"אז בקיצור": סדרה רגישה ואמתית אפילו יותר מבוג'אק הורסמן

יהודים שולטים בהוליווד. אין מה להתבייש בזה, זאת לא עלילת דם או קונספירציה אנטישמית – זה נכון לחלוטין, ולא בהכרח רע. לכן לא ברור איך יהדות התפוצות טרם השתמשה בכוחה כדי להנמיך את כמויות השנאה שיש כרגע בעולם כלפינו. מזל שיש לנו את רפאל בוב-וקסברג, היוצר של "בוג'אק הורסמן", שחוזר לנטפליקס עם הסדרה הכי יהודית שיש כרגע על המסך – "אז בקיצור", סיטקום משפחתי מאויר, שובה לב ושובר לב על משפחה יהודית ממעמד הביניים, שמגולל את הסיפור המשפחתי לאורך שלושה עשורים פלוס-מינוס.
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

בסדרה החדשה שלו, בוב-וקסברג מציג ארכיטיפ של משפחה יהודית-אמריקאית דרך תא משפחתי בן 5 נפשות, או משפחת שוופר אם תרצו, ומרגיש מאד בנוח לקפוץ בין תקופות חייהם באופן לא ליניארי, ולא בהכרח אחיד – כבר שינוי מאד מרענן. אב המשפחה הוא אליוט קופר, ואם המשפחה הוא נעמי שוורץ (כבר אפשר להבין את הלחם השמות שיצר את שם המשפחה החדש), ושלושת ילדיהם: אבי, חובב מוזיקה ועוסק בתחום, אך אינו מוזיקאי בעצמו; שירה, שחיה עם בת זוגה ורוצה להביא ילדים; ויושי, דמות מסוג הטיפש החביב והתמים. אבא אליוט הוא פרופסור פטפטן עם בדיחות עבשות, ונעמי מרוכזת בעצמה, שום דבר לא מספיק לה והיא תמיד תמצא על מה להתלונן. נשמע מוכר? כן, למען האמת – זה ממש נשמע מוכר, כל עוד אתם יהודיים.

למרות שהסדרה מזכירה בסגנון האנימציה שלה את בוג'אק הורסמן, הפעם מרגיש שהיד של בוב-וקסברג הייתה הרבה יותר משוחררת, והוא מציג הרבה יותר דמיון, במיוחד ביחס לסדרה שעוסקת בעלילה מציאותית ובחיי היומיום. למרות זאת, סגנון האנימציה אינו ריאליסטי, ומייצר אימג'ים יפים שלא היו עובדים בחיים עם שחקנים בשר ודם. הסגנון האמנותי הוא לא הדבר היחיד שהשתנה, אלא גם עיצוב הדמויות – אל תטעו, הן עדיין פגומות, אבל הרבה יותר קל לסלוח להן על כך מאשר לבוג'אק. למעשה, כמעט עם כל דמות יש רגע של הזדהות – בין אם מדובר בגירושים, שברון לב, התמכרויות למיניהן וכן, גם חזרה בתשובה.

בתוך המשפחה הזאת בוב-וקסברג צייר לנו 5 ארכיטיפים יהודיים. הפטריארך היהודי שמאמין בילדיו, האם הלחוצה ששום דבר לא טוב לה, הבן החסום רגשית שהתרחק מיהדותו ככל האפשר עד (והתחתן עם שיקסע!), בת מודרנית שמנסה נואשות להיאחז בשורשים המשפחתיים, והיהודי החוזר בתשובה. כל הארכיטיפים האלה משתלבים באופן נהדר, והופכים את הסיפור להרבה יותר רגיש, והרבה יותר אמיתי, ממה שבוג'אק אי פעם היה. 

מסלול ההרס העצמי של בוג'אק הורסמן היה מאד חסר רחמים. בשום שלב הצופה לא אמור לרחם על בוג'אק, כי הוא מביא על עצמו את הצרות שלו. ב"אז בקיצור" יש חמישה אנשים שמנסים לשרוד ביחד כמשפחה, כנגד כל הסיכויים. העוקץ נשאר, וכך גם האגרוף בבטן, אבל הוא לא נובע מתוך המעשים של הדמויות, אלא מתוך הזדהות איתם. ומסתבר שזה בדיוק מה שאנחנו היהודים היינו צריכים. הצגה של דמויות אנושיות בסיטואציות מורכבות.

אין מי שידבר עבור היהודים. הייתה לנו שרה שממונה על ההסברה, והיא לא עשתה כלום "כי אין לה מדפסת". בקרב ההסברתי, אם בכלל היה אפשר לנהל כזה, כבר הפסדנו. אבל "אז בקיצור" מציגה דמויות יהודיות אנושיות שניתן להזדהות איתן, לחוש בכאבן ולצחוק איתן. ולמרות שיהודים יהנו יותר מהסדרה, היא כל כך בגובה העיניים עד שכולם יוכלו להינות ממנה – וכל זה מבלי לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר, מבלי לצעוק אנטישמיות או ציוניות. פשוט מעצם היותם יהודים, ומכמה שזה נוכח בחייהם. כבר בפרק הראשון מצאתי את עצמי מתגלגל מצחוק במשך חמש דקות רצופות מבדיחת שואה לא צפויה, ואם זה לא סימן לסדרה יהודית טובה, אז יהודים, אבדנו.

במקום להתלהם, להתנגד ולנסות לשכנע, "אז בקיצור" בוחרת בנתיב אחר. היא מציגה את יהדות התפוצות על כל תפארתה, ואת החיים שלהם באופן הכי אנושי שיש, כך שכל אחד יכול להזדהות איתן. אין כאן מערבולת של הרס עצמי כמו אצל "בוג'אק הורסמן", אבל האגרופים בבטן הפעם הרבה יותר מדודים ומדויקים, ולא מעוררים אנטגוניזם, אלא חמלה. הסדרה חודשה לעונה שנייה עוד לפני שהעונה הראשונה שוחררה, וכולי תקווה שנזכה לעוד עונות של משפחת שוופר – ושהאנשים בממשלה הכושלת שלנו ילמדו מהם איך עושים הסברה כמו שצריך.
"אז בקיצור", 10 פרקים, עכשיו בנטקפליס