מכת מוות: עודד סיידא, שותפו של רושפלד לארוחת ערב, על הסגירה
"מתפוסה מלאה נשארנו בלי הזמנות, עם מסעדה כמעט ריקה. יכולנו להשאיר דלתות פתוחות, לספוג הפסדים ואולי לקוות להתאוששות, אבל זה משהו מעבר, יש פה התנכלות ליונתן". עודד סיידא שוטח את גרסתו לסגירה המפתיעה של המסעדה
השבוע חלה רעידת אדמה בעולם הקולינריה הישראלי. אחרי ארבעה חודשים בלבד החליטו השף יונתן רושפלד ושותפו עודד סיידא לסגור את מסעדת ארוחת ערב המדוברת וזאת, לטענתם, בעקבות פוסט ויראלי בפייסבוק שהלין על מחירי המנות במקום. כותבת הפוסט הנוקב היא העיתונאית והסופרת שרית ישי לוי, שכתבה בו בין השאר: "המסעדה של רושפלד ברחוב לונץ היא אחיזת עיניים ופשיטת עור", "אוכל של בית תמחוי" ו"חמישה ניוקי במחיר 188 ש"ח למנה". הפוסט, ששותף יותר מ־3,000 פעמים, היה "המכה המקדימה למכת המוות של המסעדה", לפי סיידא. "מכת המוות" עצמה באה בדמות כתבה בתוכנית "צינור לילה" בערוץ 10, שעסקה באותו פוסט והשוותה את מחיר הניוקי למנות דומות בעולם.
המקרה הזה הוא מקרה תקדימי. אם בעבר ביקורת קטלנית שהתפרסמה בעיתון הספיקה כדי להבריח סועדים מהמסעדה ובכך להביא לסגירתה (כמו במקרה של כפות תמרים שנסגרה בעקבות ביקורת של המבקר אבי אפרתי), היום נראה כי הביקורות פחות אפקטיביות ומה שהחליף אותן הם הפוסטים הוויראליים: תלונות שמופצות ברשתות החברתיות מגיעות למאות אלפי אנשים ומשפיעות כמעט מיידית על המסעדות שבהן מדובר.
"סגירת לונץ היא דבר מאוד מצער עבור שנינו", אומר סיידא, "קיבלנו ביקורות טובות וגרועות והצלחנו להתמודד איתן. לא סגרנו את הדלתות אחרי הביקורת הקשה של אבי אפרתי ולא הרחבנו את המסעדה אחרי הביקורת הטובה של שגיא כהן; אבל עם האינפורמציה המוטעית ששודרה בערוץ 10 לא הצלחנו להתמודד. תיארו בה מחיר של מנה אחת, כשבפועל המחיר שפורסם היה לארוחה שלמה. לכתבה כזאת יש המון כוח, היא מגיעה להרבה אנשים, ובמידע שקרי אנחנו לא יכולים להילחם. כשקהל צופה בטלוויזיה הוא לוקח בחשבון שהכל מאומת".
ובכל זאת, זה צעד קיצוני מאוד (ודי חסר תקדים בענף) לסגור מסעדה כל כך מהר, ועוד בגלל כתבה בטלוויזיה.
"זאת החלטה מחושבת, עסקית ולא רגשית וגחמנית. היינו פה רק שנינו בתור מסעדנים, בלי קבוצה ומשקיעים מאחורינו, מבשלים מהשוק למחבת ללקוח, עושים את החוויה הכי רומנטית והכי כנה שיכולה להיות במטבח. אחרי הפוסט הזה, הכיף והשמחה של חוויית הבישול והאירוח הלכו לנו לאיבוד, והמורל שלנו צנח עם התרוקנות המסעדה. לא הייתה לנו ברירה אלא לסגור, אנחנו לא יכולים לספוג הפסדים מאוד גדולים, לא לרוח ולא לכיס".
למה לא נלחמתם על הבייבי שלכם?
"ניסינו. פורסמו כתבות שמסבירות שזה לא מחיר למנה אלא לארוחה שלמה, אבל זה היה מאוחר מדי. מול כתבה שצופים בה המונים, מלחמת הסברה כזאת היא מלחמה חסרת קול וכלים. צריך לדעת מתי לסגור, להתארגן מחדש ולהמשיך הלאה".
