איך למצוא דירה בתל אביב: המדריך העצוב לתושבת האבודה

א. לנסות להישאר בדירה שכבר יש לך: מגיע הרגע שבעל הדירה שלך מודיע שאת צריכה לעזוב. הוא מעלה את שכר הדירה או מפנה כדי לשפץ או רוצה להכניס אחיין שלו. זה תרחיש אימים. האם הדירה באמת שייכת למי שעל שמו היא רשומה בטאבו או למי שלמדה להתחמק מקשר עין עם השכנה העירומה כששתיכן במטבח, שיודעת לתדרך שליחים של וולט כדי שלא יתבלבלו בין הקומות, שיש לה כיסא ייעודי במרפסת להאזנה לריבים על חניה בשישי בצהריים?

כך או כך פג תוקפה של האשליה שהמקום שאת נרדמת ומתעוררת בו הוא הבית שלך והוא חוזר להיות נכס ששייך לאדם זר שככל הנראה ירש אותו מאדם זר אחר שקיבל החלטה נדל"נית טובה מתישהו בעבר. מה הסבים העצלנים שלך עשו בזמן הזה? מי יודע.

לחפש דירה חדשה זה כמו לצאת לדייט יום אחרי פרידה

הפנטזיה הקולקטיבית של ההורים שלנו הייתה למצוא מכונת זמן ולחזור להרוג את היטלר התינוק. הפנטזיה הדורית הנוכחית משתמשת באותה מכונת זמן כדי לחזור 50 שנה אחורה ולהגיד לסבא וסבתא שלך "חמודים סליחה על הספויילר אבל נדל"ן זה חשוב, זריז הלכתם לקנות רחוב בנווה צדק זה עולה כמו אבטיח בתקופה שאני באה ממנה". לרצוח את היטלר זה יפה אבל אי אפשר לחלק אותו ולהשכיר לסטודנטים לא כולל חשבונות.

בעל הדירה שלך יכול, ואת מבצעת עבורו גרסאות אקוסטיות ללהיטים מהאלבום "תחנונים למחזיק הנכס": "אבל אני שומרת על הדירה", "אחי אין לי כסף", "בחיים לא חזר לי צ'ק", "אני כמו הבת שלך". הוא מכיר את כולם וממתין שתסיימי כדי להגיד שאין ברירה. תשלמי או תתפני או תתרגלי לרעיון שבקרוב אדם אחר יסתכל על התקרה שאת הסתכלת עליה לפני השינה, יחשוב את מחשבותיו המכוערות, ישכב עם הטיפשים שיסכימו ויחלום את חלומותיו הסתומים. הגיע הזמן לחפש בית חדש.

ב. לראות כל דירה בפייסבוק: לחפש דירה חדשה זה כמו לצאת לדייט יום אחרי פרידה. דירות מגעילות מוצעות במחירים גבוהים שמאלצים את השוכרים להתלבט אם להתפשר על מחיר, להתפשר על הזנחה או לעזוב את העיר מי צריך את זה בכלל.

דירה בתל אביב היא לא פינוק של מי שחשוב לו לקנות מגנום במחיר כפול באמפם, אלא האופציה היחידה לאלה שרוצים לחיות ליד אנשים שדומים להם ובהמשך לגדל ילדים חפים מתחושת חריגות

למעשה אחד מטיעוני הדוד בארוחה משפחתית נגד מחאת האוהלים ב־2011 הייתה שמי שיקר לו לשלם אלפיים שקלים לחדר לחודש בתל אביב (מציאה במושגים של היום, שמונה שנים קדימה), מוזמן לעבור לראש העין, לפתח תקווה, לראשון לציון, ערים נהדרות שרק מחכות להשכיר דירות ארבעה חדרים במחיר של חדר וחצי בתל אביב. זו טענה שקל לגלגל עליה עיניים אבל חשוב יותר לפרק: לא כל האנשים יכולים לחיות בכל המקומות.

לדוגמה, משפחה של שתי אימהות וילדים בכל מקום שאינו תל אביב. נכון, העולם התקדם, כולם יודעים שהומואים זה מסוכן רק כי הם יגרמו לך להזמין חולצות מכופתרות לא מחמיאות מאסוס, ולסביות מפחידות רק אם גורמים להן לצאת מהבית אחרי עשר.

