איך הפליטה האוקראינית שאירחתי הגשימה את החיים שאני רוצה

באפריל 2022 המלחמה באוקראינה היתה בעיצומה וקייב, הבירה, סבלה ממתקפה קשה כבר חודשיים. אני עמדתי במטבח ושרפתי עוד שניצל אחד תוך כדי שאני מרחמת על עצמי שאין לי גז נורמלי, ושאני תקועה עם כיריים חשמליות שהן האחראיות הבלעדיות (לי אין קשר לזה בכלל) לריח העשן שאפף את המטבח-סלון-חלל-אחד שלי. מערכת היחסים שהיתה לי בזמנו היתה בעוד משבר אופייני, והצעה של חברה לטוס איתה יום למחרת לגבול מולדובה-אוקראינה הכי לעזור לפליטים שמנסים לברוח, היתה בדיוק מה שהייתי צריכה.

NOT. או.. הייתכן? מיד אחרי שאמרתי כן נלהב, נלחצתי נורא. נכון אני יודעת רוסית, נכון צריך שם כל עזרה שאפשר, אבל מה עם הנפש העדינה והשברירית שלי? איך אצליח להתמודד עם המראות שאראה? התחלתי להריץ בראש מליון ואחד הסברים למה אני לא הבן אדם הנכון למשימה, ולספר לעצמי שהפרצוף המבוהל שלי זה הדבר האחרון שהפליטים המסכנים האלה צריכים לראות אחרי שעברו גיהנום ומסע של ימים שלמים כדי לברוח מהבית שלהם שנהרס. שניה לפני שהחברה הזמינה לי כרטיס טיסה השתפנתי, ייחלתי לה את ברכת הדרך, וחזרתי לשרוף מזונות שונים במטבח הקטן שלי.

אבל משהו בי לא היה שקט, ככל שגברו תסכוליי על החיים הדי סבבה שלי, ככה הרגשתי יותר אשמה על שלא נסעתי. רציתי לעשות משהו. עצם זה שכל ערוצי החדשות בארץ די התעלמו ממה שקורה באוקראינה, לאחר כמה חודשי לחימה, לא עזר. סיפרתי לעצמי שאם רק תבוא הזדמנות נוספת, אני אלך על זה. נשבעת. ואיך שגלגל מסתובב לו, כך גם הפיד – בזמן שאני גוללת אל עבר הריקנות (תודה מר צוקרברג), נתקלתי בפוסט על ילנה, פליטה בת 28 שהגיעה לארץ לבדה, לא מכירה פה אף אחד ומחפשת מקום להיות בו. "מצוין!" חשבתי לעצמי. אם יש משהו שיש לי, זה מקום להיות בו.

אלו הפליטים שהבאת לנו? זלנסקי נואם במהלך הפגנה למען אוקראינה (צילום: גטי אימג'ס)

הזמנתי את ילנה לבוא לגור איתי למשך חודש. היתה מתוכננת לי נסיעה לחו"ל, ויצא שלא פגשתי את ילנה לפני שנתתי לה את מפתחות ביתי. השארתי אותם במקום הסודי והצפוי (אל תגלו!), ואמרתי לה שהיא מוזמנת להכנס חופשי. ניסיתי לנקות את הבית הכי טוב שיכלתי (כלומר בינוני לכל היותר), השארתי משהו טעים לאכול וגם אמרתי לה שתשתמש חופשי בבגדים (למרות שקיוויתי שהיא לא תעשה את זה). כמה טוב להרגיש כמו בן אדם טוב. הלכתי לישון עם חיוך על הפנים. כשחזרתי מחו"ל ציפיתי לפגוש מישהי בודדה, עצובה, תכננתי כבר איך אמצא לה עבודה, קהילה, איך אחזיר לה את האמונה באדם, אבל כשנכנסתי לסלון קיבלתי שוק.

קודם כל, יצאתי החוצה כי כנראה התבלבלתי בדלת. אין מצב שהבית שלי יכול להיות כל כך נקי. במבט השני לא הבנתי למה יש, לא אחד, אלא חמישה זרי ורדים בסלון של דירת יחיד בפלורנטין שגם נענע מצליחה למות בעציצים שלי. שלישית, עמדה מולי אולי הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים, מריחה כמו גן עדן, עם חיוך מצד לצד. הייתי בטוחה שהיא באיזה מצב של הדחקה, הכחשה או כל אחת מהתופעות הפסיכולוגיות האחרות שמתעוררות באנשים שעברו מצבים קשים. לאחר הכרות קצרה הבנתי שלא. היא באמת פשוט בחורה מאוזנת רגשית, חזקה, ואופטימית.

פוטין אשם גם בזה. "אורחת של כבוד". צילום: קטיה אליאור

נכנסתי לשירותים לשטוף פנים מההלם הרגעי, הסתכלתי על עצמי במראה ואז ראיתי מאחוריי מחליק שיער. לא אחד, שניים! לא הבנתי, זאת פליטה שברחה מאוקראינה עם שני מחליקי שיער? יכול להיות שעושים עליי פה מערוף? מיד התחלתי לתחקר אותה על כל הסיפור שלה, ומסתבר שהיא דווקא כן פליטה אמיתית – יש לה אח באוקראינה שגויס למלחמה בניגוד לרצונו ואין לה מושג מה איתו, יש לה אמא חולה שלא יכולה לצאת מביתה או להגיע לאזור מבטחים, ובטח שלא לברוח למדינה אחרת, ויש אותה, ילנה, זמרת אופרה שרק רוצה לחזור הביתה למשפחה שלה.

הבנתי שכל הדברים פה זה פשוט דברים שאנשים הביאו לה. כשניסיתי לברר איזה אנשים, היא סיפרה שכל הגברים בארץ נורא נחמדים, היא הולכת לים ותוך חמש דקות שלושה גברים שונים מציעים לה להתחתן, לכן גם זרי הפרחים, מחליקי השיער וערכות האיפור. ניסיתי להזהיר אותה מהגברים האלה שמציעים לה הצעות, ובסתר ליבי גם קינאתי בה כי גם תשומת לב רעילה מגברים זרים היא עדיין תשומת לב שאין לי.

אסיה לבטוב. צילום: אורי סיני

ילנה לא היתה צריכה אותי שאסביר לה מה לעשות ומה לא, או איך להשיג עזרה. היא הסתדרה ממש ממש בסדר בכוחות עצמה. היא לא היתה אישה תמימה שעוד רגע ינצלו אותה ויפגעו בה והדבר היחיד שעומד בינה לבין אבדון מוחלט הוא אני. וכשהבנתי את זה התפקידים, בינינו לגמרי התהפכו. ואני הבנתי שמי שמציל פה את מי זה לא כל כך ברור.אבל כשהתעוררתי לצלילי שיעור פיתוח קול בזום שילנה מעבירה לילדים באוקראינה הבנתי שכאן הגענו לסוף. אין ברירה וצריך לעזור לה למצוא את הבית הבא. הרי יש עוד כל כך הרבה ישראלים וישראליות אבודות כמוני שיש להם מה ללמוד מילנה.

ההצגה "אורחת של כבוד" שאסיה לבטוב כתבה בעקבות ההכירות עם ילנה תעלה במסגרת פסטיבל הקומדיה ע״ש אפרים קישון, ביוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ב-20.8 וב-21.8. לפרטים נוספים וכרטיסים