ימצא את הפאי כמעט מושלם: הרי אין כמעט מועדונים בתל אביב, קלסטרופוביים ככל שיהיו, שמציעים חצר צ'יל א-לה ברלין. היופי הוא, שהפאי לא נועד רק לאנשי חיי הלילה: ליד השולחנות הפנימיים יש שקעים שמאפשרים ישיבה עם לפטופים, וחשוב מכל – המקום פתוח גם בשעות הצהריים כך שאתם יכולים בקלות להביא את הקולגה שלכם מארצות הברית לראות מה זה ווייב.

יפה וטיפש. האוכל בפאי. צילום: אנטולי מיכאלו

מה עם האוכל?

ואולם, בעוד אנשי הפאי והאלפא השכילו להשקיע את מירב המאמצים בחיצוניות וההייפ סביבו – נראה כי הדברים החשובים באמת נשארו קצת מאחור. התפריט, שמציע מנות טבעוניות בלבד שלא מייצגות את המבחר הטבעוני המסחרר שמציעה תל אביב בימים אלה, מאכזב למדי. שתי המנות שהזמנו היו שעועית ירוקה עם דיפ אבוקדו (28 ש"ח) שאין הרבה דרכים לטעות בה ובכל זאת הוגשה לא מספיק מבושלת ותבשיל אינדונזי חריף (38 ש"ח) שסבל מבעיית האוכל הטבעוני הנפוצה; לכל מרכיבי המנה היה משום מה טעם של טופו (כלומר לא היה טעם בכלל).

בגזרת האלכוהול, דגמנו את השייק הסגול (סלק, גזר, תפוח, סלרי ואלכוהול לבחירה – 42 ש"ח) והן את הירוק (תפוח, ג'ינג'ר, ליים ואלכוהול לבחירה – 42 ש"ח), שהציגו שילוב גאוני למדי בין קומבינציות בריאות מוכרות ומשקה חריף אהוב. אנחנו בחרנו בג'ין, שהתגלה כחבר מושלם לירקות והפירות הנבחרים. עם זאת, ניסיונות אחרים עם קמפרי פחות צלחו, בלשון המעטה, לכן קחו בחשבון שעליכם מוטלת האחריות לבחירה איכותית.

ההייפ העירוני סביב הפאי עדיין בשיאו, והשאלה האמיתית סביב המקום תהיה האם הוא יחזיק במבחן הזמן? אין ספק שהסמיכות שלו לאלפאבית, שכבר מזמן הפך למוסד תל אביב מבוסס, והעיצוב – שאין שני לו בעיר – כנראה יעזרו לו להישאר בפסגה. אבל אתם יודעים איך זה בתל אביב, הכל בר חלוף.

קהל: להיפסטרים צעירים בלבד.

מחיר: ממוצע פלוס.

אוכל: תאכלו בבית.

מוזיקה: לא דומיננטית.

ווייב: חדר מסאז'ים.

מדד החתיכים: ראיתם פעם היספטר חתיך? אז זהו, שגם פה אין כזה. 

עיצוב: הכי יפה בתל אביב.

מתאים ל: דייטים, פגישות, להוריד הילוך אחרי הרמות בפאג.

שירות: עצמי (ובכל זאת הברמן ישאל אתכם אם אתם משאירים טיפ באשראי).

במילים אחרות: עדיף שתסתכלו רק בקנקן. והוא באמת יפה.