אופרה אחרת

יש לה אבא צרפתי ממוצא מרוקאי, אימא אמריקאית וילדות אשקלונית. מגיל 12 היא שרה אופרות ובהיותה בת 22 בלבד קיבלה מזובין מהטה את התפקיד הראשון באופרה.

כבר מסקרן, יש להודות, אבל זה רק מתחיל, כי מאז אותו תפקיד היא לא מפסיקה להופיע: עם הפילהרמונית, עם הקאמרטה הישראלית ירושלים, עם האופרה הישראלית, עם גיל שוחט ועוד. לאחרונה הריצה עם שלמה גרוניך ורמי קליינשטיין, בין השאר, את סדרת הקונצרטים "7 פסנתרי כנף, במה אחת".

ב־25 בחודש היא משיקה במרכז ענב לתרבות תל אביב מופע ראשון משלה העונה לשם "הדרך הביתה", שם צפויים לגור בכיף שירים ישראלים ומרוקאיים, אופרות וממתקים נוספים. נעים מאד, דניאלה לוגסי, סופרן.

אז מה שאת שרה הוא ביטוי לשילוב המיוחד של קורות חייך.
"נכון, למרות שאני מרגישה שרק עכשיו השילוב הזה נרקם למשהו מגובש שמתחיל להיפתח. גדלתי עם אבא ממוצא מרוקאי שנולד בפריז ולא לקח דבר משורשי מוצאו אלא חי כל חייו את התרבות האירופית. מוזיקת הרקע בבית הייתה, כמובן, אופרה, לצד קצת פופ אמריקאי. רק בגיל 16 התחלתי לחפש את תשעת האחים המרוקאיים של סבא שלי, ללכת לחינות ולהכיר את התרבות הזו, שהייתה אחרת לחלוטין ממה שהכרתי.

"לשיר תמיד אהבתי, מקהלת בית הספר וכאלה, אבל כשהייתי בת 12 גילו שיש בקול שלי משהו אופראי, ושם זה התחיל. לא תמיד הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, אבל אחרי התפקיד הראשון זה כבר היה לי ברור. למרות זאת, עם הזמן הרגשתי שפחות מתאימה לי האווירה המעונבת והנוקשות המסוימת של חיי אופרה קלאסיים".

לוגסי מספרת שלמזלה, באותו שלב בחיים שבו נדרשה להחליט, נכנסה להיריון וקיבלה בזכות כך הפוגה למחשבה: "האמת היא שראיתי את עצמי הרבה יותר רוק סטאר מאשר זמרת אופרה, והחלטתי להתנסות בתחום האפור הזה שאני קוראת לו 'פופ אופרה'. כן, זו מוזיקה קלאסית אבל עם פחות חוקים. זה לשיר ארייה אבל גם כריסטינה אגילרה, להוריד נעליים ולרקוד על הבמה. הבנתי שהמוזיקה שלי היא מה שאני מחליטה שתהיה, ושאופרה זה נפלא, אבל למה לא לקחת אותה למקומות נוספים?".

ספרי קצת על המופע החדש.
"הרבה שנים רציתי לעשות מופע משלי, אבל זה לא קל לגבש שעה וחצי עם סגנון מובהק ואמירה. היום אני כבר יכולה להגיד בלב שלם שמי שיבוא יבין לגמרי מי אני. את התמהיל גיבשנו יחד – המפיק המוזיקלי תמיר חיטמן ואני. יש בו שילוב מיוחד של שירים שאני אוהבת, שירים שגדלתי עליהם וכאלה שאני שרה לילדים שלי. שירים ישראליים של עפרה חזה, עוזי חיטמן ושמעון בוסקילה למשל, לצד שיר עם אמריקאי ושירי תפילה של באך".

זו מילה גדולה, אבל את מרגישה "שליחות"?
"לא יודעת אם שליחות, אבל אני כן מרגישה נציגה של העולם הזה, הוותיק, המעונב, האליטיסטי משהו של תרבות בת מאות שנים, ושמחה מאוד לקחת חלק בהפיכתה נגישה לקהל של היום".

מה יגיד הקהל?
"אני חושבת שהקהל ימצא את עצמו מהר מאוד. הרי כולנו באים מכל מיני מקומות, וכולנו, בעצם, קצת שילוב, לא?".