החיים בבועה: היינות המבעבעים המומלצים לסילבסטר

צרפת

צרפת היא בירת היינות המבעבעים, מן הסתם, עם אזור שמפן הנחשב לבכיר היינות המבעבעים בעולם. כדי שיין יישא את התואר הנחשק "שמפניה" עליו להגיע אך ורק מחבל שמפן, ולעמוד בחוקי האזור הנוקשים. זני הענבים יהיו שרדונה, פינו נואר ומונייה והתסיסה השנייה (זו המעניקה את הבועות) מתרחשת בבקבוק. כמעט כל היינות המוזכרים כאן הם יינות הנעשים בשיטה הזו, "המסורתית". יינות מבעבעים המיוצרים מחוץ לחבל שמפן נקראים "קרמו" (Cremant), וכמעט בכל אזור יין בצרפת נמצא גם יינות מבעבעים: קרמו דה בורגון, קרמו דה אלזס וכו'.

Cremant du Jura, Stephan Tissot, BBF 2007

ז'ורה הוא אחד מאזורי היין הפחות מוכרים והיותר קיצוניים של צרפת, וגם היין הזה של סטפן טיסו הולך על הקצה – על טהרת ענבי שרדונה, כאשר 75% מהיין התיישן כשנה בחביות, מה שמעניק הרבה נפח, אבל מבלי לגרוע מעוצמת הפרי הרענן. יישון ארוך על השמרים (4 שנים בבקבוק) גם הוא מורגש. שום תוספת סוכר אין כאן, והתוצאה היא יין קצת מופרע, כזה שנועד לשמח ולאתגר שותי יין מנוסים ונעדר כל ניסיון להתחנף או לחקות שמפניה בסגנון כזה או אחר. פרא אציל.

170 שקלים

J.L Denois, Classique Brut

ז'אן לואי דנואה הגיע בכלל ממשפחת מגדלי כרמים בשמפן. כשהבחור החליט שבא לו גם לייצר יין מבעבע בעצמו הוא החליט דווקא להתעסק עם זנים אסורים לגידול בחבל שמפן וכך העתיק את מקומו ללימו (Limoux). לימו הוא כפר קטן בדרום צרפת, ולא רבים יודעים זאת, אך למעשה ייצור היין המבעבע כאן כנראה קדם אפילו לשמפן. הברוט קלאסיק של דנואה הוא בלנד לא שגרתי בעליל של סירה, מרלו, פינו נואר ושרדונה, כולם מגיעים מהכרם האורגני של דנואה. התוצאה, הודות לענבים ה"שחורים" (מה שנקרא "בלאן דה נואר", לבן משחור) היא מבעבע עם הרבה גוף ונפח פרי, כאשר השרדונה תורם לאלגנטיות ולרעננות. תמורה יוצאת מן הכלל למחיר.

95 שקלים

Champagne Moet & Chandon, Brut Imperial

בית מואט ושנדו הוא בית השמפניה המפורסם בעולם, הגדול בעולם, שאחראי על נתח נכבד ביותר מכלל מכירות השמפניה. ה"ברוט אימפריאל" היא שמפניית הבסיס של הבית, ספינת הדגל. לפני כמה שנים שינו אותה קצת והורידו את רמת הסוכר בה, וחייבים להודות שכיום מדובר בשמפניה מוצלחת מאוד, ובמחיר סביר (גם כאן יש לברך על המחיר שירד בארץ). שמפניה חנפנית, פירותית מאוד, קלילה ומשמחת.

220 שקלים

Champagne Laurant-Perrier Brut Rose

בית השמפניה של לורן־פרייה מפורסם בזכות הרוזה שלו, ולא בכדי. בעוד מרבית שמפניות הרוזה מקבלות את צבען על ידי הוספה של מעט יין אדום שצובע הכל לוורוד, לורן־פרייה מפיקים את הרוזה שלהם מענבי פינו נואר שעוברים השרייה על הקליפות, מה שמעניק את הצבע הורוד העמוק (כמו שמייצרים יין רוזה רגיל). שמפניה מלאת נפח, הדוניסטית ואלגנטית, המצדיקה את שמה כאחת משמפניות הרוזה המוצלחות בעולם.

