איי לייק מייק

 כמו רוב משפחתו המורחבת מדטרויט, מייק האקבי אינו שש לראיונות. הפעם, אולי משום שזהו ביקורו השלישי בארץ, הוא דווקא הרגיש בנוח לענות על כמה שאלות. "לא ידעתי למה לצפות", הוא מספר על המפגש הראשון שלו עם הקהל הישראלי במסיבה של הליין פקוטק בבלוק לפני כארבע שנים. "נדהמתי לגלות שמוזיקת דאנס ממש מצליחה אצלכם. זה די הפתיע אותי".

מלבד היותו די.ג'יי ותיק ואהוב שמשבצת תקלוט הנושאת את שמו היא תמיד ערובה למוזיקה איכותית ומגוונת, האקבי מבלה את שעות היום גם כמורה למוזיקה: הוא מעביר סדנאות מטעם תוכנת יצירת המוזיקה הממוחשבת אבלטון ומדריך צעירים בצעדיהם הראשונים כמפיקי מוזיקה אלקטרונית במרכז תרבות לנוער בשם Youthville בדטרויט.
"אני תמיד אומר לתלמידים – למדו איך לנגן בכלי ולמדו סינתזה (שיטה ליצירת צלילים). וזכרו שהמחשב הוא לא מקור ליצירתיות אלא כלי".

האקבי עצמו יוצר את רוב המוזיקה שלו באמצעות חומרה, כלומר מכונות תופים, סמפלרים וסינתסייזרים. משתמשי החומרה מאמינים לרוב שמחשב אינו יכול להפיק את אותה איכות סאונד. אבל האקבי מצליח להדריך את תלמידיו בבטחה בין שני העולמות: "אני מראה להם שחומרה הוא המקום שממנו ההפקה על המחשב מגיעה. הם לא יכולים להרשות לעצמם חומרה עכשיו, אז זה חייב להיות דיגיטלי. היבט החומרה מגיע מאוחר יותר. יש מקום מובטח לזה".

שיעוריו של האקבי תופסים חלק נרחב בפרק על דטרויט בדוקומנטרי הקצר מסדרת "Real Scenes" של המגזין "רזידנט אדוויזור". תלמידיו של האקבי, בין שהם מכירים את פועלו המוזיקלי ובין שלא, מעריצים את הסבלנות שלו ותולים בלימודיהם תקוות גדולות לעתידם. שיתוף הפעולה הזה שופך אור על הקשר המיוחד בין מוזיקה אלקטרונית לעיר ועל הסיבה שבגינה מתעקשים לקעקע את המורשת הזו בהוויה הדטרויטית: "לאורך 50 השנים האחרונות הקשר הזה היה מאוד חשוב לדטרויט. זאת עיר שבה מוזיקה היא לא הדרך החוצה. היא הדרך היחידה החוצה".

כדי.ג'יי, כאמור, האקבי מתקשה לפספס. בשעת צהריים מוקדמת בפארק דל פורום בברצלונה במסיבת אוף סונאר שעוד לא התעוררה, או בשעת בין ערביים ברחבה מבעבעת בפנורמה בר – האקבי מגיע עם אותו מבט נחוש, שנע בין הקהל לערמת התקליטים המסודרת למשעי שלו ושוזר חדש וישן מכל סוגי הדיפ האוס. את האג'נדה שלו לגבי היחסים בין די.ג'יי לקהל הוא מנסח במשפט אחד: "סט טוב הוא כזה שלוקח את הקהל למסע, וממשיך להעניק לו תשומת לב לכל אורכו".