אלה שינויי תודעה מדהימים שהגיעו בזכות האומץ והעבודה הקשה של מי שנקראים "בכירים בקהילה", ובכל זאת ברוב הערים בארץ הומו זו קללה, ילדות טרנסיות הן קורבן קל לבריונות, נשיות או גבריות שחורגת מהמקובל לא מתקבלת בסובלנות. דירה בתל אביב היא לא פינוק של מי שחשוב לו לקנות מגנום במחיר כפול באמפם, אלא האופציה היחידה לאלה שרוצים לחיות ליד אנשים שדומים להם ובהמשך לגדל ילדים חפים מתחושת חריגות. ואת זה, עד שיוקם הקיבוץ הלהט"בי נווה לסביות, רק תל אביב יכולה להציע.

ג. להתפשר על מיקום: הנה, דירה חדשה מהניילונים בנווה שאנן. הג'נטריפיקציה עדיין לא הגיעה הנה אבל היא בטח תגיע בכל רגע. את חושבת ששמעת מישהו מדבר על לפתוח פה בית קפה טבעוני אבל אולי זאת היתה פאטה מורגנה או ג'יבריש של מי שעולה לו הנייס גאיי. אז מה אם נהגי מונית מתעקשים להישאר לראות שאני נכנסת לבניין. מי בכלל רוצה לצאת אחרי שמחשיך. מה אני באטמן.

ד. לשרוד ניסיון תקיפה: כשגרים בעיר קורים דברים. זו הסיבה שעוברים אליה מהפרברים, כדי שיקרו לך הדברים שנכתבים עליהם ספרים ושירים וסרטים. הבעיה היא שזו הזמנה פתוחה מדי. במקום שמאפשר לך לדבר לילה שלם עם מי ששמעת באייפוד כל כיתה י', אפשר גם לצאת מהבית ולתפוס מישהו מחטט לך בתיק רגע לפני שהוא בורח עם הסלולרי שלך, אפשר להמתין בתחנת אוטובוס בזמן שכלי רכב מאטים כדי לבדוק אם במקום לנסוע לבדיקת שמיעה את מעוניינת אולי להיות זונה שלהם, אפשר להסתכל מהמרפסת ולראות איך מישהי מוציאה סכין על מישהי אחרת שהסתכלה על האקסית שלה. מתישהו נחצה קו אדום, את לוקחת את הדברים שלך ועושה את אשת לוט, כלומר בורחת כאילו תהפכי לנציב מלח אם תסתכלי אחורה.

ה. לחזור להורים לחודש לחשב מסלול מחדש: אחרי מספיק זמן מחוץ לבית של ההורים הוא הופך לצימר מפנק. תמיד יש אוכל במקרר, הטלוויזיה מחוברת לכבלים, קל להתגנב לפילאטיס של הפנסיונריות בקאנטרי ולהיות הכי טובה בכיתה. נשאלת השאלה למה לעזוב את זה בכלל, למה לא לשאת את דגל הבעיה של הדור ולהישאר אצל ההורים עד שמשהו חשוב מספיק יוציא אותך משם, והתשובה מגיעה בפעם הראשונה שמנסים להיכנס לך לחדר כשאת מביאה ביד. אי אפשר לחזור להורים בלי לחזור להיות בת 14. הדינמיקה הזאת חזקה יותר מזמן, מיקום וקריירה, והיא שואבת אליה את הבן אדם המבוגר שהיית שנייה לפני המפגש. את חוזרת לקבוצות למציאת דירות עוד באותו ערב.

ו. לשכור דירה במחיר מופקע: בסוף החיפוש מתיש אותך ואת מתפשרת. כל מה שנשאר מהסטנדרטים הגבוהים שהיו לך בתחילת החיפוש זה הרצון החזק לא לראות עוד דירה אחת יותר בחיים. את נפגשת עם בעל הדירה החדש שלך ומנסה לנחש מה הצ'קים השמנמנים שמסרת לו יקנו. את מנחשת דברים מעליבים – זו הנקמה היחידה שלך. מכנסיים שיעשו לו תחת גדול, חופשות לא מוצלחות, פפסי מקס. היית עושה דברים הרבה יותר יפים בכסף הזה. את חוזרת לדירה, מנקה אותה וממקמת בה את כל הדברים שלך. תוך שבועיים את שוכחת שגרת במקום אחר. בית זה לא המקום המושלם עבורך, זה המקום שאפשר לגנוב בו וויי פיי ולשכוח שבעוד שנה תצטרכי לעשות הכל מחדש.