בלקן ביט: הכירו את היינות הבלקניים

עזבו לרגע את בורגון, שימו בצד את עמק הלואר ופתחו את הראש ואת הפה ליינות בלקניים – הדבר הכי נכון לשתות עכשיו

יקב אנדרייה, צ'יטלוק, בוסניה-הרצגובינה
יקב אנדרייה, צ'יטלוק, בוסניה-הרצגובינה

עבור חובבי וחובבות יין, היכרות עם אזור יין חדש היא עניין מרגש. כבר שתינו שרדונה משבלי, סוביניון בלאן מעמק הלואר וסנז'ובזה מקיאנטי, עכשיו הביאו לנו משהו שאנחנו עוד לא מכירות. היבוא החדש יחסית (בן שנה וחצי) של יינות מארצות הבלקן בידי חברת סארו הוא, אם כן, חדשות משמחות במיוחד עבור מי שמחפשת את הטעמים הבאים, ונראה שאני לא היחידה שחושבת כך: בתערוכת סומלייה שהתקיימה בינואר האחרון המה הדוכן הקטן של החברה מבקרות ומבקרים שהתרגשו לגלות זנים חדשים ומפתיעים שאינם מוכרים לצרכני היין הישראלים.
סארו, שהוקמה בידי ערן אלחלל (42) ועידו לברן (38) לפני כשנתיים, נקראת בשם החיבה של סבתו של אלחלל, ילידת סרייבו. ליינות הבלקניים נחשף אלחלל כשתפעל כשף וכבעלים מסעדה בלקנית במנהטן. "כל הסיפור של החשיפה של המערב ליינות הבלקניים הוא סיפור של 20 השנה האחרונות. יש בבלקן מסורת יין עתיקה; למעשה עושים שם יין עוד לפני שהרומאים הגיעו לאירופה, אבל בגלל המלחמות באזור העולם המערבי לא נחשף אליה קודם לכן.

ערן אלחלל ועידו לברן. צילום: דין אהרוני
ערן אלחלל ועידו לברן. צילום: דין אהרוני

"במסעדה כל תפריט היין שלנו הוקדש לסלובניה, וכך יצא לי להכיר מקרוב הרבה יצרנים. כשחזרתי לארץ, בשנת 2014, כבר היה לי ביטחון שהיינות האלו יכולים להצליח גם כאן".
את לברן, שהגיע מתחום המסעדנות והמסחר ביין (הוא הקים את מסעדת יאסו בתל אביב וניהל את סניף דרך היין בדיזנגוף סנטר), הכיר כשרכש ממנו יינות. כשרצה לגייס אותו למיזם היבוא החדש הוא נתקל בתגובה הישראלית הטיפוסית ליינות הלא מוכרים: "כשערן שאל אותי בפעם הראשונה אם זה מעניין אותי אמרתי לו – למה לי להתעסק עם יינות מהבלקן?", מספר לברן. "הייתי סנוב של יינות בורגון ולא חשבתי שאני יכול לטעום משהו מעניין מהאזורים האלו. הוא שחרר מהמכס בקבוק של בויאן קובאל, והשאר באמת היסטוריה – התאהבתי".

יקב אנדרייה, צ'יטלוק, בוסניה-הרצגובינה
יקב אנדרייה, צ'יטלוק, בוסניה-הרצגובינה

מבחינה עסקית מדובר בהימור נועז. מרבית יבוא היין לארץ מתמקד באזורי היין הקלאסיים, והצרכן הישראלי שמשנן כל פעם את שמו של הזן הלוהט התורן ממעט להיחשף לאזורים ולסגנונות יין שונים ומעדיף לשים את הכסף שלו על שמות מוכרים. את לברן ואלחלל זה לא מרתיע. "אנחנו מתעסקים פה בשוק שאף אחד כמעט לא מתעסק איתו ומביאים משהו חדש. מבחינת המחיר אנחנו מאוד מקפידים להיות וליו פור מאני, ובמחיר שתתקשי להשיג בו בורדו טוב אנחנו יכולים לתת יין ממש מעולה", אומר לברן. "רוב הקהל בארץ עדיין קונה לפי מחיר, ולכן השתדלנו שבמחיר של עד 80 ש"ח לבקבוק נוכל להציע מגוון יפה. בשנה הראשונה של הפעילות היין הכי יקר שלנו עלה 95 ש"ח; היום הטווח רחב יותר ונע בין 55 ל־220 ש"ח".

היום, שנה וחצי אחרי שהחלו את פעילותם, מביאים השניים 28 לייבלים שונים של שישה יצרנים מקרואטיה, שמונה מסלובניה ואפילו יקב בוסני אחד. את היינות הם מוכרים לכ־30 מסעדות, ברים וחנויות ואפילו הצליחו להשתחל לתפריטי היין של כמה מהמסעדות המובילות בתל אביב ומחוץ לה, בהן טאיזו, יאקימונו, מלון נורמן, הבסטה ומונא.

