שלושים ומשהו

בלי קשר למה שג'ורג' אורוול כתב, חייבים להודות ששנת 1984 הייתה חתיכת שנה. בתחומים רבים זו הייתה אפילו שנת מפנה. כשכותבים על 1984 בהקשר הישראלי נוהגים לציין שני אירועים מכוננים: הראשון הוא יציאתו לאור של העיתון "חדשות" – אירוע ששינה את מפת התקשורת הישראלית, והשני הוא אירוע שקשור אליו באופן ישיר – פרשת קו 300.

בדיוק בעת שהארץ סערה מפרשיית הוצאתם להורג של שני המחבלים ההם, התרחש אירוע נוסף, שעליו אף אחד לא דיבר ואותו אף אחד לא ציין. יקב עלום מרמת הגולן השיק את היין הראשון שלו – סוביניון בלאן בציר 1983. זה קרה שנה לאחר שהוקם היקב החדש בקיבוץ מרום גולן כמיזם משותף של הישובים אורטל, אלוני הבשן, אל רום, רמת מגשימים, גשור, יונתן, עין זיוון ורמות נפתלי, שהיו הראשונים לקרוא תיגר על ההגמוניה האבסולוטית של יקבי כרמל בשוק היין המקומי. זה שאף אחד לא ציין את השקתו של היין לא היה דבר מכוון, פשוט באותם ימים כמעט אף אחד כאן לא ידע מה זה סוביניון בלאן. בתחילת שנות ה־80 ליין לבן היו שני שימושים עיקריים: הראשון לבישול והשני כבסיס לשפריץ במסעדות רומניות ובולגריות. הזן הנפוץ של אותם ימים היה הפרנץ' קולומבאר. אגב, הזן הנשכח הזה, כמו זנים אחרים שניטעו כאן בתחילת המאה שעברה, מתחיל לעשות עכשיו בישראל סוג של קאמבק. בימים אלה מציינים ברמת הגולן 30 שנה להקמת היקב שגרם לאלפי לישראלים לדעת מה זה סוביניון בלאן, ובכלל, להבין שיש משמעות לדבר הזה שנקרא "זן" ו"טרואר". במהלך השנים האחרונות הזדמן לי לבקר ביקב הזה לא מעט פעמים. תמיד מעניין לפגוש בנפשות הפועלות כאן, לסייר בכרמים המטופחים ולהתעדכן בפסגת היצירה של טכנולוגיית עשיית היין בישראל. רמת הגולן הוא ללא ספק היקב המתקדם ביותר בישראל מבחינה טכנולוגית. מביקור לביקור כאן נוספת מכונה חדשה. האקססורי האחרון שגורם ליינן ויקטור שונפלד להתרגש כמו ילד קטן הוא בורר ענבים ממוחשב תוצרת צרפת. האשכולות מונחים על המסוע ועין אופטית אלקטרונית מזהה את הענבים הפגומים ושולחת הוראה למגרפות זעירות לסלק אותם מהאשכול השלם. אין דבר דומה לזה בארץ. בכלל, ניכר ששונפלד, בוגר אוניברסיטת דיוויס בקליפורניה אשר משמש כיינן הראשי של היקב משנת 91', אוהב מאוד טכנולוגיה. זו גם הסיבה לכך שמופנים אליו תדיר חִצי ביקורת מצד הרומנטיקנים שבחובבי ויצרני היין בארץ. כשאני אומר לו את זה הוא צוחק, לוגם מכוס היין שלו ומסביר במבטא האנגלוסקסי שלו: "אני מכיר את האמירה הזו, אבל אני לא כל כך מבין אותה. בסופו של דבר העובדות הן שיקב רמת הגולן הוא היקב שהכי משקיע במחקר ופיתוח לעומת כל יקב אחר בארץ. לא נראה לי שאנחנו צריכים להתנצל על כך. רומנטיקה היא דבר חשוב, ואני סבור שרוב מי שעוסקים כאן במלאכה הם אנשים רומנטיים, אבל כדי ללמוד ולהשתפר בעשייה הייננית אתה חייב לרתום את הטכנולוגיה לעזרתך. קח למשל את עניין הזנים. אנחנו מובילים בארץ את כל הנושא של קלונים (תתי־זנים) חדשים (רמת הגולן היא זכיינית של יצרנית השתילים הצרפתית ENTAV, ובעלת משתלת ריבוי הגפנים הגדולה בארץ י.ג'.ה). רוב היקבים בארץ, גם הרומנטיים שאתה מדבר עליהם, קונים את הגפנים שלהם מאיתנו ובעצם נעזרים בטכנולוגיה שאנחנו הנחלנו כאן".