410 שקלים

Champagne Louis Roederer, Brut Vintage 2007

אחד מבתי השמפניה המוערכים בעולם, שאחראים בין היתר לשמפניית ה"קריסטל", מהנחשקות והיקרות בעולם, "קווה הפרסטיז'" (שמפניית הפרימיום) הראשונה בעולם שיוצרה לצריכה בלעדית של הצאר הרוסי. אבל היום נדבר על שמפניית הוינטג', מבציר 2007: כמצופה משמפניית וינטג', זמן היישון הארוך על השמרים מורגש כאן, בדמות ריחות וטעמים של לחם קלוי, טקסטורה עשירה בפה וסיומת ארוכה. שילוב נהדר בין נפח הפרי (70% של פינו נואר בבלנד מעניקים את עמוד השדרה הפירותי, ו־30% שרדונה תורמים לחמיצות המרעננת והאלגנטיות) והחמאתיות העדינה, תודות לעבודה מושכלת עם חביות, לבין חמיצות ורעננות. שמפניה שרצוי ללוות איתה ארוחה שלמה, וממש לא להסתפק בהרמת הכוסית החגיגית. פינוק אמיתי.

425 שקלים

Champagne Larmandier-Bernier, Latitude

לרמנדייה־ברנייה הוא מה שנקרא "שמפניית מגדלים", כלומר יקב המגדל בעצמו את הענבים עבור השמפניה, ולא קונה מכורמים אחרים כפי שנהוג ברוב המוחלט של שמפן. המשמעות של זה היא שמפניה עם הרבה יותר אופי ואישיות, טעמים פחות חנפניים, ולעתים חוסר אחידות בין שנה לשנה. מוצר שפחות מדבר בשפה המיתוגית־תאגידית של שמפן, ויותר מדבר בשפת עולם היין הקלאסי והרומנטי. טוב או רע? זה כבר עניין של טעם אישי. כאן עסקינן בשמפניית בלאן דה בלאן על טהרת ענבי שרדונה בייצור ביו־דינמי. מדובר באחד מבתי השמפניה האהובים עליי באופן אישי, עם קו ברור של טוהר, חדות ואלגנטיות אין קץ. שמפניה יבשה מאוד, אך עם ריכוז פרי מרשים, והרבה מורכבות ביחס לעובדה שמדוברת בשמפניית הבסיס של היקב. שמפניה למתקדמים, אפשר לומר.

309 שקלים

גרמניה

תאמינו או לא, אבל גרמניה היא אלופת העולם בצריכת יינות מבעבעים לנפש. הם שותים שם הרבה שמפניה, וקאווה, אבל יותר מהכל – זקט (sekt), היין המבעבע של גרמניה. זקט היא הגדרה רחבה למדי, המכילה מגוון סגנונות ואיכויות של יין מבעבע. שלוש קטגוריות של זקט קיימות, כאשר הבסיסית ביותר מכונה פשוט sekt ושם הענבים יכולים להגיע מכל מקום באירופה, והתסיסה כלל לא חייבת להתבצע בשיטה המסורתית (דהינו כמו בשמפניה). בקיצור – אלה הם יינות זולים ולא מעניינים. אחר כך יש את ה- German sekt, ושם כבר מדובר בענבים שגדלו בגרמניה בלבד. אבל אנחנו נתמקד בקטגוריה הגבוהה, האיכותית והמסקרנת ביותר שאפשר למצוא: sekt b.a אלו יינות המגיעים מאחד מ־13 אזורי הגידול הרשמיים של גרמניה, מבעבעים בשיטה המסורתית, ואיכותם נהדרת. יש בארץ מבחר לא רע בכלל מהם, אבל בחרנו רק שניים:

Donhoff Riesling Sekt Brut 2008

דונהוף נחשב לאחד היצרנים המשובחים בגרמניה, ולפסגת יינות הריזלינג העולמיים. הזקט שלו ממחיש היטב את האופי הריזלינגי ואת הקו של היקב: יין טהור, פרי ארומטי והמון חדות. יין מרענן עם חמיצות חותכת, חד כתער. נהדר עם מנות דגים ופירות ים נאים.

