בואי נתקרב לגבעתיים: 10 סיבות טובות שבגללן עברתי לשכנים

>> אופירי (אופיר יוגב) הוא מפיק, יוצר, די.ג'יי וראפר (וגם היה אלוף הארץ בברייקדאנס ומקום שלישי באירופה) והפיק את האלבום האחרון של אקו וגם את ג'ני פנקין ואת גלעד כהנא. בשבוע שעבר הוא הוציא את הסינגל "בואי נתקרב" בהפקתה של אקו, אבל כשביקשנו ממנו לכתוב עליו כמה מילים הוא העדיף לכתוב על גבעתיים. מה שכן, הנה הקליפ (אקו ביימה אותו):

1. בגבעתיים בעלי בתים יותר חמודים

אפשר לדבר על כמה יקרות הדירות בתל אביב, אבל שלא תטעו – גם בגבעתיים המחירים נותנים פייט רציני. לעומת גבעתיים, בעלי הדירות בתל אביב כבר למדו כל טריק אפשרי למקסום הרווחים – מחלקים דירת חדר וחצי לדירת 4 שותפים, איירביאנבי בבוידעם, מלון בוטיק במסדרון, דוכן שווארמה בחדר מדרגות, מוסיפים לחשבון מים את החשבון של המסעדה בקומה הראשונה. אם יש נזק בדירה כתוצאה מבלאי ישן – על אחריותך. אם יש נזק בדירה אחרת בבניין – על אחריותך, בא לנו לשפץ? תצא כשנגמר החוזה. בא לנו שתצא עכשיו? מתחלים לשפץ על הראש שלך. לשמחתי בעלי הדירות בגבעתיים רחוקים כמה שנים טובות מלהיות יהודים טובים כמו בעלי הדירות בתל אביב, אבל הגאולה קרבה.

2. בגבעתיים מוצאים חניה (לפעמים)

נכון, גם פה בגבעתיים לא מלקקים דבש בנושא החנייה – אבל לפחות מוצאים. לפעמים זה לוקח דקה ולפעמים 10 דקות, לפעמים לא חנית ממש ממש על הבית אלא שש דקות הליכה ממנו, אבל בואו, לעמוד שעתיים בחניון גן העיר ב-11 בלילה כדי שמישהו יצא כדי שתוכל להיכנס, לעשות דילים מפוקפקים על חנייה בטאבו ולשלם על זה כמעט כמו דירת 2 חדרים בקרית אונו, או לחילופין – כמעט להידקר בדרום העיר כשהזזת פח שחסם חנייה כי מסתבר שככה שומרים שם חניות – בעזרת פח. תודה, לא בשבילי. אני אלך את השש דקות שלי עד הבית בכיף.

3. בגבעתיים שותים בירה

אה, אתה נורא אוהב לצאת החוצה וללכת ברגל לשתות את הבירה שלך? יופי, גם אני עושה את זה. יש פה אחלה ברים והבירה היא אותה הבירה. ובכל זאת, אתם כל כך נהנים בברים של העיר הגדולה ויוצאים כל יום? כל הכבוד לכם, אתם חדורי מוטיבציה וכנראה גם עשירים. בינינו? מעט מאוד אנשים יוצאים כל יום, ואם זה פעם בשבוע אז זה שווה מונית של 40 ש"ח לכיוון, בתקווה שגם חברים שלך יגורו בגבעתיים ואז תחלקו מונית.

Tabacco Bar, גבעתיים (צילום: שלומי יוסף)

4. בגבעתיים פוגשים אמנים

נכון, תל אביב היא מעצמה תרבותית, אבל בכל יום שאני מסתובב ברחוב בגבעתיים אני פוגש עוד אמנים שהתייאשו מהעיר הגדולה – מוזיקאים, תסריטאים, במאים, מעצבות, סטנד אפיסטים, אדיר מילר! גורי אלפי!; לעומת זאת, בכל פעם שאני מסתובב בתל אביב אתם יודעים את מי אני פוגש? נכון מאוד, הייטקיסטים ששכרו דירה מתיווך 🙁

איפה נראה לכם שתפגשו אותו. גורי אלפי (צילום: גבריאל בהרליה)

5. בגבעתיים יש זקנים (וזה יתרון)

יש לי שכנים מבוגרים, נכון. והם מוזרים, בטח. אחד מהם אפילו אוסף בולים, ואחד שאל אותי בשבוע שעבר אם יש לי צורב דיסקים והתקשיתי להסביר לו על הקונספט של דרופבוקס. אבל בשבת בצהריים לא תהיה מסיבת גג על הראש שלך.

6. בגבעתיים אין תיירים

אין תיירים בגבעתיים. בהרחבה? הנה: אין תיירים בגבעתיים.

קאם איי שואו יו מיי ביוטיפול סיטי. גבעתיים (צילום: אבישי טייכר)

7. בגבעתיים מקבלים עודף מ-100

מכת הקיוסקים, הפיצוציות והאמפמים הגיעה גם לפה, נכון, אבל האם אני מקבל עודף מ-100 שקל על קניית 3 מוצרים? כן כן, נכון מאוד.

8. בגבעתיים אפשר לבקר

אין בעיה לחברים להגיע לבקר אותי. בואו, זה ממש 12 דקות, עדיין לא התפלפתי ועברתי להרדוף לגור בקהילת פירותניים (דגש על עדיין).

תראו מי בא לבקר. ראשי העיריות תל אביב וגבעתיים בטקס החניכה של תחנת תל אופן בגבעתיים (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)

9. בגבעתיים אין ים

אין ים ואני גם ככה לא הולך.

10. בגבעתיים זה מרגיש בטוח

אף אחד לא ישאל אם הגעת הביתה בבטחה בלילה –  אתה פשוט מגיע הביתה בבטחה.