[tmwinpost]ומה לגבי סגנון העשייה? לאחרונה יש בארץ אופנה לעשות יינות רזים יותר, בשלים פחות ובעלי נוכחות נמוכה יותר של עץ. מה אתה חושב על כך בתור מי שמזוהה עם יינות עוצמתיים בסגנון העולם החדש?

"אני חושב שאי אפשר לעשות דברים בכוח. איך שלא נסובב את זה אנחנו לא נמצאים באירופה, ולכן נראה לי מיותר לנסות לייצר כאן יינות 'כמו באירופה'. זה פשוט לא עובד. אני מעדיף לקטוף את הענבים שלי כשהם בשיא הבשלות שלהם. לטעמי ענב ממצה את שיא מורכבות טעמיו כשהוא מגיע לשיא בשלותו, ואף אחד לא יצליח לשכנע אותי אחרת. הרי אתה לא יכול לשכנע את הענב שקר כאן ושהוא גדל באירופה, וזה למרות שאזורי הגידול שלנו בצפון רמת הגולן, הם כאלה שמזכירים במידה הרבה ביותר תנאי גידול אירופיים, יותר מכל אזור אחר בארץ. ולא רק אני חושב כך. העובדה היא שרוב מבקרי היין בעולם שטועמים יינות ישראליים גם חושבים כמוני".

ומה אתה חושב על המגמה האופנתית של שימוש בזנים כמו רוסאן, גרנאש, מורבדר וכו'? האם אתה סבור שבמציאות התזזיתית של היום עדיין נכון להיצמד לשלישיית הקברנה־מרלו־סירה?

"זה קצת מצחיק אותי עניין האופנות בזנים. הרי אנחנו כבר הכנסו פינו נואר בשנת 99'. אנחנו כל הזמן מנסים זנים חדשים, כולל זנים פורטוגליים ואיטלקיים שלא נראו בארץ. אבל אי אפשר להתווכח עם העובדות. שוב, לטעמי האישי היינות הכי מורכבים שיוצאים כאן הם היינות מהזנים הוותיקים יותר. מה שנקרא 'הזנים הבורדולזיים', כשבראשם הקברנה סוביניון. צריך לזכור שזה גם טעם הקהל".

כרם תל פארס, יקבי רמת הגולן. צילום: יח"צ

כדי להדגים את אמירתו הוא מוביל אותי לחדר הטעימות הסטרילי, שהונחו בו מבעוד מועד בקבוקים שבהם דגימות חבית של מקצת הזנים מהבציר האחרון: מרלו, מלבק, סירה, פטי וורדו וכמובן קברנה סוביניון, שמפגינים כל אחד בתורו את עוצמות הפרי והעץ שהוא כל כך אוהב. לטעימות מצטרף ארנון הראל, מנהל השיווק של היקב, שמתעקש לקחת אותי לסיור בכרמים החדשים שניטעו בשנה האחרונה בצפון רמת הגולן בהשקעה כספית אדירה. בכרם אורטל, בעודנו משקיפים על העשן המיתמר ממזרח לקוניטרה הסורית, השיחה גולשת באופן טבעי לפוליטיקה. ניכר שאנשי רמת הגולן דרוכים מקולות הנפץ ומהעננה השחורה שמיתמרת קילומטרים ספורים מבתיהם ומכרמיהם, אבל כמי ששותים את היין שלהם מדי יום סמוך לשטחי אש ושדות מוקשים הם גם לא ממש מתרגשים. כשאני שואל על ענייני חרמות ניכר שהראל לא שש לדבר: "אני לא חושב שהמצב שלנו דומה למצב של היקבים שביהודה ושומרון. אני רואה ברמת הגולן שטח של מדינת ישראל. גם מבחינת המכירות בחו"ל, שהן 20% מהמכירות של היקב, אין מה להשוות. היינות שלנו נמכרים היטב לא רק בשוק היהודי. יפן למשל היא אחד מהשווקים החזקים ביותר שלנו".

