להתראות שאבלי: המוסקדה הוא הלבן הלוהט החדש

אם נשאל אנשים אקראיים ברחוב "מה היין האהוב עלייך"? סביר להניח שהתשובה שנשמע הכי הרבה תהיה "שאבלי". לפחות בתל אביב של השנים האחרונות. שאבלי הפך להיות המותג הכי חזק, משאיר מאחור אפילו את הגוורצטרמינר שהיה אופנתי עד לפני רגע (ובכל זאת נתקלים באנשים שרוצים "או גוורץ או שאבלי", אף שמבחינה סגנונית מדובר בהפכים גמורים). יש משהו נחמד בכך שגם עולם היין מתנהג כמו כל תחום אחר: אופנות ולהיטים, בלי שתמיד עומד מאחוריהם כיסוי של ממש, וּודאי משמח שאנשים מעדיפים לשתות יין לבן ופריך גם בלי לדעת מה זה בדיוק אומר על פני קברנה אדום וכבד מנשוא. מנגד, לא נעים להודות, אך טרפת השאבלי גורמת לכך שכל מה שכתוב עליו שאבלי נחטף, ולא חסרים יינות שמאחורי התווית היקרה מסתתר יין בינוני ומטה. תוסיפו לכך שאזור שאבלי נפגע בבציר האחרון (2016) ממכת ברד שפגעה קשות ביבול, ותסמכו עליי – הגיע הזמן לעבור הלאה. הלאה לאן? הלאה למוסקדה.

חלומות על סלסלת פיקניק עם חריץ גבינה. עמק הלואר. צילום: שאטרסטוק

משאבלי לעניים לשאבלי למבינים

בתחילת דרכי בעולם היין אהבו להגדיר את המוסקדה בתור "שאבלי לעניים". אמנם מדובר באזורים שונים (המוסקדה מגיע מעמק הלואר והשאבלי מבורגון) ובזן ענבים שונה (השאבלי הוא על טוהרת השרדונה, והמוסקדה הוא מזן המלון דה בורגון), אבל האופי בהחלט דומה: יין לבן קריספי, יבש ומינרלי. כל מי שביקר בצרפת ודאי מצא עצמו זולל צדפות בעמידה באחד השווקים, לצד כוס מוסקדה צוננת. לא מעט יינות מוסקדה נחתו לאחרונה בארץ – ההימור שלי הוא שהיבואנים היטיבו לזהות את הצורך והפוטנציאל – ואחרי טעימה מקיפה שלהם ועל רקע המחיר שתיאלצו לשלם על בקבוק שאבלי, אפשר לקבוע כי המוסקדה הוא לא עוד "שאבלי לעניים". אם כבר אז המוסקדה הוא "שאבלי למבינים".

יינות המוסקדה מגיעים ממערב עמק הלואר ומתחלקים לשלושה תת אזורים, המוכר והחשוב שבהם (ומה שמגיע לארץ) נקרא בשמו המלא "מוסקדה סוור א מיין סור לי"; "סור לי" (sur lie) פירושו "על השמרים", שכן היינות מתיישנים על שאריות השמרים המתות ומבוקבקים ללא סינון. הזמן על השמרים מעניק ליין קצת נפח וטקסטורה ייחודית, דבר הנע בין תחושה שמרית עדינה למינרליות. האלכוהול נמוך (לרוב סביב ה־12%), החמיצות גבוהה, והיינות יבשים וחדים ונשתים כמים. נותר רק לקרר היטב את היין ולחלום על סלסילת פיקניק עמוסת אויסטרים, אולי איזה חריץ גבינה, ונוף של יער אירופי.

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, La Mariniere, Vignerons du Pallet 2015:

יין רענן מאוד, פשוט ונעדר מורכבות, אך שופע חן וקלילות משמחת. יין נהדר לפיקניק ולשתייה לא מחייבת, ובקטגוריית המחיר שלו, שמחזיר עודף מ־50, מדובר באחד היינות המוצלחים שטעמתי השנה (46 ש"ח).

La Mariniere – שופע חן וקלילות משמחת

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Guy Saget 2015:

גיסאז'ה מייצרים יין מסוף המאה ה־18, ואף שמדובר באחד היצרנים הגדולים עם יינות מכל רחבי עמק הלואר, בכל זאת זוהי חברה משפחתית המנוהלת על ידי הדור התשיעי. המוסקדה שלהם פשוט וקלאסי לסוגו עם מינרליות שמרית, אולי גסה מעט, קצת לימוניות באף ובפה ויופי של חמיצות (55 ש"ח).

נציג של אחד היצרנים החשובים באזור. גי סאג'ה.

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Chereau Carre 2015:

מוסקדה קלאסי, לא מתיימר אך עושה עבודה נהדרת: מינרליות, מליחות עדינה ופירותיות נעימה. בדיוק כמו שמוסקדה בסיסי צריך להיות וצריך לעלות (55 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Chateau de la Gravelle 2015:

הענבים מגיעים מכרמים בנות 65 שנה המעובדים באופן אורגני. יחסית למוסקדה יש כאן הרבה נפח; הזמן על השמרים מורגש היטב. יין עם אופי פרוע שכזה, ובניגוד ליינות הקודמים – כאן אנחנו כבר מתחילים לקבל מורכבות ואישיות. יבוא חדש ומבורך לארץ (55 ש"ח).

Gravelle – יבוא חדש ומבורך לארץ

Uscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Gorges, Chateau de la Gravelle 2013:

היין הגבוה יותר של היקב מבוסס גם הוא על גפנים בוגרות, אלא שהפעם הוא משביח לא פחות מ־36 חודשים על השמרים. זה אומר שמצד אחד אנחנו קצת מאבדים מהרעננות הבועטת של המוסקדה, אך מצד שני – מרוויחים נפח ומשקל על החך. יין הרבה "רציני" יותר עם לא מעט פרי ופרחים לצד המינרליות, וכזה שכבר דורש אוכל לצדו (106 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, les Dabiniere, Bonnet-Huteau 2015:

עוד יבוא חדש ומבורך לארצנו, של איש היין אורי כפתורי שלאחרונה מרחיב את הפורטפוליו מעבר לדרום צרפת, אזור ההתמחות שלו. יקב משפחתי (מנוהל כעת בידי הדור הרביעי) המייצר יינות ביו־דינמיים טהורים ומדויקים. משלושת היינות המיובאים לארץ זהו האלגנטי ביותר – מעודן, מינרלי ובקבוק שמתחסל מבלי משים (80 ש"ח).

Bonnet-Huteau – יקב משפחתי המייצר יינות ביו דינאמים טהורים ומדוייקים

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, les Gautronnieres, Bonnet-Huteau 2015:

מצד אחד טהור, "שתי" כמעט כמו מים, וממד שני עוצמתי וארוך. מינרלי מאוד, כמעט מלוח, רזה ומהודק. החביב עליי ביותר מכל היינות שטעמנו, וכמובן מעניק תמורה נהדרת למחירו (80 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, les Laures, Bonnet-Huteau 2015:

מכל יינות היקב זהו המרשים ביותר – יותר נפח, גוף ומשקל. לצד המינרליות יש כאן גם פרי עסיסי, הדרי, הממלא את הפה (100 ש"ח).