תגובות ראשוניות מהללות את "ברבי" ו"אופנהיימר". אבל את מי יותר?

אנחנו מקווים שאתם מוכנים, כי הסופ"ש הזה הולך להיות מלחמה. בקולנוע, כלומר. שני סרטי ענק צפויים להגיע מחר לקולנוע – מהצד הורוד של הזירה, "ברבי" הצבעוני של גרטה גרוויג; מהצד האפל, "אופנהיימר" של כריסטופר נולאן. האינטרנט כמובן ניצל את ההזדמנות להתפרע, וכינה את האירוע בשם בהלחם הבסיסי "ברבנהיימר". על פי התחזיות, אין שאלה בנוגע לאיזה סרט אמור להצליח יותר מסחרית – ברבי צפוי להכניס במהלך סופ"ש הפתיחה בין 95 ל-110 מיליון דולר, בעוד שאופנהיימר אמור להגיע רק לאזורי ה-45 עד 50 מיליון לסופ"ש הקרוב. עם זאת, הקרב לא מתקיים רק בזירה הכלכלית – התגובות והביקורות החלו להגיע מהסרטים, ובאופן אולי לא מפתיע, הם מתעדפים את הסרט היותר אפלולי.

"אופנהיימר" של נולאן, אשר הביקורות הרשמיות עליו טרם פורסמו, קיבל שבחים יוצאי דופן מאפיקים אחרים – קולגות, אנשי קולנוע שונים ומבקרים שלא התאפקו והיו חייבים לצייץ. הבימאי והתסריטאי הותיק פול שריידר ("נהג מונית", "השור הזועם"), למשל, כתב שהסרט הוא "הסרט הכי טוב והכי חשוב במאה הזו. אם אתם רואים רק סרט אחד בקולנוע השנה, זה צריך להיות אופנהיימר. אני לא גרופי של נולאן, אבל האחד הזה מעיף את הדלת לחלוטין מהצירים".

למעשה, זה נראה כאילו אנשי קולנוע שונים התחרו במי מהלל יותר את הסרט – מבקר הקולנוע לשעבר של האל.איי טיימז, קנת' טוראן, כתב: "כנראה עבודתו המרשימה ביותר של נולאן עד כה, בדרך בה הסרט משלב את האמנות הויזואלית הידועה שלו עם אחת מהצלילות הכי עמוקות לתוך דמות בהיסטוריה האחרונה של הקולנוע האמריקאי".

תגובות נוספות הגיעו מכותבת הקולנוע של סוכנות AP, לינדזי בר, שקרא לסרט "הישג ספקטקולרי במלואו, סטוריטלינג יצירתי והופעה מלאת ניואנסים מקיליאן מרפי, אמלי בלאנט, רוברט דאוני ג'וניור, מאט דיימון וכל המעורבים". סגן עורך מגזין הקולנוע טוטאל פילם כתב שהסרט השאיר אותו המום, והוסיף שהוא "חקר דמות בהיקף הכי גדול, עם הופעה מרכזית עילאית על ידי קיליאן מרפי. דרמה היסטורית אפית, אבל רגישות מאוד נולאנית: המתח, המבנה, תחושת ההיקף, עיצוב סאונד מבהיל, ויזואליה יוצאת דופן. וואו".

הסרט "ברבי", לעומת זה של נולאן, כבר התחיל את סיבוב הביקורות הרשמי שלו, והתגובות בהחלט מצוינות (אתר ריכוז הביקורות רוטן טומטוס בדק ומצא שהציון המשוכלל לביקורות הוא 90%), אבל יש גם כמה הסתייגויות שחותכות את השמחה. באופן כללי, רוב מוחלט של הביקורות הילל את בניית העולם הצבעונית של גרוויג, את הליהוק של מרגו רובי וריאן גוסלינג, ואת האווירה הקלילה והקומית של ראשיתו. אבל חלקם הסתייגו מהתפתלות העלילה (במסגרתה ברבי מוצאת את עצמה בעולם האמיתי), וחשו שהמסר הפמיניסטי הרגיש טיפה מפוספס.