190 שקלים

Sekthaus Raumland, Rose Prestige Brut

בניגוד להרבה יקבים גרמניים המתמקדים בייצור יין רגיל ומחזקים את הפורטפוליו במבעבע אחד או בשניים, ראומלנד הוא יקב המתמחה בייצור יינות מבעבעים. הרוזה פרסטיז' שלו, על טהרת ענבי פינו נואר, מציע פרי טרי ורענן באף, סלסילת תותים ופירות יער עם גוף בשל ומענג בפה. אפרטיף מצוין ומשקה שפשוט אפשר לשתות ממנו בלי סוף.

160 שקלים

ספרד

מה שעשו אצלנו לקאווה הוא לא פחות מאשר רצח אופי. אמנם זה נחמד שהפכנו למעצמת קאווה, ונעים לראות חבר'ה צעירים שותים יין מבעבע, אבל כל מבצעי ה־4 במאה האלו הפכו את הקאווה למזוהה עם יינות זולים באיכות נמוכה למדי, ולא השאירו הרבה מקום לקאוות איכותיות באמת על המדפים בארץ. ובכל זאת, הנה שתי קאוות נהדרות שחושפות טפח מעולם המבעבעים הספרדי ומוכיחות שאפשר למצוא שם איכות (וגם תמורה למחיר) גבוהה ביותר.

Nadal, Brut Reserva Green Label

נדאל הוא בית קאווה קאטלוני מוכר ומוערך. הענבים הם ספרדיים מסורתיים – פאריידה, מאקאבו ושארל־לו, והסגנון ממש מזכיר שמפניה: יישון על השמרים, ריחות הבריוש ותפוחי עץ, זו אינה קאווה על הסקאלה הקלילה והפרחונית, כי אם משקה עם יותר משקל ועומק. "בייבי" שמפניה במחיר נהדר.

125 שקלים

Vilernau Brut Nature

אם הנדאל היא קאווה שרוצה להיות שמפניה, אז הווילרנאו היא קאווה שרוצה להיות קאווה, אבל ברמות הכי גבוהות. מלבד ענבי פראיידה ומקאבאו ישנם כאן גם 15% ענבי שרדונה, והאופי הוא מאוד "קאווי", כלומר פרחוני, קליל, שופע פירות ירוקים ועם בעבוע עדין. ללא תוספת סוכר, מדובר במשקה יבש ומרענן שתמיד טוב שיש ממנו בקבוק קר במקרר, לכל שעה ביום.

92 שקלים

איטליה

גם איטליה קיבעה אצלנו את מעמדה בתור מעצמה מבעבעת עם שלל למברוסקו ופרוסקו, לרוב באיכות בסיסית ובמחירים נמוכים. דווקא האזור המרתק ביותר ליינות מבעבעים איטלקיים, פראנצ'קורטה, לא זוכה אצלנו לייצוג, וחבל. ענייני מיתוג: מי ישלם על מבעבע איטלקי מחיר ששמור ליינות שמפן הממותגים? ובכל זאת, הנה שני למברוסקו שישכיחו מכם כל דעה קדומה, ומגלים עולם חדש של סגנון וטעם.

Lambrusco, Vigna del Cristo, Cavicchioli

חושבים למברוסקו, חושבים אדום מבעבע בגסות ומתוק להחריד? תחשבו שוב. כאן מדובר במבעבע מענבי למברוסקו (כן, זהו שמו של זן הענבים), המגיעים מכרם דל כריסטו, מה שהופך אותו ללמברוסקו היחיד בעולם מכרם יחידני. התסיסה השנייה אינה מתבצעת בבקבוק בשיטה המסורתית אלא במכלים גדולים (שיטת "שארמאט"), תסיסה ארוכה שבסופה בעבוע עדין מאוד ונעים (אפילו הפקק הוא של יין רגיל ולא פקק מבעבע קלאסי). למברוסקו כמו שלא הכרנו.

62 שקלים

Lambrusco, Rose del Cristo, Cavicchioli

137 ש"ח נשמע הרבה כסף עבור למברוסקו, אבל אין שום קשר בין המבעבע הוורוד הזה לבין מה שהתרגלנו לשתות בתור למברוסקו. גם כאן הענבים מגיעים מכרם דל כריסטו ועוברים תסיסה שנייה בבקבוק, בשיטה המסורתית. רוזה יבש, פרחוני, עם מבנה טוב ושילוב בין מורכבות ועניין שתופסים את תשומת הלב ובין פשטות משמחת של משקה משובב נפש.

137 שקלים