אבל בכל זאת, ישראל אמנם סיפחה את הגולן אך מבחינת החוק הבינלאומי מדובר בשטח כבוש. זה חייב לפגוע בכם מבחינה שיווקית.

"היינות שלנו ידועים ומוערכים בעולם תחת השם 'יינות ירדן' ולא כ'יינות גולן'. רוב האנשים בעולם לא בקיאים בפוליטיקה ובגיאוגרפיה. לשם 'ירדן' יש מוניטין רחב וכך זה צריך להישאר".

ואין חשש לעתיד? הרי במציאות ההפכפכה והשבירה של האזור המצב יכול להשתנות מאוד מהר.

"מציאות שבירה תמיד הייתה כאן. הרי אין שום דבר חדש. אני כן יודע דבר אחד: 30 שנה במושגים של יקב זה כלום. במושגים של עשיית יין אנחנו עדיין תינוקות. אני מניח שנהיה קצת יותר חכמים בעוד 30 שנה".

אבני הדרך היינניות של היינן ויקטור שונפלד:

1. ירדן קברנה סוביניון: לדעתי אם יקבי רמת הגולן צריכים לבחור יין דגל אחד, זהו היין. אם צריך לבחור אמת מידה שתתאר מהו יין ישראלי, זהו העוגן. אם רוצים לעשות טעימות אנכיות כדי להיווכח שיש ציר איכותי עקבי שנמשך תקופה ארוכה, זוהי הבחירה. אם צריך להצביע על יין אחד שהוא מהישראליים המוערכים בעולם, זה זה. אם יוגש לי הערב סטייק גדול ועסיסי, אני אבחר לשתות אותו ליד.

2. ירדן בלאן דה בלאן: יין מבעבע גדול בישראל? כן! זהו מן הסתם היין ישראלי שהפתיע ברחבי העולם יותר אנשים מכל יין ישראלי אחר. זה היין שממחיש בצורה הטובה ביותר את המגוון העצום של תנאי הגידול בישראל. אם אתם רוצים לדעת למה שותים כאן יותר יין מבעבע, חלק מהתשובות טמונות בבקבוק הזה. אם תזמינו אותי לערב סושי אני אבחר לבוא עם הבקבוק הזה.

3. ירדן שרדונה אורגני כרם אודם: היין הלבן הראשון בישראל מכרם יחידני. אם צריך לשכנע מישהו בערכו של יין אורגני, זו הבחירה. אם רוצים ליהנות מאחד מהיינות הלבנים בעלי תוחלת החיים הארוכה ביותר, ומהיין שמקורו בכרם הגבוה ביותר בישראל, זה רק זה. אם אני אצלה הלילה עוף על גחלים לוחשות, אני בוודאי אשתה אותו.

4. הר חרמון: במהלך שהותי ביקב הייתי עד לתהליך שבו הפך הזה מיין שולי ליין המועדף בישראל. אם צריך לבחור יין ישראלי שמענג אנשים יותר מכל יין אחר בארץ, זו בוודאי תהיה הבחירה. אם תגידו לי לבחור יין ישראלי שמשתפר באופן המובהק ביותר משנה לשנה, זה היין. אם תביאו לי עכשיו פיצה פריכה ודקה, אני אפתח איתה את הבקבוק הזה.

5. את היין החמישי קשה לי לבחור כי האופציות רבות. אני מניח שהמקום הזה צריך להישמר לאחד היינות העתידיים והמרגשים שעוד לא יצאו לשוק.