ברוח הזמן: בחרנו את סרטי הקונספירציות האהובים עלינו

כאן "אוכלי סרטים" – הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול, נאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט. לכבוד שנה סוערת של קונספירציות ושבועות עמוסים עוד יותר בתיאוריות בעד ונגד חיסונים, החלטנו להקדיש את הטור ופרק ההמלצות של השבוע לסרטי קונספירציה (ולחלק כנאפה לכל מאזין).

עצם האפשרות של קונספירציה מכילה בתוכה קונפליקט מעניין – מצד אחד מחממת לב, תובעת מאתנו להטיל ספק במובן מאליו ומציעה אלטרנטיבה מסקרנת למציאות הקונסרבטיבית בה אנחנו חיים, ומצד שני מסוכנת, מערערת את הבסיס מתחת לקרקע המדעית היציבה שאנחנו מכירים כל כך טוב ובימים טרופים אלו היא עלולה אפילו לסכן חיים.

בעולם שבו לכל אחד יש קהל קוראים רעב ברשתות החברתיות והן עוד מעודדות אותנו לכתוב את דעתנו בפרהסיה, הקונספירציה פורחת. כל אחד מושך לכיוון ההפוך והיכולת שלנו להתמודד מול התופעה הזאת מוגבלת. אם נעזוב רגע את המדיה הדיגיטלית, גם בתולדות הקולנוע אין מנוס. למדנו להתייחס לדמויות קונספירטיביות כאתנחתות קומיות (2012, סלאקר, ואפילו השדרן בערוץ ההיסטוריה) או כבידור מצמרר (אזור הדמדומים, תיקים באפלה, המשחק) אז צאו מנקודת הנחה שהשב"כ עוקב אחריכן, אלביס פרסלי חי, פול מקרטני מת, הנחיתה על הירח פוברקה ושורות אלו נכתבו על ידיי חייזרים שחטפו את שלושתינו.

אם אתם לא מאמינים לשורות אלו אתם מוזמנים להקשיב לפרק בו שאלנו: מה מבדיל בין קונספירציה לתיאוריה מדעית? האם שווה להטיל ספק גם בסרטים דוקומנטריים? ולמה יש לתיאוריות האלו מקום חם בליבו של ניתאי?

אפשר להאזין ממש כאן:

הבחירה של ארנון היא סרטו של דניאל ג'יי קלארק, "עולם שטוח" (2018) –

מתברר שמיליוני אנשים מאמינים שהעולם שטוח. הסרט עוקב אחרי אחד מהם, מארק סרג'נט, אדם נורמטיבי וחביב שהפך למובילי "קהילת כדור-הארץ-השטוח". כמו כל קונספירציה טובה, ה-flat-earthers הולכים עם אמונתם ההזויה בביטחון מוחלט, ואפילו מנסים במהלך הסרט להוכיח בצורה מדעית את מה שכולנו (אני מקווה) כבר יודעים שהוא שקר. הדוקו הזה, שזמין בנטפליקס, מלווה את הקהילה הזו ללא שיפוטיות, ומנסה להבין מה הוביל את חבריה לאמונה הזאת, ולמה כל כך קשה לנפץ אותה.

הבחירה של ליעד היא סרטו של אלן ג'יי פאקולה, "כל אנשי הנשיא" (1976) – 

האבא של סרטי הקונספירציה – ולשם שינוי זו קונספירציה שקרתה באמת! בכל אנשי הנשיא אנחנו מצטרפים לרוברט רדפורד ודאסטין הופמן המגלמים את העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנשטיין כאשר הם חושפים את הפרשייה הגדולה ביותר בתולדות נשיאות ארצות הברית – פרשת ווטרגייט. ביד אומן התסריטאי ווילאים גולדמן (שגם זכה באוסקר) מצליח לקחת את הסיפור האמיתי של פרשיית ההאזנות של ניקסון, ממש שנים בודדות אחרי שנחשפה ולייצר את ה-DNA של סיפורי הקונספריציה לעתיד לבוא. תחושת המחנק, הסודות שהממשל מסתיר ואפילו היכולת של הסרט להתמודד עם הפרטים החסרים שנודעו רק שנים אחר כך מצטלבים עם העשייה הקולנועית לסימפוניה של חשדות, תחושת כוח גדול שנמצא מחוץ למסך ותמיד סוגר עליך ולשוט סיום בלתי נשכח. אחד סרטי הקונספירציה הטובים ביותר, אחד מסרטי שנות ה-70 הטובים ביותר ובאופן כללי אחד הסרטים הטובים ביותר.

הבחירה של ניתאי היא סרטם של אולטונדה אוסונסאנמי, "הסוג הרביעי" (2009) – 

הסוג הרביעי מספר על פסיכולוגית שגרה בעיירה קטנה באלסקה שבעלה נרצח על ידי אלמוני. היא יוצאת לחקור מי רצח אותו ומבינה שיש יותר מדי מחקרי חטיפות חייזרים בעיירה הקטנה בה היא גרה ואולי זה מה שקרה לבעלה. הסוג הרביעי טוען שהוא מבוסס על סיפורים אמיתיים. בתקופה מלאה בסדרות ריאליטי, דוקו ריאליטי, דוקו ומוקומנטרי חשוב לזכור שכל עריכה היא מניפולציה על הצופים, גם אם הסרט דוקומנטרי. בתור מספרי סיפורים כל יוצר ניצב מול השאלה המוסרית – האם הוא מחויב לספר את האמת שמאחורי הסיפורים כדי להישאר נאמן לקהל, או שהנאמנות לקהל מתבטאת בסיפור המרגש ביותר למרות שהוא סוטה מהאמת? ואיפה עובר הגבול?

הדרך היחידה לעמוד איתנים מול הקונספירציות היא להפסיק להקשיב לבליל המידע הבלתי נגמר שזורם יום-יום לתודעתנו, ללכת ולקרוא בעצמנו כמה שיותר פרטים ולגבש דעה קונקרטית. כי לא משנה איזו קונספירציה, דוקו-פשע מטלטל או ידיעה חדשותית שמתחפשת לאמת תעמוד בדרכנו, הטלת ספק בריאה מצד אחד ודעה מלומדת מצד שני הן העוגן היחיד בסחף המידע הבלתי-נגמר.

"אוכלי סרטים" פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.

להאזנה לפרק לחצו כאן: