בר רודף בר: הסיבה שבשמה חיי הלילה בגבעתיים תוססים לאחרונה
ג'נטריפיקציה, שכירות נמוכה ועירייה מתחשבת משנות את חיי הלילה של גבעתיים והופכות אותה לעיר עמוסת ברים. רק שעות הסגירה המקודמות משאירות את הווייב הפנסיונרי
מי שמגיע לגבעתיים בערב ולא מכיר את המתרחש בעיר צפוי להפתעה. ברחוב כצנלסון, עורק המסחר הראשי, הברים ממוקמים בזה אחר זה. שולחנות גולשים למדרכה והאווירה אנרגטית כמו בדיזנגוף. בסופי שבוע התמונה מקצינה ויש מקטעים שממש צריך לפלס בהם דרך בין עדרי בליינים. הנחשול שהחל לפני שנתיים־שלוש נמצא כיום בשיא, ומקומות עדיין נפתחים.
>> שלושה ברים חדשים בגבעתיים ששווה לפקוד
איך כל זה קרה? הסיבה נעוצה בג'נטריפיקציה. "גבעתיים הייתה ממותגת כעיר קטנה שרוב התושבים שלה מבוגרים", מסביר עידן מרדכי, מבעלי הבר זוט אלורס. "עם עליית שכר הדירה בתל אביב, באופן אוטומטי צעירים התחילו לעבור לגבעתיים והתפתחה סצנת ברים. לפני עשור פתחנו את הנלסון, בר־קפה־מסעדה לצעירים עם צ'ייסרים ומוזיקה ומנות שעלו 33 ש"ח. אנשים היו נעצרים אצלנו כי לא הייתה אופציה אחרת".
כאן החל תור הזהב של בתי הקפה אך העיר נזקקה לעוד שלוש שנים עד לפתיחת הבוגארט, הבר הרשמי הראשון. רוב עסקי האלכוהול ולמעשה גם האוכל בגבעתיים הם בבעלות תושבי העיר שמאמינים בפוטנציאל שלה. מרדכי מתגורר בגבעתיים יותר מעשור ויש לו שותפים ילידי העיר. האחים עידן, מור ורז אבידן גדלו בגבעתיים, ואחרי שפתחו ברים בתל אביב חזרו והקימו את מזללת ההמבורגרים סליידר ובר חדש ששמו באבאגנוש (ראו מסגרת). לברים בגבעתיים כמעט אותם מאפיינים כמו אחיהם בתל אביב, למעט הפוזה ושעות סגירה מוקדמות יותר. "יש אמנם הגבלה על שעת הסגירה אבל זה הדבר היחיד שמעניין את הפקחים. עיריית גבעתיים הרבה יותר קשובה ועוזרת ברישוי מאשר עיריית תל אביב־יפו", אומר עדי (אייזיק) יצחק מבר הקוקטיילים טיפהמרה, בעברו הרחוק ברמן באימפריאל.
תנועת הלקוחות לא נפגעת?
"הרוב מודעים ואף אחד לא מופתע. אחת לתקופה מגיע תייר או מישהו מתל אביב שמתבאס, אבל לנו זה מתאים. רוב הברים פועלים בחוץ ואצלנו ההתרחשות קורית בפנים. אני גם מאמין ששום דבר טוב לא קורה אחרי שתיים בלילה".