"איילים": קומדיה קטנה, מדויקת ומפתיעה

אם לשפוט על פי סרטים כמו "לב רחב", "על סוסים ואנשים" ו"איילים", באיסלנד הקרה שבצפון האוקיינוס האטלנטי גרים די הרבה אנשים בודדים ולא מפותחים רגשית שקשורים לבעלי החיים שלהם יותר מאשר לבני מינם.

בשנים האחרונות הסרטים שעושים שם על האנשים האלה זוכים להצלחה עולמית. "איילים", שזכה בפרס נאה בפסטיבל קאן והוקרן בשנה שעברה בפסטיבל חיפה, הספיק מאז לגרוף עוד שלל פרסים, בהם 11 פרסי האקדמיה האיסלנדית. גרימור האקונרסון כתב וביים מה שנראה במבט ראשון כקומדיה כפרית על שני אחים ניצים – גומי החרוץ (סיגורור סיגוריונסון) וקידי האלכוהוליסט (תאודור יוליוסון, המוכר מסרטיו של בלתזר קורמקור) – המתפרנסים מגידול כבשים (רועה צאן נוסף בקהילה המבודדת מגולם על ידי גונר יונסון מ"לב רחב", שהוקרן לא מזמן בקולנוע לב). האחים הרווקים, שניהם עבדקנים ובעלי שיער מדובלל, דרים בשכנות אך לא דיברו זה עם זה 40 שנה עקב ריב ישן. הם מתקשרים אך ורק באמצעות כלבו הצייתן של גומי, הנושא מכתבים בפיו. הכבשים הם עבורם לא רק פרנסה, אלא מהות קיומם ומקור גאוותם. כשבעמק פורצת מחלה ניוונית וכולם נדרשים לחסל את עדריהם, האחים נאלצים לשתף פעולה כנגד האיום על דרך חייהם.

העננים האפורים והנופים הנזיריים משמשים רקע תואם למעשייה שתקנית ועגמומית, רקומה בניואנסים אנושיים עם מגע של אבסורד. מה שמייחד את "איילים" מקומדיות אחרות על מאבקיהם של אנשים קטנים ועקשנים בנציגי הממסד הוא שבחינת היחסים הנפיצים בין האחים הולכת ומעמיקה (תחשבו קין וקין), וכשפורצת סערה הסרט הקטן והצנוע לכאורה מתפתח לדרמה הומנית עזה המסתיימת בטון מהדהד.