מי קהל היעד שלכם?
"לברן: "אנחנו פחות פונים לקהל שקונה שלושה בקבוקים ב־100 ש"ח בסופר. אנחנו פונים לחבר'ה כמונו, צעירים שכבר נחשפו ליין, מתעניינים בו וסקרנים להיחשף לעוד משהו".

שבעה יינות בלקניים שאהבנו:

Jerusalem Ormoz, Sipon 2016. צילום: סטודיו דני גולן
Jerusalem Ormoz, Sipon 2016. צילום: סטודיו דני גולן

Jerusalem Ormoz, Sipon 2016 | סלובניה

היין העשוי 100% ענבי שיפון (זן הנמצא גם בהונגריה, שם הוא נקרא פורמינט ומשמש לייצור יינות טוקאי) הוא הפייבוריט שלנו מהלגימה הראשונה. הוא מבושם ופרחוני ומצד שני ממזרי ובועט בזכות חמיצות מעולה ומליחות מינרלית משגעת. המחיר המצוין שלו הופך אותו ליין שאפשר לפתוח בלי להסס גם בארוחת צהריים. 65 ש"ח.

Kobal Šipon 2016. צילום: סטודיו דני גולן
Kobal Šipon 2016. צילום: סטודיו דני גולן

Kobal Šipon 2016 | סלובניה

כאן תקבלו גרסה מעט גבוהה ומעודנת יותר של השיפון, משנת בציר הנחשבת לטובה ביותר במאה השנה האחרונות באזור. גם כאן יש הרבה פרי וארומה פרחונית נעימה ומרעננת, לצד עומק ועושר וחמיצות ומינרליות ארוכה ומענגת. 75 ש"ח.

Citluk, Hercego, Zilavka 2015. צילום: סטודיו דני גולן
Citluk, Hercego, Zilavka 2015. צילום: סטודיו דני גולן

Citluk, Hercego, Zilavka 2015 | בוסניה

הנציג הבוסני מגיע מהפרוזדור לים של בוסניה הרצגובינה ועשוי 100% ענבי ז'ילבקה – אחד הזנים הלבנים הלאומיים בבוסניה. יין עבודה קלאסי שמאוד מתאים לאוכל – נעים, קליל, עם מחיר נוח שמייתר את ההתלבטות אם לפתוח עוד בקבוק. יש לו קצת פירותיות טרופית, חמיצות כיפית וסיומת טיפה מאובקת ומרירה שמוסיפה לו עניין. 55 ש"ח.

Sladic, Oya-Noya 2015. צילום: סטודיו דני גולן
Sladic, Oya-Noya 2015. צילום: סטודיו דני גולן

Sladic, Oya-Noya 2015 | קרואטיה

יין כתום עשוי 50% ענבי מרשטינה ו־50% ענבי דביט, מהאזור הצפוני של החוף הדלמטי. הענבים עברו השריה של שבעה ימים בלי כל התערבות ובלי בקרת טמפרטורה והתיישנות של חצי שנה בחביות בנות יותר מ־50 שנה. התוצאה היא כתום רך, מורכב ונדיב שכדאי לפתוח בהזדמנויות מיוחדות לצד ארוחה מושקעת. 160 ש"ח.

Stekar, Sivi Pinot 2016. צילום: סטודיו דני גולן
Stekar, Sivi Pinot 2016. צילום: סטודיו דני גולן

Stekar, Sivi Pinot 2016 | סלובניה

עוד יין כתום, הפעם מסלובניה. עשוי 100% ענבי סיבי פינו (הגרסה הסלובנית של הפינו גריג'יו) שעוברים השריה ארוכה (30 יום) על הקליפות והשזרות ולאחר מכן מתיישנים בחביות עץ שיטה ענקיות. יין פרא פרוע למדי, עם טעמים בשלים ומתאזנים בידי מינרליות טובה. 140 ש"ח.

Philipp Vina, Testudo, Plavac 2015. צילום: סטודיו דני גולן
Philipp Vina, Testudo, Plavac 2015. צילום: סטודיו דני גולן

Philipp Vina, Testudo, Plavac 2015 | קרואטיה

יין אדום העשוי מ־100% פלבאץ מאלי מחצי האי פלישץ בים האדריאטי. האקלים החם והסטרס שעוברות הגפנים באזור מניבים יינות עוצמתיים והזן, קרוב משפחה של הזינפנדל, מעניק חוויית שתייה פירותית מאוד עם טאנינים גבוהים וחמיצות מאוזנת. 120 ש"ח.

Skaramuca, Dindac 2013. צילום: סטודיו דני גולן
Skaramuca, Dindac 2013. צילום: סטודיו דני גולן

Skaramuca, Dindac 2013 | קרואטיה

עוד יין מאותו האזור, עשוי גם הוא 100% פלבאץ מאלי. היין הזה מגיע מדינדץ, אפלסיון נחשב המכונה הברולו של קרואטיה. גם כאן מדובר ביין עוצמתי, נדיב ומרשים, בריון שיתאים לתבשילי בשר עשירים. 180 ש"ח.