אז המדיה החברתית הרגה לכם את המקום?
"אנחנו חיים בעידן בפייסבוק, אנשים כבר לא משתפים את החוויות שלהם רק עם המעגל הקרוב אלא עם כולם. אין לי בעיה עם סועדים שאהבו או לא אהבו ואין לי בעיה עם הפוסט, אבל שרית ישי לוי היא לא אישיות פרטית, יש לה המון כוח. הרוע הזה – לפרסם במקום לדבר איתנו קודם – אינו ברור לי".
"מה שקרה בצינור לילה היה ללא שום תיאום ואימות איתנו. עשו קופי פייסט לפוסט, והכתבה הזאת עבדה נורא חזק ופגעה ישירות בקהל של המסעדה. מתפוסה מלאה נשארנו בלי הזמנות ועם מסעדה כמעט ריקה. לבשל במסעדה ריקה במשך חודש זאת חוויה עסקית לא נכונה ומסעדנות לא בריאה. יכולנו להשאיר דלתות פתוחות, לספוג הפסדים ואולי לקוות להתאוששות, אבל זה משהו מעבר לזה, כי יש פה התנכלות ליונתן".
למה לדעתך מתנכלים לו?
"אולי התנכלות זאת מילה מוגזמת. יש הרבה סוגים של אמנים, חלקם מוחצנים יותר וחלקם פחות. כל אדם באשר הוא – לקוח או מבקר – צריך לשאול את עצמו אם הוא אוהב את התוצר של אותו אמן או מעדיף לפספס את החוויה עקב דעות שהוא גיבש על אופיו. יונתן הוא גאון קולינרי, אדם ישר שעובד, פועל ומדבר מהבטן. הוא נמצא באור הזרקורים ולכן אני מניח שהוא מטרה קלה".
אז מה למדתם מהסיפור הזה?
"יכול להיות שלא היה מספיק ברור שמחיר מנה הוא מחיר ארוחה. זה מידע שחשבנו שהעברנו בבירור עד אותה כתבה. אחד הלקחים שלנו הוא לדעת להתמודד ולהגיב מהר לשיימינג, להבהיר מעל הכל מה אנחנו עושים וכמה עבודה נכנסת מאחורי כל מנה וארוחה. את כל זה ניישם כבר בעתיד הקרוב, פנינו קדימה בכל הכוח".
היה לך את לונץ, הצטרפת לרושפלד, ועכשיו נשארת בלי ארוחת ערב. אתה מתחרט על השותפות הזאת?
"אף אחד לא הצמיד אקדח לראש שלי והכריח אותי להיות שותף של רושפלד. יונתן כל כך שונה מאיך שמציירים אותו, הוא אחד האנשים הכי חמים שהכרתי בחיים שלי, ובפרט בתחום הזה. הוא עובד בתשוקה ובלב כל כך נקי שזה ממש הזוי לי. כשהכרתי אותו הייתי בשוק. החברות שלנו ממשיכה ואנחנו מסתכלים קדימה. אני שותף בארוחת ערב בקבלייר בירושלים ועכשיו אנחנו כבר חושבים על פרויקטים נוספים".
למה שלא תחזיר את לונץ להיות בית קפה שכונתי? הלקוחות הקבועים והשכנים בטוח ישמחו.
"לונץ הוא מקום מלא קסם, הן בזכות עצמו והן בשל לקוחותיו. אהבתי את הלקוחות שלי, את העובדים, את האווירה; אהבתי לבשל לשכונה. ההתפתחות של המקום היא גם ההתפתחות שלי. אני שף, טבח, ומבחינתי להתעסק באוכל כל היום זאת זכות גדולה. בחרתי להיות נאמן לעצמי ולא לחזור אחורה, ועכשיו אמשיך קדימה עם יונתן בדרכנו הקולינרית. יש דברים חדשים בפתח שאני עומד מאחוריהם ונרגש לקראתם, לא רק עבורי ועבור שותפיי אלא לכל מי שיגיע".
מערוץ 10 לא נמסרה תגובה.